הצטרף: 29 מאי 2005, 11:23
הודעות: 2193
|
בבית מלון חוף התמרים שוהים בימים אלו המשפחות שפונו מביתם עקב הנזקים הכבדים מנפילות הקטיושות על ביתם.
סיפורים אנושיים של אנשים שהפכו לגיבורים בעל כורכם שחוו את המלחמה הנוכחית בצורה הכי מוחשית שאפשר.
אנסה להביא בשורות אלו מעט מהסיפורים האנושיים מאחרי הדווחים היבשים.
מצד שמאל של התמונה - משפחת יעקובוב מרחוב בבל 18 האם דליה והילדים גולן בן 14 יקיר בן 11, נוי בת 7.5 ושליו בן שנתיים.
מצד ימין של התמונה - משפחת קונדוס מרח' בורוכוב 5 האם עביר והילדים אמיר בן 14 , סוהה בת 12 , אמג'ד בן 6 וזיזי בת חצי שנה.
שני המשפחות גרים בשכנות טובה מזה כ- 12 שנים האמהות דליה ועביר יהודיה וערביה מגלמים בסיפורם את המציאות העכואית של חיים
משותפים בשכנות טובה וגורל דומה שנכפה עליהם ע"י נפילה אחת של קטיושה מלבנון.
המשפחות התפנו שלשום בערב לבית מלון חוף התמרים לאחר שטיל קטיושה נפל בסמוך לביתם וגרם לנזקים כבדים ברכוש.דליה יעקובוב מספרת
שהם שמעו את צופר האזעקה ונכנסו מיד לממ"ד בביתם, הפעם הם הזדרזו יותר מאחר שביום הקודם נפלה קטיושה אחרת בסמוך לשכונתם והם
מאוד חששו "בעלי גרשון חזר בדיוק מהעבודה ואיך שהוא נכנס לממ"ד נשמע הבום של הנפילה, קירות הבית רעדו והשמשות התפוצצו,
הטיל נפל בסמוך לחדר הילדים, שפשף את הגג של השכנים, פגע בחומה ונכנס לאדמה בחצר האחורית של הבית.
השכנה מעלי היתה מכוסה בדם ושמעתי שהיא נכנסה לניתוח כנראה להוצאת הרסיסים מגופה"
הבת נוי ממשיכה לספר " הרגשתי בחילה והקאתי, כמעט התעלפתי כשאני שומעת עכשיו את הסיפור הזה גם עכשיו כואבת לי הבטן".
האם ממשיכה בסיפור " הרחנו ריח חריף של גז ומיד יצאנו למקלט השכונתי , כוחות הביטחון הגיעו מייד ובדקו
שהכול בסדר אתנו ולמקלט השכונתי הגיעו גם עובדות סוציאליות ובאמת שיש לנו רק שבחים לספר על הטיפול המהיר
והמסור בנו , בודקים מה חסר משוחחים אתנו ומנסים לתת פתרונות מידיים לכל דבר"
כאן עברתי לשמוע את הסיפור מאותה נפילה ממשפחת קונדוס, הילדה סוהה בת ה- 12 בקשה לספר "הינו בחדר הפנימי של הבית מתחת למדרגות
הפנימיות שהובילו לקומה העליונה של הבית אמא הכניסה לשם מזרונים וכריות ושם אנחנו נמצאים בזמן האזעקות . שמענו את האזעקה ופחדתי קצת,
שמעתי בום חזק אבל זה היה קצת רחוק מאתנו ואחר כך שמעתי את הבום השני , זה היה חזק וקרוב וידעתי שזה על הבית שלנו כי הזכוכיות של
הבית נפלו עלינו, אמא בקשה שנשים כריות על הראש ואבא שישב על המיטה קפץ לכסות עלינו עם הגוף שלו. אחר כך התחלתי לבכות והאים שלי
התחילו לצרוח, אמא שהחזיקה את אחותי התינוקת ביד הלכה לבדוק מה קורה ובקשנו שתחזור כי פחדנו מאוד".
האם עביר ממשיכה לספר " מיד צלצלו לנו מכל מקום בטלפון ובפלאפונים ולא ידענו למי לענות קודם, השכנים שדאגו לנו הציעו עזרה, ובאמת כולם כל כך
רוצים לעזור לנו ואנחנו מאוד מודים לכולם. מי שלא עבר את החוויה הזאת מקרוב לא יכול להבין על מה אנחנו מדברים"
לילי גנני (אשתו של עזרא שלנו)עם הנכדה ומפונים נוספים בלובי של המלון.
עוור עם כלב נחייה (השם שמור במערכת)מרחוב גולומב שביתו ניזוק מהנפילה ,צריך להתמודד עם מציאות חדשה ומקום חדש
ולא מוכר,
חייל מפיקוד העורף צמוד אליו לליווי בהתאקלמות הראשונית במקום.
העובדות הסוציאליות מאגף הרווחה בעיית עכו שולמית כהן ואיילה ויצמן מנסות להקל על המשפחות בהתמודדותם עם המצב
אלו רק מעט מהרשמים ומהסיפורים האנושיים מאחרי דווחי החדשות היבשות , כל משפחה שחוותה נפילה כזו על ביתה
צריכה להתמודד עם מציאות חדשה, פחדים וחרדות.
הדווח לא היו פגיעות בנפש לא מדויקות כל כך עבורם, למשפחות שחוו טראומה כזאת הפגיעה בנפש קיימת ,למרות שהגוף לא נפגע
ההתמודדות עם החששות והפחדים של הילדים והמבוגרים תמשך עוד זמן רב ולפחות עד לסיום המלחמה .
המלחמה בצפון עבורם אינה רק ממסכי הטלביזיה ומהעיתונות היא התמודדות יום יומית עם פחדים וחוסר וודאות מהמצב.
_________________
גבריאל גרסייה : "החיים אינם מה שחיית, אלא מה שאתה זוכר והאופן שאתה זוכר אותם כדי לספרם".
|
|
מי
אנחנו
כתבו
לנו
הודעות
ניחומים
הלוח
דע-עירך
מ.ט.י.
לוח
שנה 
חיפוש
התחבר
הרשמה
שאלות נפוצות
חיפוש בפורום 
