|
לאורך הזמן בראותי כאן את הכותרת שנוגעת לפוליטיקה בעכו, התעלמתי ממנה, כי בפוליטיקה זה בערך כמו בטעם וריח – ויכוח שאין לו סוף וכמעט תמיד ללא תכלית.
זה מזכיר לי שבהיותי נער, אבי ואנוכי שוחחנו על סיפוק רצונו של הציבור ועל כך הוא ענה לי בסיפור, המובא כאן - שסופו הפתיע אותי:-
אב קשיש יצא לביקור מחוץ לכפר עם בן הזקונים ועם חמור. הושיב האב את בנו על החמור וצעד לידו רגלי. עוברים ושבים העירו על החוצפה של הילד היושב על החמור בעוד אביב הקשיש הולך רגלי ועל החינוך הרע שנותן האב לבנו – ירד הילד והאב הקשיש עלה על גב החמור. עוברים ושבים (אחרים) העירו בכעס על האב שהוא חסר רגישות שהוא רוכב בעוד הילד הולך רגלי – ירד האב ושניהם הלכו רגלי לצד החמור. עוברים מזדמנים גיחכו על טיפשותם שהם הולכים רגלי בעוד יש להם חמור – עלו שניהם על החמור. ואז, העירו להם בכעס, על חוסר רגישותם כלפי החמור שמכבידים עליו. סופו של דבר שהם סחבו את החמור על גבם!........
מוסר ההשכל, אמר לי אבי, תעשה את שאתה מאמין בו באמת, תוך מחשבה, מבלי להיטלטל עפ"י השפעות מזדמנות.
"פוליטיקה" היא צירוף וגיבוב של אינטרסים, יצרים, כמיהות, חששות וציפיות, אהבות ושנאות, כל אחד עפ"י אישיותו וצרכיו – כך שאין אפשרות שכולם יהיו מאושרים. אם לכל אחד מהכותבים והיועצים פה, היה ניתן להיות ראש עיר, אני משוכנע שהיו כותבים כאן לא פחות טענות, אם לא יותר. כך שסופו של דבר, הכל "בעיני המתבונן" והאלטרנטיבות הקיימות - כל אחד בוחר עפ"י טעמו - שותף, אישה או בעל או ראש עיר הטוב ביותר שניתן להשיג – אך אף פעם לא מושלם.
נכון, צריך להעיר ולהאיר, צריך לשפר וגם הפעם לא הכל מושלם ויש מה לשפר. גם לי יש טענות, למי לא? אך עובדים כדי לשפר. לא הכל מושלם, אבל צביקה צודק ובסופו של דבר, חשובה השורה התחתונה. ובשורה התחתונה – כיום זוהי עיר שונה בתכלית בהשוואה לשהיה רק לפני שנים מעטות וגם באופן אבסולוטי. לפני שנים מעטות, הייתה הפקרות מוחלטת ברחובות. נער אחד היכה את יונה, בעל חנות הפרחים בבן-עמי – בעומדו בפתח החנות, סתם כך! נער אחר, הזמין גלידה, בסמוך לבנק לאומי ופשוט הסתלק מבלי לשלם, בהסתכלו בבוז על בעל החנות, נערים אחרים גנבו מסחורות שהיו מוצגות בחזיתות החנויות, זיקוקים בחתונות, מפעלים נסגרו שלא נדבר על עזיבה המונית של תושבים.ילדים הלכו ברגל לבוסתן כדי לשחק כדורסל או כדורגל ועוד ועוד.
בכל הנושאים יש היפוך מגמה והישגים עצומים. זה לא קל ואפילו קשה מאד. היום, יש ראש עיר צעיר, נכון, הגיע חסר ניסיון, אך זה זמני ומאידך הוא חרוץ, אכפתניק ומצליח להשיג תקציבים. מאוחר בלילות, כשרוב הכותבים ישנים, אפשר לראות את מכוניתו מסתובבת גם בסימטאות נידחות של העיר, כשהוא בודק בעצמו את שקורה בעיר.
באשר לכתוב כאן, אין לצפות שמישהו יוכל להתפנות לקרוא את כל המסה של אין ספור השירשורים שכאן.
במידה ויש עניין, נא כיתבו בקצרה את הבעיה ואם יש, גם את הפתרון. תפנו לידידי אלברט. הוא מעביר לי חומר ל-E-MAIL או כיתבו ישירות אלי ואם זה אכן חשוב, אצרף הפנייה למצבור המטלות.
_________________ ישראל בן-עזרא
|