הצנחנים הבריטים שהוצבו כאן למפגש נוסטלגי רווי זיכרונות

אלברט לוי

הצנחנים הבריטים שהוצבו כאן למפגש נוסטלגי רווי זיכרונות מפלשתינה ומהיישוב היהודי של אז

וואטס: " המעשה הברוטאלי של אצ"ל, שתלה שני סרג'נטים בריטים בתגובה על הוצאתם להורג של שלושה אסירים יהודים שנמלטו מכלא עכו ...

מעט 60 שנה אחרי שקיפלו את דגל המנדט הבריטי ועזבו את הארץ, התכנסו הצנחנים הבריטים שהוצבו כאן למפגש נוסטלגי רווי זיכרונות מפלשתינה ומהיישוב היהודי של אז

יותר מכל מתגעגע ביל "וואטי" וואטס לריח פריחת ההדרים בשרון ובשפלת החוף. "אהבתי את פלשתינה-א"י, אהבתי את נופיה, אהבתי את האקלים, את החופים, את מיץ התפוזים הסחוט כל בוקר, אבל יותר מכל אהבתי את ניחוח ההדרים".

וואטס ודונלדסון שומרים טינה ארוכת שנים כלפי האצ"ל ובמיוחד כלפי הלח"י, ארגון שאותו הם מכנים "כנופיית שטרן", על שמו של יאיר, אברהם שטרן, שנרצח בידי קצין בולשת בריטי. כאן הזמן לא עשה את שלו.

"יכולנו להבין אולי את התסכול של היהודים לנוכח סגירת שערי הארץ בפני עלייה, אבל אף פעם לא יכולנו להבין או לקבל את ההתקפות הטרוריסטיות והרצחניות של כנופיית שטרן ושל אצ"ל עלינו, שכל תפקידנו היה לשמור על השלום ולמנוע פריצת מלחמה ומעשי איבה בין יהודים לערבים בפלשתינה", אומר וואטס.

הם מזכירים את המתקפה שביצעו אנשי לח"י על חניון רכב של הצבא הבריטי באזור רחוב הירקון בתל-אביב, ב-25 באפריל 1947. וכך מתוארת הפעולה באתר האינטרנט שהקימו ותיקי ה"כלניות", שאותו מנהל דונלדסון: "חניון הרכב היה קרוב לחוף הים. הוא היה מוקף במבני מגורים מכל צדדיו ונשמר על ידי שמונה חיילים שלנו באוהלים. מעט לאחר רדת החשכה ה'גנגסטרים' חדרו לאחד הבתים והשתלטו על דייריו.

"הצנחנים ששמרו על החניון לא ידעו על המתרחש עד שלפתע נפתחה לעברם אש אוטומטית מחלון הבית ורימון יד הושלך לתוך אחד האוהלים. מיד לאחר מכן חדרו הגנגסטרים לתוך המאהל כשהם יורים לכל הכיוונים ומותירים במקום שבעה חיילים הרוגים או מתבוססים בדמם".

במקום אחר באתר מתוארת ההתרחשות כך: "הצנחנים שלא נפגעו במכת האש הראשונה הסתתרו באוהלים. הטרוריסטים נכנסו לאחד האוהלים ומצאו שם שני חיילים וקצין לא קרבי שהיה מחוץ למשמרת. שלושתם נורו מטווח קצר. משם הם עברו לאוהל הסמוך והרגו שני צנחנים נוספים שהיו לא חמושים.

"להתקפה הזו היתה השפעה רצינית על הצבא הבריטי, שקודם לכן גילה אהדה רבה מאוד לצד היהודי. הדיביזיה המוטסת השישית ניהלה קרבות רבים בצפון מערב אירופה והשתתפה בשחרור מחנות הריכוז הנאציים. כתוצאה מחוויות אלה הגיעו חיילי הדיביזיה לפלשתינה כשהם מוכנים לסייע לקהילה היהודית שם, אבל ההתקפות של כנופיית שטרן והרצח בחניון המכוניות שינו הכל".

וואטס: "היינו בהלם בעקבות הרצח הזה. אחר כך בא המעשה הברוטאלי של אצ"ל, שתלה שני סרג'נטים בריטים (מרווין פייס וקליפורד מרטין - א.ב) בתגובה על הוצאתם להורג של שלושה אסירים יהודים שנמלטו מכלא עכו, נלכדו ונידונו למוות (הכוונה לעולי הגרדום מאיר נקר, אבשלום חביב ויעקב וייס).

כשניסו להוריד את אחת הגופות היא התפוצצה. האצ"ל מלכד אותה. המעשים האלה הפכו את הקיבה לכל אחד מהחיילים הבריטים ששירת בפלשתינה, במיוחד אצל אלה שלחמו בנאצים וסייעו לניצולי השואה. הם גם לימדו אותנו מול אילו ארגונים מרושעים אנו ניצבים".

התגובה של "הכלניות" היתה ספונטנית. חיילים יצאו לרחובות תל-אביב, נתניה, בת-ים וראשון-לציון והחלו להכות עוברים ושבים, לקרוא קריאות אנטישמיות, לפגוע ברכוש יהודי ואף לירות לעבר אוטובוס עם נוסעים. כתוצאה מהירי נהרגו חמישה אזרחים.

דונלדסון מתקשה לזכור פעולות עונשין חריפות כל כך מצד חבריו הצנחנים: "הפעם היחידה שאני זוכר שבה חיילים שלנו הגיבו על פעולת טרור היתה בתל-אביב, כשכמה חיילים הרביצו לאזרחים. אבל הם נעצרו ונענשו על ידי הצבא".

הוא מונה בסדרת "הפשעים" של אצ"ל ולח"י גם את הטבח בדיר יאסין: "אלה היו ארגוני טרור לכל דבר. אני לא חושב שלוחמי חירות אמיתיים תוקפים וטובחים אזרחים. גם הרצח של הרוזן ברנדוט בידי לח"י היה חסר כל הצדקה. בןגוריון עצמו הבין שריצת האמוק של שתי הקבוצות האלה מסכנת את המאבק על הקמת המדינה היהודית. מבחינתי אין הבדל בין אצ"ל ולח"י לבין ארגוני טרור כמו החמאס, הפת"ח או האיי-אר-אי, ואתה יכול להוסיף לרשימה גם את אל-קאעידה והחיזבאללה".

יעקב "מזל" בנאי, מי שהיה ראש החטיבה הלוחמת בלח"י, נרעש מהדברים. "אנחנו טרוריסטים? אנחנו כמו אל-קאעידה, חבורת רוצחים?", הוא נדהם. "איזה מין השוואה זאת? איך הם יכולים לומר דבר כזה? אנחנו היינו לוחמי חופש, לוחמי חירות ישראל ולא טרוריסטים.

"לא היה לנו שום דבר אישי נגד הכלניות. לא שנאנו אותם ולא את הצבא הבריטי למרות שהם רדפו אותנו וניסו לחסל אותנו. לא שנאנו אנגלים באשר הם אנגלים אבל היתה לנו שנאה יוקדת לכובש הזר. בעינינו הבריטים היו האויב מספר אחת בדרך להגשמת שאיפת השחרור שלנו".
לכתבה המלאה
http://www.nrg.co.il/online/1/ART/996/603.html

הצנחנים הבריטים שהוצבו כאן למפגש נוסטלגי רווי זיכרונות

מי מחובר