|
בסרטו של שפילברג "מלחמת העולמות", ראינו שמכונות ענקיות ומשוכללות, משתלטות על כדור הארץ. נראה, כי עצמת המודרניות והכוח הרב, על העליונה, דורסני ואי אפשר להביסו.
בהמשך, באופן מפתיע, כל הפולשים התמוטטו, לא בכוח כלי משחית גדולים, אלא בשל ווירוס!.... לומר שמכונות מלחמה, מודרניות ואימתניות, אינן ערובה לניצחון.
בסרט של שפילברג, הווירוס חיסל את החייזרים ! ולהבדיל, אותנו מחסלת התרבות הלוונטינית של: חוסר אמינות, חוסר סדר, חוסר דיוק, חוסר מילה וכו' בהיעדר ערכים קריטיים – יש הסתאבות והתפוררות.
בלי קשר, במקום אחר - זכינו לראות מצגת מעניינת, המסבירה מדוע יש מדינות מתקדמות ועשירות ואחרות עניות ומפגרות.
מסתבר שלא אוצרות טבע גורמות למדינה להיות בפסגת עולם. גם לא ותק וגודל המדינה.עובדה היא שמדינות ענק ותיקות ו/או בעלות אוצרות טבע רבים – הן בכל זאת מדינות נכשלות ועניות.
מן המדינות המובילות בעולם, הן דווקא מדינות קטנות, ללא כל אוצרות טבע, כמו; שוויץ – שהיא הכספת העולמית ויפן שהיא "אי" חסר אוצרות טבע, אך מהמדינות היותר מוצלחות ומתקדמות - ומה המשותף ביניהן? תרבות וחינוך! תרבות של: אמינות, משמעת, דיוק, סדר, ניקיון ואיכויות!...
ערכים אלה, מסתבר, הם האוצר היקר ביותר – והם עולים בערכם על הזהב, הנשק והנפט!
חינוך ותרבות, הם "הדבק", הם הבסיס שצריך יותר מכל, כדי שאומה תהייה ערכית, מגובשת ומשגשגת. זה ורק זה, ערובה לחוסן וקידמה. בנושא זה, יש אצלנו סיבה לדאגה!.........
בתחילת הדרך, המדינה דגלה בערכים והם היו נר לרגלי הנהגתה, אך בחלוף השנים איבדנו, יותר ויותר את הדרך והשתלטה עלינו התרבות הלוונטינית..... והווירוס הזה מכלה ומפורר אותנו!.... מילה אינה מילה, זמן אינו זמן, איכות אינה איכות. אין כבוד ואין בושה וכבר לא מסמיקים.
לא פלא שאחוז העניים הולך וגדל, משתמטים מהצבא ללא בושה וראו, עבור מה עורכים "מצעד גאווה"?!
אם הווירוס של התרבות הקלוקלת ימשיך להכות בנו, אנו נלך ונדעך ובמזרח התיכון העוין –לא יעזרו לנו לא מטוסי הקרב ולא טנקים. הערובה לקיומנו כאן – היא מערכת חינוך מצויינת ולא מוסדות נכשלים להקניית ידע!
על כן, החינוך צריך להיות בראש סדר העדיפויות שלנו. זו היא התקווה ו"הנשק". זהו הביטחון וזו הערובה להמשך קיומנו ושגשוגנו!!!
ובטווח הארוך, בנוסף להבטחת קיומנו, ברור כי יהיה חסכוני וזול יותר, אם יתגמלו היטב את המורים ויבחרו את הטובים שבעמנו לחינוך.
שמענו ששוב ישראלי/יהודי, זכה בפרס נובל ואנו שמחים וגאים ומתבשמים מההישגים. צר לי להשבית שמחות. זכרו, מתי התחנכו בעלי ההישגים והזכיות: היה זה בשנות השישים ולפני כן! הנוער של היום, סובל מרדידות, הפרעות קשב, ונדליזם, סמים, שכרות ונהיגה בגילופין וההורים מאולפים ע"י הילדים, במקום שהם יחנכו ילדיהם – אבות רוצחים את נשותיהם, הורים הורגים את תינוקותיהם ועבריינים מחסלים יריביהם לאור היום בבתי-קפה – ובו בזמן, ההנהגה מאבדת הערכים, כמו הנשיא האונס ורה"מ ושרים שמואשמים/נשפטים – כאחרון העבריינים. האם מאלה תבוא הישועה, הביטחון וחוסן לאומי?!.... הנ"ל ברמה הארצית. השלטון המרכזי הוא שקובע תקציבים וסדרי עדיפויות.
פה בעכו, בהובלת רה"ע, הבנו את חשיבות הערכים ולכן, ננקטים כל כך הרבה מאמצים ופעילויות, להעצמת הנוער והחברה. בין היתר, הושם דגש על הבאת "גרעינים חברתיים" ותנועות נוער רבים ומגוונים – השכנתם בשכונות, תוך שהם פעילים בה ומשדרגים תרבות החיים והדיור בהן וכן מטמיעים ערכים בנוער ובתושבים! כדי להעצים הישגיהם, הקמנו "שולחן עגול", סביבו יושבים כולם ומסנכרנים פעילותם.
לא בכדי אמר הנשיא שמעון פרס: "אין דבר כזה בעולם"!
|
|