|
מחדל הסירנות גרם להרג אזרחים בעכו
04/08/2006
במשך השבועיים הראשונים של מלחמת לבנון 2, הרגילו את התושבים בעורף העכואי להתכונן ולחטוף קטיושות על הראש. מיד לאחר ששוגרה לה קטיושה אחת או יותר מהחזית הלבנונית, מערכת מכ"מ מתוחכמת זיהתה את היציאה, שלחה הודעה למערכת של פיקוד העורף, וזאת האחרונה הפעילה סירנה מפחידה לתושבי העיר המטווחת. התושבים המפוחדים ירדו למקלט והמתינו מספר דקות עד יעבור זעם.
לאחר דקת דומיה, נשמעו הנפילות היטב באיזור. אם בים, אם ביבשה ואם על בית שחטף פגיעה ישירה. מיד לאחר הפגיעה, הגיעו כוחות ההצלה למקום, משטרה, מד"א, כיבוי אש ועובדי הנקיון של עיריית עכו, כדי לטפל במצב.
השוטרים צעקו על התושבים, מד"א פינו את הנפגעים, כיבוי אש פיזרו מים על הבתים ועובדי העיריה ניקו את הלכלוך והשברים שגרמו הדי ההדף הגדולים.
אם נשלח מטח רקטות נוסף מלבנון לכיוון עכו, הופעלה שוב האזעקה בעיר. כוחות הבטחון הפסיקו את העבודה וביחד עם התושבים, תפסו מחסה עד יעבור זעם או עד הבום הגדול הבא, למשך מספר דקות. ככה זה עבד עד היום.
לפעמים, מישהו בפיקוד העורף שכח להודיע לתושבים בעכו שהנה מגיע לו עוד טיל במשלוח אוירי ישיר, אבל למזלם של תושבי העיר, המטחים הבאים נטולי הסירנה לא היו מדוייקים וחלקם טבעו בים או על נחתו מטע אבוקדו שכן.
אחרי שבועיים, גם פיקוד העורף הבחין בתקלה החוזרת הזו, תקלה שבה לא מופעלת סירנה נוספת בעכו, הגם אם היא כן מופעלת בקריות, בחיפה, בכרמיאל ובשאר ערי הסביבה.
פיקוד העורף שינה את ההוראות לטובתו: מעתה, אחרי סירנה, הוא קבע כי יש להישאר במרחב מוגן לפחות 15 דקות. את השינוי הוא טרח להזכיר פה ושם בתוכניות טלויזיה נידחות שלא כולם רואים, אבל את התושבים בעכו אף אחד לא טרח ליידע באופן אישי.
בתחילת המלחמה, שלחה עירית עכו לכל תיבות הדואר של התושבים, דף ובו הוראות הערכות לשעת חירום. מסמך זה לא כלל את ההוראה המאוחרת של הצמדות למרחב מוגן למשך 15 דקות מרגע הישמע האזעקה.
פיקוד העורף שלא טרח ליידע אישית את התושבים בעכו ולא טרח לעדכן את דף ההוראות שחולק לתושבי העיר בתחילת הלחימה, המציא בעצם שיטה עצמית לכיסוי תחת. כך, אם הסירנה לא תפעל, הם יסבירו לכולם שהם ביקשו מכולם להיות במרחב מוגן באופן תמידי. ואם הסירנה לא תפעל פעם נוספת לאחר מטח טילים נוסף, הם יסבירו שהאזעקה תופסת ל 15 דקות.
ביום חמישי, 03/08/2006 התסריט הגרוע מכל קרה: בשעה 15:54 נשמעה סירנה ברחבי העיר. לאחר כדקה, כהרגל, נשמעו מספר בומים שבישרו על בואן של קטיושות חדשות בשערי העיר.
אחת הקטיושות נפלה ישירות על גג בית ברחוב בן שושן מספר 46. כוחות ההצלה המתורגלים, הגיעו מיד לרחוב בו אירעה הנפילה, והחלו בנוהל הקבוע של פינוי פצועים, בדיקת נזקים, כיבוי אש ובדיקת בתים של התושבים במקום.
כך עברו חלפו להן שש דקות תמימות.
בינתיים, מלבנון שוגר עוד מטח של רקטות. אם בפעמים קודמות נשמעו סירנות נוספות גם אחרי שתי דקות מהסירנה הראשונה, הפעם המנגנון שמייצר את הרעש המחריד, נדם ושתק.
שש דקות במונחים של שיגור קטיושות לעיר שמרוחקת 30 ק"מ מהגבול עם לבנון, זה הרבה. חייבים להפעיל סירנה. לא רק חייבים, אלא שתמיד הפעילו סירנה, גם אם סירנה ראשונה נשמעה שלוש דקות קודם לכן.
לפעמים, בעת הסירנה הראשונה, לא נשמעות נפילות. רק בסירנה השניה, מבין האזרח הקטן שהנה עומד לבוא מטח טילים, ואולי זה מאוד רציני, כי מקודם לא היו בומים, למרות שהיתה סירנה. הסירנה הנוספת גם מיידעת את כוחות ההצלה לתפוס מחסה, כדי שלא ייפגעו בעת ביצוע פעולותיהם. פעמים רבות, בעת ביצוע פעולות הצלה, נשמעו סירנות, ושוטרים תפסו מחסה במקלטים סמוכים, ביחד עם תושבי המקום.
במזל רע, נחתה לה קטיושה באותו הרחוב שבו אירעה הפגיעה הראשונה. הצוותים שטיפלו בבית מספר 46 ברחוב בן שושן, ספגו פגיעה נוספת ליד בית מספר 21 באותו רחוב. וזה, אחרי שש דקות תמימות מהמטח הראשון. הפרש של מספר מטרים מפרידים בין שתי הנפילות.
תושבי הבית מספר 21 ספגו את הפגיעה החזקה. הללו, לאחר הנפילה הראשונה בבית מספר 46, יצאו לרחוב כדי לראות מי ספג. הם היו לפחות שלוש דקות במרחב מוגן, שמעו נפילה, שמעו את כוחות ההצלה והבינו כמו כולם שהאירוע הטראומטי הסתיים. כך זה היה במשך שלושה שבועות. אם היה חשש לנפילות נוספות בזמן ביצוע פעולות ההצלה, היתה נשמעת עוד סירנה. זה לא קרה.
מחדל של פיקוד העורף, גרם להריגתם של חמישה תושבים מעכו ולפגיעה קשה בעוד עשרות. אב ובתו קיפחו את חייהם. שני אחים למשפחה אחת הלכו לעולמם. בני משפחה אחרים של ההרוגים מאושפזים בבתי החולים עם פגיעות קשות מהדף ומרסיסים.
הרקטה, המי יודע כמה, נפלה על הכביש באותו רחוב ארור, בבית מספר 21. סירנה לא נשמעה, כי מישהו בפיקוד העורף שכח ללחוץ על הכפתור, למרות שקיבל התראת מכ"ם על שיגור מטח נוסף. המחדל החוזר הזה עבר תמיד בשקט כי לא היו פגיעות בנפש במחדלי סירנה קודמים. הפעם נהרגו אנשים. נהרגו בגלל סירנה שהחליטה לשתוק. אולי ההוא בפיקוד העורף שלוחץ על הכפתור, יצא רגע להשתין.
יהיו כאלו שיאשימו את הנפגעים בכך שלא נשארו במרחב מוגן. טענות כאלה כבר נשמעות בתקשורת מפי כתבי שטח ומפי גורמים צבאיים.
הנפגעים אינם אשמים. במשך שלושה שבועות הרגילו אותם, כמו כלבלבים מאולפים, לקבל סירנות אחת אחרי השנייה, כאשר יש מטחים נוספים בהפרשים של דקות בודדות. שש דקות בלי נפילות נוספות, הוציא אותם החוצה. זאת פעולה טבעית של כל אדם החושש לרכושו, למשפחתו ולחבריו, שכבר רגיל לחיות במשטר סירנות באופן מסויים.
הקטיושה הנוספת היתה יכולה לפגוע בכוחות ההצלה, אם רק היתה נופלת קרוב יותר לבית מספר 46. הקטיושה נפלה ליד בית מספר 21 וכוחות ההצלה ניצלו, כי 80 מטרים מפרידים בין הבתים. כוחות ההצלה כן היו עדים לנפילה באותו רחוב, כי מדובר ברחוב שלא היה מבייש אף כביש סרגל.
אם היו נהרגים שוטרים, אנשי מד"א ואנשי כיבוי אש, היינו שומעים האשמות מגורמים ממסדיים כלפי פיקוד העורף שלא טרח ללחוץ על הכפתור של הסירנה, כשידע שיש מטח קטיושות נוסף לאותו מקום, שש דקות אחרי המטח הראשון.
המחדל הזה מצטרף לעוד שורה של מחדלים של פיקוד העורף, כמו למשל ההמלצה הפושעת לתושבים להישאר "מוגנים" בחדר פנימי בבית, למרות שהקטיושות יודעות להיכנס דרך הגג ולחדור לעוד מספר קומות למטה, לפעמים אל חדר פנימי "מוגן".
(כותב שורות אלה, תושב עכו, היה בזירת האירוע כשזה קרה)
[b]
|
|
מי
אנחנו
כתבו
לנו
הודעות
ניחומים
הלוח
דע-עירך
מ.ט.י.
לוח
שנה 
חיפוש
התחבר
הרשמה
שאלות נפוצות
חיפוש בפורום 
