|
הפתרונות הנשמעים והכי פופולאריים הם :
1..הקמת מדינה פלסטינית לצד מדינת ישראל.
2. הקמת מדינה משותפת אחת לשני עמים החיים בין ירדן לים .
קשה מאוד למדינת ישראל להסכים לאחת משתי האופציות
העם היהודי שבא לארץ ישראל להקים את הבית לא יוותר
היהודים אכלו הרבה מאוד קש 1,000 שנים על כדור הארץ ללא בית
הנה כי כן היום גם לעם היהודי יש בית , ארץ ישראל אדמה ספוגה בדם.
אני בעד הקמת מדינה פלסטינית לצד מדינת ישראל
אבל בתנאים מסוימים , הגבלים ל- 40 שנה
משום זיקתם העזה לכלותינו על כך אין עוררין זה מוכיח את עצמו יום יום
אני בעד מדינה אחת יהודית ריבונית ישראלית אם תרצו ( הדת יהודית )
ובעד שוויון זכויות לערביי ישראל כיאה ליהודים ערכיים במדינה חופשית
אני מאמין בנשיא אחד יהודי , ראש ממשלה אחד יהודי, דגל אחד והוא דגל ישראל של העם היהודי ,
גם ערביי ישראל מוכיחים לנו השקם וערב את זיקתם לפלסטינאים לאחיהם מעבר לגבול
ללאום הערבי בחצי האי ערב שבמזרח התיכון .
כל ערבי שתשאל בכנות... תקבל תשובה כנה :
"אני לא מכאן... אני לא מרגיש שייכות...אני שייך לכפר שלי לאדמתי ולסביבתי הקרובה ...
אני לא אלחם עם אחיי... , אני יעודד את אחיי... , אשמח בניצחונם ואבכה בכישלונם....
המדינה הזאת לא מעניינת אותי...
אין לי זיקה למדינה... , אין לי אהבה למדינה... ,הדגל של המדינה לא אומר לי כלום ...
אני לא שר את ההמנון ... אין לי נאמנות לארץ הזאת "...ועוד ועוד ...
עד אשר האוזניים שלנו יאדימו ...
ועל אף הקושי לקבל אותם כבנים חורגים למדינה ...עדיין נחפש את שביל הזהב
כך רצה הבורא ...ועם רצונו לא נתווכח ...הוא יודע מה הוא עושה ...
יש אור בקצה המנהרה ...יש תקווה ...
אני אומר :
אם לפלסטינים מדינה משלהם ( כשתהיה ) מדוע לא לנו היהודים מדינה משלנו
מה שבעצם שולל על פי ההגינות מדינה משותפת .
אומרים חברים :
הסיסמה "שתי מדינות לשני עמים" לא הועלתה על ידי גורם ציוני,
אלא על ידי מק"י ואחר כך חד"ש, ובמשך שנים הן היו היחידות שהעלו אותה.
הכוונה לא הייתה "שתי מדינות לאום כפתרון לסכסוך", אלא הכרה בכך שכיום קיימת מדינה אחת הנתבעת לסגת משטח שבו תקום מדינה שנייה.
סיסמה אינה ניתוח פוליטי ולא חזון, אלא כותרת שאמורה לגייס קהל נרחב ככל האפשר בתביעה ברורה וחד משמעית ככל האפשר.
מבחינה אידיאולוגית מק"י מעולם לא ראתה בכך הכרה בלגיטימיות של הציונות, וזו הסיבה שב-1965 אירע הפילוג בין הקבוצה של מיקוניס וסנה.
הסיסמה "שתי מדינות לשני עמים", שאותה אימצה מק"י בוועידה ה-18 ב-1976, לא התבססה על גישה של "זכות מול זכות" או של "שני עמים הנאבקים על כברת ארץ אחת",
אלא על שילוב של:
התנגדות לציונות + הכרה בעובדה שהציונות אינה עומדת כעת להתנדף באוויר + חוסר תוחלת בפתרון צבאי לסכסוך נוסח פלישת מדינות ערב לישראל ב-47' + הצורך בגיוס צבורים רחבים במאבק לנסיגה מהשטחים שנכבשו ביוני 67', גם באמצעות עמימות פרשנית לגבי הסיסמה הפוליטית שנוסחה.
נסיגה לגבולות 67' + מאבק נגד האפרטהייד הציוני במסגרת המדינה הריבונית בגבולות ה-4 ביוני.
מה כבר ההבדל?
הגרעין הוא "שתי מדינות". "...לשני עמים" זה "תיבול הסברתי" שנועד לרכך את האנטגוניזם מצד קהלים מגוונים העשויים לתרום להשגת יעד פוליטי זהה.
מסמכי החזון שוללים את החזון הציוני, ובצדק.
האם פירוש הדבר שלילת העובדה שיש כאן שני עמים?
קיים כאן עם ערבי פלסטיני? קיים.
קיימים כאן בערך 6 מיליון איש שאינם משתייכים לעם הערבי-פלסטיני? קיימים.
מסקנה: יש כאן שני עמים.
אני חלוק על הציונות בטענה שאני ו-וודי אלן שייכים לאותו עם. אבל יש כאן שני עמים, ולעם השני אין צורך לקרוא "יהודי". אפשר לקרוא לו "ישראלי" או אולי "עברי", כי הוא דובר עברית כשפת יום יום ולא רק כשפת תפילה.
ועוד הערה נוספת:
למה תמיד מזכירים את דרום אפריקה בלי נמיביה?
בדרום אפריקה כן הוגשם פתרון "שתי מדינות" לגבי נמיביה.
בדרום אפריקה גופה בוטל האפרטהייד, ובנמיביה בוטל הכיבוש הדרום אפריקאי.
גם כאן אין מקום להכריז כי "דין חברון כדין עכו".
תגובה של סטודנט :
כמה הערות:
היהודים היסטורית סבלו יותר בארצות הנצרות מארצות האיסלם אולם גם בארצות האיסלם מעמדם היה נחות ומבוזה, ופגורמים ועלילות דם התרחשו שם, ומותר לי לחשוד שחיי כיהודי וכהומוסקסואל יהיו גיהנום תחת משטר של ראאד סאלח כמו גם תחת משטרו של הרב מרדכי אליהו.
דבר שני, אני מסכים שהערבית צריכה להמשיך להיות שפה רשמית בארץ, וגם הלימוד שלה צריך להיות יותר רציני.
דבר שלישי, מדינת ישראל היא מדינה יהודית וזה אופיה אולם היא צריכה גם להתייחס בצורה שווה לכל אזרחיה.
דבר רביעי, כבודם של המשכילים מונח במקומו אך היסטורית האינטלקטואלים לא תמיד צודקים ולא תמיד הם הדעה הדומננטית ברחוב.
עוד תגובה
את הערבים אפשר להבין. את השמאל הבינלאומי אפשר עוד איכשהו (גם בשואה לא עניין אותם גורלם של היהודים). אבל להבין את השמאל הישראלי זו משימה בלתי אפשרית. אנשים יוצאים מגדרם כדי להמציא כל סוג אפשרי של פיתרון, ובלבד שהפיתרון הזה לא יכיר בזכותו של העם היהודי למדינה ויכפה על שני עמים ששונאים זה את זה חיים כפויים במשותף, שיסתיימו בודאות במרחץ דמים נורא.
קיים גבול מסוים שמבדיל בין תמימות לטיפשות. צריך אדם לעבור בהרבה את גבול התמימות כדי להאמין שהפלסטינים, שמחנכים את ילדיהם מגיל אפס לשנוא את "בני הכלבים והחזירים" (זה אנחנו) יניחו לנו לחיות כאן תחת משטר פלסטיני. האם אתם באמת מאמינים שהפונדומנטליסטים האיסלאמים ימשיכו לרצוח אמריקאים, אנגלים, צרפתים, אוסטרלים ואחד את השני, ורק היהודים יזכו לחסינות בגלל ש"חתמנו אתם על הסכם שלום"? הצחקתם אותם.
הפלסטינים מעולם לא ויתרו על רעיון "הטבח הגדול" כפי שהועלה ב-47 ע"י עבד אל רחמן עזיז, מזכיר הליגה הערבית דאז. מי שחושב שתכנית החיסול הפלסטינית כוללת הפרדה בין ימין יהודי לשמאל יהודי, טועה טעות קשה. לגבי הפונדומנטליסטים האיסלאמים אין כל הבדל בין ליברמן לזהבה גלאון, ויש לי תחושה שאפילו גדעון ספירו ואילן פפה לא ירגשו אותם במיוחד.
הפיתרון - הפרדה בין שני העמים, עפ"י גבולות שיאפשרו רוב פלסטיני במדינה הפלסטינית ורוב יהודי מוחלט במדינה היהודית. אין פיתרון אחר, פשוט מפני שהיהודים, קולוניאליסטים שכאלה, לא יסכימו לתלות את עצמם.
עוד תגובה
בעצם מדובר כאן על מדינה אחת רב-לאומית ורב-לשונית, ומדינת לאום פלסטינית ערבית. פתרון זה אינו נראה פתרון הוגן כלל. חשוב לזכור כי מדינת לאום בין הירדן לקו הירוק מעולם לא היתה קיימת. וכי לעם הפלסטיני כלאום לא היתה מדינה עצמאית מעולם. השאלה היא האם העם הערבי-פלסטיני מעוניין במדינת לאום משלו. אם כן, הרי זה רק הוגן שגם לעם היהודי תהיה מדינת לאום משלו. ופתרון שתי מדינות לאום הוא הפתרון הצודק במצב זה. אם העם הערבי-פלסטיני מוכן למדינה רב-לאומית כביתו הלאומי, וגם העם היהודי יהיה מוכן לכך, אזי ברור כי מדינה רב-לאומית אחת בין הים לירדן היא הפתרון הסביר (על פי הצעתו של אסעד ע'אנם). הפתרון של מדינת לאום אחת, ומדינה דו-לאומית לצידה, הנו פתרון מאוד לא הוגן כלפי היהודים. כמו כן, הטיעון של נסיגה מהשטח הכבוש, אינו יכול להצדיק פתרון זה, כי הרי אין כאן כוונה להשיב את השטח למדינות מהן הוא נכבש, אלא להקים בו מדינה חדשה. לדעתי האישית, עדיפה מדינה רב-לאומית אחת, בה קיים ייצוג שווה לבני כל הלאומים, מאשר פינוי של מאות אלפי אנשים מבתיהם, בין אם הם יהודים ובין אם הם ערבים.
_________________
שלום פעיל ומשגשג
בינינו לבין עצמינו בינינו לבין שכנינו - בארץ ובעולם בינינו לבין המקום - סביבתנו
|
מי
אנחנו
כתבו
לנו
הודעות
ניחומים
הלוח
דע-עירך
מ.ט.י.
לוח
שנה 
חיפוש
התחבר
הרשמה
שאלות נפוצות
חיפוש בפורום 
