|
אתם מתרפקים על העבר אבל שוכחים את המוטיב העיקרי. בעבר, שחקני הקבוצה ברובם היו שחקני "בית" תוצרת מחלקת הנוער שכל מה שרצו היה לשחק כדורגל . אם הקבוצה רצתה ביקרם הרי סידרה להם עבודה בקריית הפלדה או "צינורות" המסונפים להסתדרות וזו נחשבה בקרב השחקנים להכרת תודה מיוחדת.
היום ,המניע העיקרי הוא כסף ולכן יש "לגיון זרים" שבאים לעבודה כמו לכל עבודה אחרת. חסרה "גאוות היחידה" חסרה לחימה עבור סמל הכל חשבון של כמה כסף וחומריות שאפשר להפיק מהכדורגל.
כשנביל ,שלום אסייג ,דדה ואלברט אדרי קרעו רשתות הם חשבו על האוהדים, הם חשבו על עירם ועל הגאווה שהם יביאו לה והאמת- הם גם היו יותר כישרוניים.
לא נוכל כנראה להשיב גלגל לאחור. קהל אוהדי בית"ר ירושלים אוהב את קבוצתם-אבל לא ברור לי אם יש שם ירושלמי אחד! הכסף מדבר ומכתיב מי יהיה מוצלח ומי לא.
ובכדי להפיק את התועלת המירבית עם מה שיש צריך להחדיר מוטיב של גאווה, של יחודיות ולא לחמן הוא האיש!
_________________ כעת הזמן להעיר את "היפיפיה הנרדמת" משנתה.
|