|
סיפור קצרצר שכתבתי משרשרת התמונות הללו, ותבינו לבד מהסיפור את פתרון החידה ששאלתי.
טוב, אז אחרי שטסנו לצרפת ב-14 ביולי בטיסה של "אייר פראנס" והגענו לשדרת "שאנס אליזה" לראות לשם שינוי את יום העצמאות של הצרפתים יותר מקרוב. אני לא יודע למה, אבל האופנועים של משטרת צרפת הרשימו אותי עוד בשעתו כשהנשיא המנוח, פרנסואה מיטראן ביקר בעיר שלנו, עכו ואני עמדתי מול הספריה העירונית בביתן הישן שלה. חילקו דגלים והם ניפנפו בהם, אני בדיוק כמו באותה שעה שעמדתי בשדרה הצרפתית העדפתי פשוט לעמוד ולהביט בהם חולפים על פניי בהשתהות רבה. אחר-כך המשכנו למוזיאון הלובר, כבר כשראינו אותם בסרט "צופן דה וינצ'י" סימנו לעצמנו שנרצה להגיע לשם ביום מן הימים כשננחת בצרפת. כמו רבים ביקשנו לראות את הציור המקורי של "מונה ליזה". הביקור שם היה מרשים, אבל מאותה יצירה שרבים רואים בה פנינת אמנות דיי התאכזבנו. האוכל במסעדות נראו לנו דיי יקרות, והעדפנו פשוט לקנות כמה באגטים לחתוך אותם ללחמניות קטנות ולשים בהם איזו גבינה צרפתית טעימה. בצרפת לא חסרים גבינות טובות, אבל העדפנו לקחת קממבר. יש איזה קסם בעיר הבירה הצרפתית כשהערב יורד, פתאום מגדל האייפל נראה אחרת מכפי שרואים אותו בשעות אור היום. עזבנו את פאריס בהרגשת אכזבה שלא ראינו את "שער הניצחון", אבל מאחר ועשינו את דרכנו לניו יורק, נזכרנו שגם שם במקום שנקרא פארק וושינגטון יש מעין שער כזה. אף פעם לא הבנתי לפשר העניין, אבל זה היה השלמת החוויה של הביקור בצרפת. זה מוזר, אבל אפשר למצוא כמה דברים משותפים בין ארצות-הברית לארץ האירופית. לא רק צבעי הדגל, ואותו החודש בו הם חוגגים את ימי העצמאות שלהם. האמריקאים ב-4 ליולי והצרפתים, קצת אחרי יותר משבוע, ב-14 ביולי. יש גם את אורלנדו, פלורידה שהתושבים שבה רובם ככולם הם דוברי צרפתית וגם שם לבטח אפשר לחוש את יום הבסטיליה. בדיסני וורלד ראינו את הארמון הזה שנראה כמו שייך לתקופה אחרת, ואולי בכלל לא מציאותי. אני זוכר איך אהבתי עוד כילד את הטירה הזאת ואת זיקוקי הדינור שהיו בשמיים מעליה.
|
|