|
שואלים אותי על תאורת "מגן דוד" בטיילת. בגלל ה"ריצה" הבלתי פוסקת בעבודה, לא נחשפתי לעניין ואיני יודע מה קרה בפועל.
כאדם וכאזרח אומר: זאת אני יודע – איש לא מחוסן בפני טעות וככל שמישהו פעיל יותר, כך גם צפוי שיטעה. משכבר קרה - החשוב כעת הוא: "להוציא מתוק מעז", להפיק לקחים ולצאת מחוזקים.
יודע אני שאם נוהגים נכון, קשיים ומשבר – מחזקים....
יש לכך דוגמאות רבות, במישורים שונים, אך אסתפק פה ב-2:- מלחמת לבנון השנייה – ממנה, עכו כעיר, יצאה מחוזקת ועדיין קוטפת פירות – בשל התנהלות נכונה של הנהגת העיר ועובדי העירייה. מהומות "יום כיפור" - כעיר, יצאנו מחוזקים. לא טוב שהגענו לכך, אך משהגענו, דיברו בשפה המובנת במזרח התיכון ואז הבינו: לא יותר!!!..... לזלזל בחגנו ודתנו!
אם זאת, אין לעשות הכללה. יש להטיב עם הטוב ולהחמיר עם הרע.
בכל מקרה, איני כועס על הערבים, נהפוך הוא, אני מעריץ אותם על שמירתם בקנאות על: כבוד נשותיהם ובנותיהם, עמידה נחרצת על דתם, מאבקם על כל שעל אדמה ועל מאבקם בכל דרך, כדי לקבל כל שקל אפשרי, על התמדתם, עד שהרגילו אותנו שישנם 2 סטים של חוקים – זה שמאפשר להם, בשם הדמוקרטיה, לרכוש בתים בכל מקום בארץ ואילו היהודים מוגבלים ומנועים מלרכוש בכל מקום, על שהרגילו אותנו שיש להם זכויות (חובות – הס מלהזכיר), על כך שהרגילו אותנו שיכולים שלא לכבד את ימי הזיכרון וסמלינו(כגון:"מגן דוד") וכך הלאה וכך הלאה. בסוף, הם מאשימים אותנו שאנחנו הגזענים כביכול ולא הם!
אך הם, באמת לא אשמים שהרי לא הם הריבון – אלא אנחנו! ואנו בארצנו, ממשיכים להתנהג כגלותיים, מתרפסים ומתנצלים – אנו הריבון ואנו מכתיבים נורמות כפולות אלה. רק אנחנו אשמים!!!..........
צריך לכבד את אלה שמכבדים אותנו, אך לעמוד באופן נחרץ, חד משמעי ולאכוף ביד ברזל – כבוד לדתנו וסמלינו – כפי שעושה כל מדינה בעולם.
צריך לעסוק בהקניית חינוך ותרבות - לכולם - לפני הכל ומעל הכל. כמו כן, צריך להחמיר עם פוליטיקאים, מנהיגים ואנשי דת שמסיתים – הם פוגעים בעמם, יותר מאשר בעמנו.
אחרי שמוותרים על ארץ ישראל השלמה וגם על הגדה – שללא ספק היא ארץ אבותינו – אנו נשארים בארץ מיניאטורית. (בגודל מגוחך) אז לפחות כאן, זה באחריותנו לשמור עליה כארץ יהודית, עם זכויות שוות, חובות שווים, נאמנות וכבוד לארץ ולסמליה – מצד כל אזרחיה.... עם ללא דגל וחוקים – זה אספסוף! זוהי ארץ טובה, קטנה ולנו היא יחידה - צריך לשמור עליה מכל משמר. ויתור וחולשה – אינם אופציה.
שלא כמו בדנמרק, פינלנד וכו' ששם ויתור, הנו מעשה אצילי. כאן במזרח התיכון – ויתור הנו סימן מובהק לחולשה, מעורר תיאבון ולחץ גובר לוויתורים נוספים.
ולסיום – אם אנחנו לא נכבד את סמלנו, בנותינו, אדמתנו וחוקנו – הם בטח לא ! (ללא הכללות)
בעניין ה"מגן דוד" – לא חשוב מי אמר למי, אלא חשוב שמכאן – נדאג שהכבוד יהיה הדדי.
_________________ ישראל בן-עזרא
|