חדשותספורטכלכלהחינוךתרבותחברהוידאופורום
מי אנחנומי אנחנו???כתבו לנוהודעותהודעותניחומיםניחומיםהלוחהלוחדע-עירךדע-עירךמ.ט.י.מ.ט.י.לוח שנהלוח שנה  searchחיפוש


עכשיו 28 יוני 2025, 09:50




פורום נעול נושא זה נעול, אינך יכול לערוך הודעות או לבצע תגובות עתידיות.  [ 50 הודעות ]  עבור לעמוד הקודם  1, 2, 3, 4  הבא

Bookmark and Share

מחבר הודעה
 נושא ההודעה: Re: קולנוע יחיעם- הסינמה פרדיסו שלי
הודעהפורסם: 21 נובמבר 2008, 11:29 
מנותק
עכונט כדרך חיים

הצטרף: 16 ינואר 2008, 21:36
הודעות: 1627
אילו היו ימים

שלכביש לא היה צבע של כביש ...של כביש שחור
העצים היו יבשים כאילו נלחמים על זכות קיומם
הרבה שבילי עפר עם אבן שפה מסלעים שבורים
שהניחו בשורה .

היו יכולים לראות למרחקים ...לא היו בלוקים שיסתירו
הים לא היה חנוט בחומה גבוהה , הים היה מגיע אלינו לרגלינו
הירידה לחוף הייתה פשוטה, נוחה , לכל אורך הרצועה
היינו מהלכים בזהירות על הסלעים הרטובים בצמחיית עצות
הסלעים הנושמים שהיו שואבים בקול מפחיד ....והגל הבא
היה ממלא את הבורות ....והדייגים הרבים שהצטופפו על
על מבנה הביוב הגדול , היו צדים מן הצואה עד היום
לא ברור לי איך אכלו את הדגה שהיתה טבולה ב"ים של חרא"



היינו מזנבים סיר בישול מהמטבח של אמא, מותחים שתי שכבות
של ניילון על פתחו , קושרים היטב מסביב לשפת הסיר
מפנים חור באמצע הניילון המתוח תוחבים בצק או לחם רטוב בין קרומי הניילון
ומשקעים את הסיר בתוך המים הרדודים של הים התיכון
לאחר כ רבע שעה היינו מוציאים את הסיר עם שני דגי "בורי " משתוללים.



מי זוכר את הצוללן האמיץ "קובי " שהיה צולל במעמקי הים הפתוח
וצד דגים גדולים , תמנונים , סרטנים עם רובה החיצים שלו
האיש היה דמות אהובה ומוכרת מאוד שלא פחד מכלום ....

_________________
שלום פעיל ומשגשג
בינינו לבין עצמינו בינינו לבין שכנינו - בארץ ובעולם בינינו לבין המקום - סביבתנו


דווח על הודעה זו
חזור למעלה
 פרופיל אישי  
הגב עם ציטוט  
 נושא ההודעה: Re: קולנוע יחיעם- הסינמה פרדיסו שלי
הודעהפורסם: 21 נובמבר 2008, 12:43 
בני אחי
אתה תותח מאיפה התמונות האלו ?

איזו צמרמורת זה ממש משגע
נכון היו אלו עם השרביט הולכים לפני התופים והחצוצרות בקצב נגינת המרש
והיה מסובבים אותם בידיים וזורקים למעלה ותופסים
איזו אומנות היתה להם עד כדי כך שבתזמורת צה"ל גם היה אחד עם שרביט שלא היה מגיע לרמה כזו כפי שהיה בתזמורת עכו


דווח על הודעה זו
חזור למעלה
  
הגב עם ציטוט  
 נושא ההודעה: Re: קולנוע יחיעם- הסינמה פרדיסו שלי
הודעהפורסם: 22 נובמבר 2008, 20:57 
מנותק
מנהל
מנהל
סמל אישי של המשתמש

הצטרף: 29 מאי 2005, 11:23
הודעות: 2193
דורון ,
לגבי התמונות אני אוסף בימים אלה בקצב קדחני תמונות ממוסדות בעיר
וממיסדי העיר ובוניה ובמקרים אחרים מילדהם המחזיקים באלבומי המשפחה...
תצפה לעוד הפתעות בהמשך...

בוא נקבע שכולנו נספר את הסיפורים ואני אשתדל להוסיף את התמונות
הרלווניות לסיפור ולתקופה...
אני מזמין את שמעון מנדלר ואחרים להוסיף גם מתמונותיהם ולהעשיר את הידע.

_________________
גבריאל גרסייה : "החיים אינם מה שחיית, אלא מה שאתה זוכר והאופן שאתה זוכר אותם כדי לספרם".


דווח על הודעה זו
חזור למעלה
 פרופיל אישי  
הגב עם ציטוט  
 נושא ההודעה: Re: קולנוע יחיעם- הסינמה פרדיסו שלי
הודעהפורסם: 23 נובמבר 2008, 00:55 
בני
בית התזמורת היה בשבילי הבית השני
בילינו בו מדי יום בנגינה חזרות לקראת הופעה ....

מעביר לשרשור בנושא:
התזמורת העירונית לדורותיה
viewtopic.php?f=20&t=14969&p=70087#p70087


דווח על הודעה זו
חזור למעלה
  
הגב עם ציטוט  
 נושא ההודעה: Re: קולנוע יחיעם- הסינמה פרדיסו שלי
הודעהפורסם: 23 נובמבר 2008, 01:21 
מנותק
מנהל
מנהל
סמל אישי של המשתמש

הצטרף: 29 מאי 2005, 11:23
הודעות: 2193
קולנוע יחיעם-סינמה פרדיסו שלי
חלק שלישי

דפיקת אגרוף חזקה ועצבנית בדלת. רוזן קם לפתוח את הדלת. עלי המקרין נכנס, מתנשף בכבדות, מוריד מכתפו ציקלון ברזנט כבד מעוטר במדבקות אינסוף של בולים ודברי דואר. חבטתו של השק ברצפה משמיעה קולות עמומים של פח חלול. אלו הן קופסאות הסרט של הערב.
"נו קדימה" גוער בו צוקר. "אין זמן. קח את הסרטים למעלה ותכין".
עלי, גוי השבת הנאמן של סבא. איש ללא גיל . ערבי גלמוד, טוב לב. אדם לכל עת ואיש לכל מלאכה. בא כנראה יחד עם הקולנוע כי מאז ומתמיד הוא היה שם. פניו שחומות כפני סודני. נמוך קומה עם שיער שחור סמיך ומקורזל מעל מצח נמוך חרוש קמטים. אף פחוס במקצת ונחיריים בולטות. עבודתו הלא יסודית בנקיון, הביאה להחלפתו בסבתא.
בגלל חושיו הטובים של אדון צוקר עלי לא פוטר ועם הזמן הפך למקרין הסרטים של קולנוע יחיעם.

האולם הכיל כ- 300 מקומות במושבי עץ מיושנים שהיו נסגרים לאחור ברעש חבטה מעצבן, דבר שהביא לשימוש נוסף בהם, מלבד הישיבה כמובן - אמצעי המחאה החביב ביותר על הפושטקים כאשר הסרט נקרע או בהפסקת חשמל (מחזה נפוץ). חובטים אותם מטה ומעלה בזעם, צועקים וצווחים "הכסף חזרה". "הכסף חזרה".

שני גרמי מדרגות בתוך חללים גדולים בשני צידי האולם, הובילו מקומת הקרקע אל היציע וממנו אל גג הבנין. הגג המסתורי איתו חלקתי הרפתקאות ומצבים מביכים.
השירותים ניצבו בחללן של אותן מדרגות . שירותי גברים בצד אחד ושירותי הנשים בצידו השני. אצל הגברים, ריח מתמיד, חריף, של תערובת ליזול, שתן ושאר מיני בישין. משתנת בטון לאורך הקיר ושני תאי ב"ש עם אסלות כריעה מזרחיות מחרסינה בת שנים.
"אריה איפה אתה", אני שומע את קריאתו חסרת הסבלנות של אברם אחי הגדול.
"היום תורך לנקות את השירותים".
"קיבינימט, לאן נעלמת פתאום ?" קולו מתגבר והופך לצעקה עצבנית.
אני אינני שומע וגם לא מקשיב. עומד מוקסם, מתלבט מול הפתח הקטן בקיר המעבר הצר המוביל מהיציע אל המרפסת החיצונית. פתח מסתורי אל החלל החשוך שמתחת לרצפת היציע.
קולות מוזרים ומפחידים עולים לפעמים ממעמקיו האפלים. אני מדמיין את המפלצות המפחידות שלבטח אורבות שם בתוכו, ממתינות לילד כמוני שיעיז. בטח "המפלצת ללא פנים" שראיתי לא מזמן בסרט, זו שלא רואים, שמתנפלת בשריקה מצמררת, נצמדת לעורף ושואבת את המוח יחד עם עמוד השדרה. צמרמורת של פחד עוברת בי. "היום אני לא נכנס.! אולי בפעם אחרת". כך אני מחליט ויוצא אל המרפסת, מחפש שם מסתור מאחי הזועם.

המרפסת שהשקיפה לכיוון הרחבה ורחוב בן עמי שימשה לתליית פרסומות בד ענקיות עם תמונות בשלל צבעים של הסרט שיוקרן בחודש הבא – תמונה ענקית של צ'רלטון הסטון , פניו עטורות הזקן מקרינות קדושה שמימית, אוחז בלוחות הברית . או סקארלט אוהרה - ויויאן לי , מביטה על העיר אטלנטה העולה בלהבות, כש"ראט באטלר" - קלרק גייבל השרמנטי אוחז ומחבק את מתניה מאחור.
גרם מדרגות מתכת צר ותלול הוביל מהמרפסת אל חדר ההקרנה. חדר מסתורי שמעטים היו האנשים שזכו לראות מעבר לדלת הברזל שלו.
שתי מכונות הקרנה ישנות מאוד היו ניצבות בחדר ההקרנה בעל התקרה הנמוכה והמפויחת. דומות לשני חרגולים גדולים, שחורים, עומדים כפופים קמעא, אורבים לטרפם שיגיח החוצה מהחרך הקטן.
ערבים רבים ביליתי בחדר ההקרנה , יחד עם עלי שלא חסך מזמנו בניסיונות ללמדני איך להפעיל את המקרנה ואיך לאחות את הסרט שנקרע.
שעות רבות עמדתי שם, על שרפרף עץ, מצמיד את לחיי למכונה, מציץ על הסרט מבעד לחרכי ההקרנה. שומע את שריקות ההתלהבות של השבאב בהצגות היומיות של יום שישי כאשר ג'ינה לולברג'ידה יוצאת מהים לבושה בביקיני נועז. או להבדיל,כאשר הסרט נקרע באופן לא צפוי, מלווה ברעש עצבני של פילם שמסתובב לו חופשי. אור חזק ,לבן תופס במפתיע את כל מימדי המסך מלווה מייד בקולות זעם, שריקות וטריקת מושבים.


חלק רביעי במהלך השבוע הקרוב...

_________________
גבריאל גרסייה : "החיים אינם מה שחיית, אלא מה שאתה זוכר והאופן שאתה זוכר אותם כדי לספרם".


דווח על הודעה זו
חזור למעלה
 פרופיל אישי  
הגב עם ציטוט  
 נושא ההודעה: Re: קולנוע יחיעם- הסינמה פרדיסו שלי
הודעהפורסם: 25 נובמבר 2008, 19:12 
מנותק
מנהל
מנהל
סמל אישי של המשתמש

הצטרף: 29 מאי 2005, 11:23
הודעות: 2193
קולנוע יחיעם-סינמה פרדיסו שלי

חלק רביעי

יושבים היינו ליד שולחן העבודה, עלי מפנה את פילם הצלולואיד לכיוון האור מאתר את המקום שניתן ממנו לחתוך , חותך קטע, מניח על שולחן ההדבקות ובעזרת דבק שקוף וחום מאחה את הקרע. האור כובה , הסרט ממשיך לרוץ. השריקות והצעקות פוסקים באחת. קולות של אנחות רווחה ו"ברבו" עולים ומגיעים מהאולם.
אני נוצר את קטעי הפילים הגזורים. במיוחד אהובים עלי אלו הצבעוניים, עשויים ב"טכניקולור". גם לאחר שצפיתי בכל סרט ארבע או חמש פעמים לפחות, עדיין נהגתי להוציא את גזרי הצלולואיד ששמרתי בקופסת הנעליים, לשכב על השטיח ולהביט מול האור, גם קטע קטן הספיק. עוצם עיניים ורואה שוב את הסרט כאילו ראיתיו רק אתמול.
לפעמים הסרט גם מזכיר נשכחות כמו אותה הצגה יומית, שלמרות שהגעתי כמנהגי מוקדם, בכל מקום בו ישבתי הקימו אותי. פעם זה היה רוזן. אחר כך צוקר ובסוף גם אברם. די נמאס לי. אני אראה את הסרט יותר טוב מכולם. כך במחשבה נחושה זו, מיד עם כיבוי האורות באולם, מביט שמאלה ,ימינה ומתגנב חרש ללא רואים אל חלל הבמה האפל, אל מאחורי המסך, מתיישב על ריצפת העץ המאובקת וצופה בסרט במהופך. כאן באופן מדהים, אני ממש בתוך הסרט, הרמקולים רועמים לידי. זז ומתנועע כאילו אני רוכב על סוס. עומד לצידו של גרי קופר, מוכן בכל רגע לשלוף ללא היסוס.
הסרט הסתיים, הקהל עזב מותיר אחריו אולם אפוף עשן ומטונף. וכמו אחרי סרטים של יום ו' - אני ניגש באי חשק, עם סבתא, אל מחסן הדיקט שמתחת למדרגות. "היום תעזור לי למטה". אומרת בהסירה את המנעול. "מחר בבוקר מוקדם, אני אנקה את היציע".
נוטל את מטאטא הזרדים הקטן ואת סלי הגומי העגולים השחורים.
"אתה תתחיל בשורה אחת", פוסקת סבתא. ואני יודע שהיא שולחת אותי לשם מכיוון ששם יש פחות לכלוך...
מתכופף, ביד אחת מסיט את המושב ובידי השנייה מטאטא מתחתיו. הלוך וטאטא, אוסף את קליפות הגרעינים, מגרד את עטיפות הארטיק שנדבקו בעקשנות לרצפת הבטון, ערימת הלכלוך הולכת וטופחת עד שהגעתי לסוף השורה. אוסף הכל במעבר, מערים לערימה ואוסף עם יעה מפח אל סל הגומי השחור. אני מתרומם קמעא, מעיף מבט לכיוונה של סבתא שמנקה בשורה האחרונה, היא מזדקפת במקצת, מיישרת את גבה הדואב, מתכופפת וממשיכה.
והנה הגיע ערב ראש השנה.
ישוב על עגלה רתומה לסוס, הגעתי עם סבא לחצר של שמרל מוכר הרהיטים הישנים. בכל חג, שמרל תורם את "ארון הקודש" ואת שולחן התפילה הנחוצים.
עלי ואני יחד עם ה"בעלגולה", סבא של שמעון חברי, העמסנו את הרהיטים על העגלה והעברנו אל הקולנוע. פורקים, מכניסים ומציבים על בימה שהקמתי מקרשים ובלוקים.
וכך לעת ערב, אחרי ההצגה היומית של ערב חג, לאחר ניקיון יסודי ושטיפה,
פשט הקולנוע את בגדי החול ועטה עליו אצטלה של קדושה.
ערב.. האפלה כבר ירדה. האולם מלא עד אפס מקום. כאילו כל אנשי העיר בקהל. אבא וסבא של שמעון כאן. גם אבא של זלמן ושל מורדכי רכטמן , רוזן, צוקר ועוד הרבה אחרים.
אבות וסבים עטויי טליתות, מחבקים את ילדיהם ונכדיהם, מתפללים בדבקות לבורא עולם שיקבל את תפילותיהם.
וככל שמתעצמת התפילה ומתקרבת לקיצה, מגיעה לשיאים של התעלות וקדושה-
הולך גם הקהל ומתחזק. מזדקפים גם הנחלשים, חשים שסוף הצום מתקרב.
אני מביט למעלה, סבתא עומדת שם, עוטה צעיף לבן, מביטה עלינו מהבלקון.
סבא, עומד על הבימה, עטוף גם כן בטלית גדולה קצת מצהיבה שניחוח נעים עולה ממנה. ידו הגדולה מחבקת את כתפי. אני עומד גאה ונרגש, קרוב לחזן העוטה כולו מלבוש לבן , צפון מעל ספר התפילה - תפילת הנעילה מגיעה לסיומה .

המשך יבוא....

_________________
גבריאל גרסייה : "החיים אינם מה שחיית, אלא מה שאתה זוכר והאופן שאתה זוכר אותם כדי לספרם".


דווח על הודעה זו
חזור למעלה
 פרופיל אישי  
הגב עם ציטוט  
 נושא ההודעה: Re: קולנוע יחיעם- הסינמה פרדיסו שלי
הודעהפורסם: 01 דצמבר 2008, 01:13 
מנותק
מנהל
מנהל
סמל אישי של המשתמש

הצטרף: 29 מאי 2005, 11:23
הודעות: 2193
קולנוע יחיעם- סינימה פרדיסו שלי

פרק חמישי ואחרון

בצידה האחורי של הבמה היו חדרי השחקנים ובהם ריהוט מועט בלוי ועלוב. כמה כסאות ודלפק איפור קטן מלוח עץ בגוון אפור, שמעליו המראות מחוברות אל הקיר, מקרינות מעין תוגה והתנצלות על השחמתן שנעלמה ברובה והן ניצבות בושות בדלותן.
מעין תחושה של חדלון מסביב, כמו בעיירת כורים נטושה. כל כך שונה מהאולם רוחש החיים שנמצא אך כאן מעבר למסך.
הנה ההצגה צריכה להתחיל. מייד יפתח המסך. אני עומד לצד הבמה, ליד העמוד הגדול, זעטוט סקרן, שולח מבטים חטופים לאחור, בודק שאף אחד מהשותפים איננו מגיע לכאן. עולה חרש בחמשת מדרגות הבטון. אני יודע שאסור אבל הסקרנות רבה. הנה, לחצתי על ידית הברזל הגדולה. פתחתי את דלת העץ הכבדה.
הלב דופק בהתרגשות, אני כבר שומע קולות. אני חוצה חרש את הבמה החשוכה ומתקרב אל פתח חדר השחקנים.
הנה דז'יגן ושומכר. שומכר מבריש את מעילו, דז'יגן מסדיר את עניבת הפרפר. הכנות אחרונות לפני עליית המסך. הם מעלים הצגה באידיש. "איזה אף גדול יש לו", חולפת המחשבה בראשי ולאחריה בושה קלה.
הנה משפחת בורשטיין עם מייק המפורסם ואחותו היפהפיה. הנה אמא ואבא בורשטיין - פייסחיקה ה"שרקן". גם הם מעלים הצגה באידיש. מחזמר כלשהו, משהו מהחיים.
איזו התרגשות. ליבי פועם בחזקה מאיים כבר לנתר החוצה. אני מציץ מעבר למשקוף. יעקב בודו כאן. איש קטן גדול. בא להעלות את מוישה וינטלטור, "או שמא זה החייל האמיץ שוויק" ?.
הוא עומד כפוף קמעא, מביט מזמזם במראה העלובה, מסב ראשו אלי ומחייך חיוך מקסים שלעולם לא אשכח.
האולם מלא מפה לפה, כולם יושבים בכיסאותיהם. רק קולות לחישה נשמעים פה ושם.
הנה כבו האורות. נדלקים הזרקורים שליד הבמה.
שקט מוחלט משתרר כשאדון צוקר, כמו במעשה של תפילה, מסובב אט אט את המנואלה והוילון האדום הולך ונפתח. עולם חדש של קסמים הולך ונגלה.
אני ישוב דחוק בכיסא בפינת האולם המרוחקת, המקום הפנוי היחיד שנשאר.
יושב מוקסם בפה פעור. אינני מבין אף מילה. אבל הכול זורם כאן לפני.
חיים שלמים רצים להם שם על הבמה. שלל האורות הצבעוניים שמתחלפים, שלל התלבושות, השירים והמנגינות. המונולוגים העצובים, הכעס והמריבות.

עבורי, היה בית הקולנוע עולם ומלואו עולם קסום שמעולם לא נגמרו בו ההרפתקאות וההפתעות. עולם שהוביל אותי כמו את אותו ילד הרכוב על הכלב הענק, אל ארצות לא נודעות, אל הרפתקאות בלב מדבריות וג'ונגלים. אל מעמקי הים בצוללת האגדתית.
אל מלחמות עולם ואל כוכבים רחוקים. עכבישי ענק ומפלצות מפחידות, אל תוך נבכן של טרגדיות ואל מחוזות של אושר אינסופי.
בנין הקולנוע נהרס ובמקומו נבנה בנק !. בנין שהוצב ללא דעה ורגש קרוב לשפת הרחוב, מותיר מדרכה צרה, ללא שריד של כבוד כלשהו למה שניצב לו כאן פעם, עם רחבת הכניסה הגדולה והמדרגות בחצי הגורן המרשימה. בנין קולנוע יחיעם.

_________________
גבריאל גרסייה : "החיים אינם מה שחיית, אלא מה שאתה זוכר והאופן שאתה זוכר אותם כדי לספרם".


דווח על הודעה זו
חזור למעלה
 פרופיל אישי  
הגב עם ציטוט  
 נושא ההודעה: Re: קולנוע יחיעם- הסינמה פרדיסו שלי
הודעהפורסם: 01 דצמבר 2008, 01:31 
מנותק
מנהל
מנהל
סמל אישי של המשתמש

הצטרף: 29 מאי 2005, 11:23
הודעות: 2193
קולנוע יחיעם נמכר ונהרס ובמקומו נבנה לו בנק מודרני...

תמונה
תמונה

והבנק החדיש מתאים עצמו לעכו המתחדשת- 1983

תמונה
תמונה

_________________
גבריאל גרסייה : "החיים אינם מה שחיית, אלא מה שאתה זוכר והאופן שאתה זוכר אותם כדי לספרם".


דווח על הודעה זו
חזור למעלה
 פרופיל אישי  
הגב עם ציטוט  
 נושא ההודעה: Re: קולנוע יחיעם- הסינמה פרדיסו שלי
הודעהפורסם: 01 דצמבר 2008, 01:42 
מנותק
מנהל
מנהל
סמל אישי של המשתמש

הצטרף: 29 מאי 2005, 11:23
הודעות: 2193
ובנק לאומי הישן והמוכר במבנה עם החזית המעוגלת...נעזב לטובת החדיש שנבנה ממול


תמונה
תמונה

ולימים יהפכו אותו 2 יזמים: דודי רוזנפלד וחיים פרבוזניק למסעדה קטנה וחמימה בשם "עכו הקטנה"

תמונה
תמונה

וגם המבנה היפה הזה נהרס כעבור זמן מה לטובת רב קומות...
תמונה
תמונה

_________________
גבריאל גרסייה : "החיים אינם מה שחיית, אלא מה שאתה זוכר והאופן שאתה זוכר אותם כדי לספרם".


דווח על הודעה זו
חזור למעלה
 פרופיל אישי  
הגב עם ציטוט  
 נושא ההודעה: Re: קולנוע יחיעם- הסינמה פרדיסו שלי
הודעהפורסם: 01 דצמבר 2008, 11:08 
מנותק
עכונט כדרך חיים
סמל אישי של המשתמש

הצטרף: 15 מאי 2005, 21:58
הודעות: 5898
מיקום: עדיין בעכו
מה שמרגיז אותי זה שבארץ בכלל ועכו בפרט לא יודעים לשמר מבנים מנדטוריים
(לא מדובר על גילוי ושימור מבנים עתיקים כמו בעכו העתיקה ).
הסתובבתי במזרח אירופה בכלל ורומניה בפרט ,שם כל מבנה ברחובה הראשי של עיר הבירה
הוא אתר משומר עם עיצוב ארכיטכטוני מדהים.
חלק מתמונות המבנים הבאתי לכם בתמונות מטיולי האחרון ברומניה השנה 7/2008
איני מבין מדוע לא שימרו מבנים כמו בנק לאומי הישן בעל מבנה ארכיטכטוני מיוחד
ואת קולנוע יחיעם , בית חרושת נור מיועד לשימור אולם בפועל לא נעשה דבר.
חבל שההיסטוריה של המאה הקודמת של עכו נעלמה לה " במחי יד "
על מזבח הנדל"ן.

_________________
יוסי גרינברג
עכואי שאיכפת לו
מייחל ומצפה לעכו אחרת
" במקום שיש רצון - ישנה גם דרך "
נצח ישראל לא ישקר


דווח על הודעה זו
חזור למעלה
 פרופיל אישי  
הגב עם ציטוט  
 נושא ההודעה: Re: קולנוע יחיעם- הסינמה פרדיסו שלי
הודעהפורסם: 03 דצמבר 2008, 17:07 
מנותק
עכונט כדרך חיים
סמל אישי של המשתמש

הצטרף: 25 דצמבר 2005, 11:28
הודעות: 2910
בני, אני שמח על כך שאתה גורם לכולנו להסיר אבק מן הזכרונות, תרתי משמע
בין אם ממש בפועל באלבומי התמונות לבין מה שאנחנו רק זוכרים מכל מה שהיה.
סופסוף הגעת לתקופה שאני עוד יחסית זוכר אותה. אם מדברים על בתי הקולנוע
שהיו בעכו, את "יחיעם" אני זוכר במעומעם, אבל את "גן-עדן" אני זוכר הרבה
יותר טוב. בעניין "בנק לאומי" שהוזכר גם הוא, עד כמה שזכור לי המעבר שלו אל
מעבר לרחוב לא היה מידי והוא קודם עבר לתקופה מסויימת לרחוב משה שפירא.

את הבניין העגול שלימים הפך ל"עכו הקטנה" אני זוכר לא רק בשל צורתו המיוחדת
אלא כבנק שמאוד אהבתי להגיע אליו עם הוריי, היות ובאותם ימים היתה בו פינה
מיוחדת לילדים. זה בעיקר מה שאני זוכר לטובה, מעבר לאותן קריאות לפתיחת
תוכניות חיסכון לילדים. מול דלפקי השירות היה מתקנים מיוחדים שמהם היו מוצאים
מעין שפורפרות שדרכן היו בוקעים ממנה כל מיני שירים מפסטגלי ילדים שונים (מה
שהשנה להפתעתי הרבה חזר לאופנה) וכך יכל כל הורה לזכות לכמה דקות של שקט מילדיו.
לא סתם כשנזכרים בנוסטלגיה מהסוג הזה נאנחים ואומרים שאלו היו ימים.


דווח על הודעה זו
חזור למעלה
 פרופיל אישי  
הגב עם ציטוט  
 נושא ההודעה: Re: קולנוע יחיעם- הסינמה פרדיסו שלי
הודעהפורסם: 03 דצמבר 2008, 17:17 
מנותק
מנהל
מנהל
סמל אישי של המשתמש

הצטרף: 29 מאי 2005, 11:23
הודעות: 2193
אהוד היקר,

באם אתה זוכר את הבנק הישן אז קבל עוד תמונה של הפקידים וברקע מודל מוגדל של תבת נח נוער חוסך
תיבת החיסכון שניתנה לילדים החוסכים

תמונה

נ.ב
המעבר של בנק לאומי היה למבנה ממול שם הוא ממוקם גם היום, לגבי מה שציינת
היה סניף נוסף של הבנק ברחוב שפירא שנפתח בשנות ה-80 ונסגר לפני מספר שנים.

_________________
גבריאל גרסייה : "החיים אינם מה שחיית, אלא מה שאתה זוכר והאופן שאתה זוכר אותם כדי לספרם".


דווח על הודעה זו
חזור למעלה
 פרופיל אישי  
הגב עם ציטוט  
 נושא ההודעה: Re: קולנוע יחיעם- הסינמה פרדיסו שלי
הודעהפורסם: 03 דצמבר 2008, 20:26 
מנותק
עכונט כדרך חיים
סמל אישי של המשתמש

הצטרף: 25 דצמבר 2005, 11:28
הודעות: 2910
אני לא יודע אם התיבות הללו הן מזמני, אבל אני בהחלט זוכר
אותן ואת העובדה שכחלק מהווי הכיתתי היה נהוג אחת לכמה
זמן להתחיל את שעות החינוך החברתי בתרומות לקופת קק"ל.
לגבי הפקידים שבתמונה יכול להיות שכמה מהם עובדים בבנק
עד היום, אבל הבחור שיושב על הריצפה נראה לי הכי מוכר.


דווח על הודעה זו
חזור למעלה
 פרופיל אישי  
הגב עם ציטוט  
 נושא ההודעה: Re: קולנוע יחיעם- הסינמה פרדיסו שלי
הודעהפורסם: 14 מאי 2009, 08:27 
כמו בכולם נקוותה לחלוחית בעיני...באמת יופי של נוסטלגיה.
אולי בהמשך אזכר בדברים נוספים אבל אני חושבת שחנות הטלויזיות הראשונה הייתה של גרציה ושלמה בן שושן- אח של הקבלן בן שושן שבנה את הבניין הראשון בפינת בן עמי ויהושפט. הבן של גרציה, אלי, הוא בעל בית הקפה בפינת אותם רחובות. ליד החנות של אבי ברחוב וייצמן 21 הייתה חנות של מכונות תפירה בבעלות פרץ ושלמה ומצידה השני של החנות הייתה המספרה של הפולני. צמוד ל"בוטקה של שמעוני" היה אחד הטלפונים הציבוריים היחידים בעיר. ומול החנות של אבי, במקום קפה אקסודוס, הייתה חנות נעליים של ההונגרי. אני מאמצת את מוחי להזכר בשמות...מקולנוע יחיעם אני זוכרת את תפילת "כל נדרי" בערב יום כיפור, ולהבדיל- את הסרט "הלגה" שאסור היה לי לראות...ולפני בנק לאומי עם החזית המעוגלת אכלסה את המבנה משפחה ערבית ולה בת יפהפיה. מאחורי החנות של אבי היה המשרד של חברת משאיות/טיוליות בהנהלת הבעל של ירושה הגננת, הנהג הבריון הכי חברמן בכל טיולי בתי הספר.
הכל שוטף אותי בגלים...


דווח על הודעה זו
חזור למעלה
  
הגב עם ציטוט  
 נושא ההודעה: Re: קולנוע יחיעם- הסינמה פרדיסו שלי
הודעהפורסם: 15 מאי 2009, 09:44 
מנותק
עכונט כדרך חיים
סמל אישי של המשתמש

הצטרף: 15 מאי 2005, 21:58
הודעות: 5898
מיקום: עדיין בעכו
נירה חברתי היקרה
אכן ימי נוסטלגיה יפים שמחזירים אותנו אחורה "במנהרת הזמן " לעכו הישנה והטובה.
להונגרי מחנות הנעליים קראו בראון כמדומני ובנו למד עם אליעזר אחי בכתה.
בקולנוע יחיעם בראש השנה וביום כיפור היה הופך המקום לבית כנסת ליוצאי אשכנז
ובמיוחד לעדה הרומנית הגדולה של עכו של אותם ימים .
מי שעבר לפני התיבה באותו בית כנסת היה החבר של הורי
החזן משה קובליו ששימש בשאר ימות השנה כמנהל חשבונות בעיריית עכו
(למיטב ידיעתי והוא ורעייתו עדיין בחיים ועזבו את עכו לא מזמן ).
ליד בנק לאומי הישן בבית הערבי המפואר התגורר משפחתו של דר' ארדיקיאן
ומאחורי החנות של אביך או יותר נכון ,אנילביץ פינת ויצמן היה משרד חברת הטיוליות /אוטובוסים
"ארגון נהגי עכו " שלימים הפך לחברת ההסעות טיולי נעמן שקיימת עד עצם ימים אלה.
לנהג החברמן המיתולוגי קראו יונה שהיה איש גבוה וחסון עם שיער שיבה ועינים כחולות
חביבם של מורות בית הספר.
מי לא זוכר ברחוב בן עמי את פוטו קולור של הרי וייסברג או משהו כזה ,
הוא צילם את תמונות החתונה שלי, ואת המספרה של התאומים שאביהם היה חבר טוב של אבא שלי.

_________________
יוסי גרינברג
עכואי שאיכפת לו
מייחל ומצפה לעכו אחרת
" במקום שיש רצון - ישנה גם דרך "
נצח ישראל לא ישקר


דווח על הודעה זו
חזור למעלה
 פרופיל אישי  
הגב עם ציטוט  
הצג הודעות החל מה:  מיין לפי  
פורום נעול נושא זה נעול, אינך יכול לערוך הודעות או לבצע תגובות עתידיות.  [ 50 הודעות ]  עבור לעמוד הקודם  1, 2, 3, 4  הבא


מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו 20 אורחים


אתה לא יכול לכתוב נושאים חדשים בפורום זה
אתה לא יכול להגיב לנושאים קיימים בפורום זה
אתה לא יכול לערוך את ההודעות שלך בפורום זה
אתה לא יכול למחוק את הודעותיך בפורום זה

חפש:
cron
Powered by phpBB © 2000, 2002, 2005, 2007 phpBB Group. Color scheme by ColorizeIt.
מבוסס על phpBB.co.il - פורומים בעברית. כל הזכויות שמורות © 2008 - phpBB.co.il.