|
עד עמוד התליה
הסיפור שסופר ועל כן ביקשו יוצאי עירק לקרוא את הרחוב על שם חבריהם .
פחות מעשר שנים עברו מאז ניצבו שני השליחים הראשונים שהגיעו לבגדאד בפני אבא סחייק ועד היום בו עלו שלום צאלח שלום ויוסף בצרי במדרגות הגרדום. כשסיפרו שמריהו גוטמן ועזרא כדורי לזקן לשם מה באו והזהירו אותו, כי בסייעו להם, את נפשו ואת נפש משפחתו או קובע, זלגו דמעות על לחייו. כינס את בניו ואמר להם: ''למען ארץ-ישראל - עד עמוד התליה!'' כאשר התהדקה עניבת-החנק על צווארם של שלום ובצרי, ידעו השניים על מה מסרו את נפשם. הקריאה הגדולה שקרא בצרי, מבעד לשק השחור שהועטה על פניו, הגיעה גם לאוזני ההמונים שהתגודדו בכיכר. במרוצת עשר השנים, שחלפו בין השיחה הראשונה לבין התליה, קמה בעיראק מחתרת נחושה ורבת-עלילות, בחוללה בקרב יהודי גלול ישישה זו את התמורה החשובה ביותר בתולדותיה. חבריה נתנו משנה-תוקף לשבועה שנשבעו אבות-אבותיהם הגולים, עת ישבו ובכו על נהרות בבל: ''אם אשכחך ירושלים - תשכח ימיני!'' בספר זה מגולל לראשונה סיפורה המרתק של המחתרת: סיפורה של התנועה, שרקמה חיים חדשים בחביון מרתפים; סיפורה של ה''שורה'', שאימנה חבריה לאחוז בנשק ולהגן על חיי אחיהם; סיפורה של הבריחה מעיראק לארץ-ישראל - ברגל, על-גבי סוסים וחמורים, בנתיבי המדבר ובדרך האוויר; סיפורה של יציאת בבל הגדולה, שהמחתרת סללה לפניה את הדרך ונשאתה על שכמה. סיפורם של אלפים, שהביאו גאולה לרבבות.
עזרא
|
|