חדשותספורטכלכלהחינוךתרבותחברהוידאופורום
מי אנחנומי אנחנו???כתבו לנוהודעותהודעותניחומיםניחומיםהלוחהלוחדע-עירךדע-עירךמ.ט.י.מ.ט.י.לוח שנהלוח שנה  searchחיפוש


עכשיו 29 ספטמבר 2025, 09:23




פרסם נושא חדש הגב לנושא  [ 4 הודעות ] 

Bookmark and Share

מחבר הודעה
 נושא ההודעה: הכותרת בעיתון הארץ : עכו ? אין מקום כזה
הודעהפורסם: 28 ספטמבר 2007, 09:59 
מנותק
מנהל ראשי
מנהל ראשי
סמל אישי של המשתמש

הצטרף: 04 מרץ 2005, 01:00
הודעות: 18873
מיקום: אתר אישי ציבורי של אלברט לוי
הכותרת בעיתון הארץ של יום שישי : עכו ? אין מקום כזה

מאת בן שלו

פסטיבל עכו הוא הזדמנות נדירה ללהקות מקומיות להופיע בעיר. על "במת הדו-קיום" - שם שמקומם את חברי הלהקות - יופיעו בין השאר סוהייל פודי מלהקת "זמאן", שמצהיר כי לעולם לא יעזוב את עכו, וואדים קרטשוב מלהקת "שיטי-סיטי", שחושב ש"אין פה כלום"


תמונה

מלמעלה. להקת "ליוואה"; חיר פודי (מימין) ומאהר חורי מלהקת "ולאעאת"; להקת "זמאן" (הסולן: סוהייל פודי) המשלבת בין מוסיקה ערבית, צוענית ופלמנקו. כמעט אף אחד בעכו לא מתפרנס ממוסיקה
תצלום: מורן מעיין / ג'יני

במשך כל ימות השנה אין להם איפה להופיע. אין שום מועדון בעכו, וגם לא בית קפה שמארח הופעות. מי שרוצה לראות להקה עכואית בפעולה, מוטב שיחפש אותה בחיפה, בית לחם, נצרת או רמאללה. ההזדמנות היחידה כמעט של להקות כמו "ליוואה", "ולאעאת", "זמאן" או "ShittyCT" להופיע מול הקהל הביתי שלהן היא ארבעת ימי פסטיבל עכו לתיאטרון אחר, שייפתח ביום ראשון. "עכו מתה כל השנה וחיה בפסטיבל", אומר פיראס רובי מלהקת "ליוואה".

מופעי המוסיקה של הפסטיבל, שיתקיימו בימים ראשון, שני ושלישי, משמחים כמובן את המוסיקאים העכואים. עם זאת, אחדים מהם רואים טעם לפגם בכותרת שניתנה למופעים האלה - במת הדו-קיום. "אני לא יודע איפה המציאו את המושג הזה", אומר רובי. "זאת פיקציה, מושג ריק מתוכן שלוקח אותך למקום של 'אנחנו יכולים לפתור את הבעיות בצ'יק'. אבל אז נגמר הפסטיבל וכולם הולכים הביתה - היהודי לבית שלו והערבי לבית שלו. זה דו-קיום כסלוגן, לא

כדרך חיים. אם היינו יודעים שזאת הכותרת של המופע שלנו, לא בטוח שהיינו שמחים כל כך להשתתף בו".

"כבר עברתי את השלב שהמושג הזה, דו-קיום, מכעיס אותי. עכשיו הוא בעיקר מצחיק אותי", אומר חיר פודי מלהקת "ולאעאת". "זה מושג מיופייף, משהו שמנפנפים בו בשביל התקציבים. בשביל קרן רבין, קרן פרס. אין לו שום קשר למציאות של העיר הזאת, שאותה אנחנו מתארים בשירים שלנו. מה שעצוב זה שהיהודים שיבואו להופעה שלנו לא יוכלו להבין את השירים האלה. הם ישמעו אותנו, יגידו 'ואללה, מוסיקה יפה', אבל את המלים הם הרי לא יבינו, נכון? כי הערבי חייב לדעת עברית אבל היהודי לא צריך לדעת ערבית. אז איפה פה הדו-קיום?"

התלקחות עכואית

תמונה
למעשה, ייתכן שגם ערבים שאינם עכואים יחמיצו כמה מהדקויות בשירים של "ולאעאת" ו"ליוואה". מאחר שהשירים האלה מבטאים גאווה עמוקה של היוצרים בעירם, שרק מתחזקת לנוכח הכעס שלהם על דמותה העכשווית, חלקם כתובים במה שפודי ורובי מכנים "ערבית עכואית" - "השפה שלנו, איך שעכואים מדברים", מסביר רובי. "זה סלנג מיוחד, שנוצר אולי בהשפעת החיים ליד הים, בהשפעת הדיבור של הדייגים".

כך, למשל, השמות של שתי הלהקות לקוחים מחיי היום-יום של עכו. "ליוואה זאת מלה שמשתמשים בה ימאים", מסביר רובי. "כשצועקים 'ליוואה' זה סימן שצריך להרים את הרשת מהים כדי לבדוק אם יש בה משהו". ומה פירוש המלה ולאעאת? ולאעאת זה מצב של התלקחות", אומר פודי, "ובעכואית הכוונה היא שהבן-אדם לא יכול לשתוק יותר, הוא חייב להתבטא. זה מה שהרגשתי כשהקמתי את הלהקה".

לבחירה בשם "ולאעאת" היתה סיבה נוספת. היא מזכירה לפודי את ילדותו. "אני זוכר מהילדות שלי בעכו, שכשהיה איזה אירוע יוצא דופן, מקרה חירום, למשל כשסירה טבעה, או בית נשרף, או היה ריב, או להיפך, כשהיתה מסיבה - הילדים היו מתחילים לרוץ ולצעוק 'ולאעאת', ואז המבוגרים היו יודעים שצריך לבוא מהר. אני בן 43 היום, אבל את כל השירים כותב הילד שבתוכי - הערס הקטן, העכאווי".

חיר פודי ופיראס רובי מתארים את עכו הערבית כמקום שוקק מבחינה מוסיקלית. "בכל חור בעיר העתיקה אנשים יושבים ומנגנים", אומר רובי. "רובם בכלל לא יודעים שהם עושים אמנות. הם פשוט תופסים כלי, בעיקר כלי הקשה, ומנגנים. על החוף, על החומה, בבתי קפה".

אבל הפעילות המוסיקלית נעשית רק בזמן החופשי. כמעט אף אחד בעכו לא מתפרנס ממוסיקה. פודי הוא מעצב ותפאורן. רובי משמש מנהל טכני של התיאטרון בעכו. חברי הלהקות שלהם אפילו לא קרובים בעיסוקם לאמנות. ב"ליוואה" מנגנים חשמלאי, נגר, פרסומאי (וגם פסנתרן מקצועי); ב"ולאעאת" מנגנים מנהל בית ספר, מורה, טכנאי מזגנים ומהנדס.

המהנדס, מאהר חורי, הוזעק לפני כחמש שנים לביתו של פודי כדי לבצע בו הערכת שמאי, וכך נוצר הקשר בין השניים. "מאהר לא מתפרנס ממוסיקה, אבל יש לו רקע רציני: הוא למד בקונסרבטוריון וניגן בגיטרה קלאסית. אני, לעומת זאת, לא למדתי ולא רוצה ללמוד. אני אוהב את הטבעיות שלי. כשעולה לי מנגינה, אני שר אותה לתוך המיני-דיסק", אומר פודי.

מחמוד דרוויש התרשם

"ולאעאת", שתופיע על "במת הדו-קיום" ביום שלישי, פועלת חמש שנים והוציאה עד כה שני אלבומים, שניהם בהוצאה עצמית, אבל השיר הכי מזוהה אתה הוא השיר הראשון שפודי וחורי כתבו ביחד. הוא נקרא "אם ישתו את הים" ("לאו שרבו אל-בחר" בערבית) ולדברי פודי, שקורא לו "השלאגר שלנו", "אין ילד בעכו שלא מכיר אותו בעל פה. מלמדים אותו בגני ילדים. מישהו אפילו אמר לי שמחמוד דרוויש אמר עליו דברים טובים, אף על פי שהוא כתוב בערבית מדוברת".

השיר אומר בין השאר: "גם אם ישתו את הים ויהרסו את החומה, גם אם יגזלו את האוויר ויחנקו את האור, את עכו אני לא מוכר תמורת כל היקום ואת שכונתי לא אמיר בארמונות". הוא מתייחס לתוכנית לפנות מעכו העתיקה רבים מתושביה ולהפוך אותה לעיר אמנים במתכונת יפו העתיקה. התוכנית, שבמסגרתה קיבלו חלק מהתושבים דיור חלופי בכפר מכר, אמנם לא נחלה הצלחה לבסוף, אבל היא ממשיכה להטריד את תושבי העיר.

"זה נמשך", אומר פודי, "הרשויות מעוניינות להפוך את העיר העתיקה לקסבה ולמאורת סמים, ואז להכניס אמנים. אבל תבינו, האמנים כבר כאן. שליש מתושבי העיר העתיקה הם אמנים בפוטנציה, רק שאף אחד לא מטפח אותם. תלך לעיר החדשה ותראה כיכרות, גנים, ירק, קונסרבטוריון. אבל בעיר העתיקה לא שותלים פרח, שלא לדבר על להקים מרכז קהילתי. אז מה נשאר לילדים? לשחק כדורגל וללכת לים. מזל שיש פה ים. אני מאוד מודאג מהדור הבא, ואני לא מתכוון לשתוק. בשבילי, עכו העתיקה היא הוותיקן של הארץ הזאת. שהכל ילך לעזאזל, זאת המדינה שלי".

גם השירים של "ליוואה", שתופיע ביום ראשון, עוסקים בבעיות הפוליטיות והחברתיות של עכו, אבל בצורה הרבה פחות מיליטנטית. "אנחנו מכניסים הכל לתבנית של סאטירה", אומר רובי, "משתדלים שלצד הכעס תהיה גם קריצה". הגישה הסאטירית גורמת לכך שהביקורת החברתית מופנית גם פנימה, לתוך הקהילה, "למשל בשיר על המובטל שלא מזיז את התחת שלו, העיקר שב-28 בחודש הוא יקבל את המשכורת מביטוח לאומי, או בשיר שמדבר על חתונה בגיל צעיר מאוד". הקריצה של "ליוואה" אינה נפסקת גם כשהלהקה שרה על הפחד מפינוי העיר העתיקה. "הפרנויה הזאת - מוציאים אותנו! - היא חומר טוב לכתיבה סאטירית", אומר רובי.

להקה נוספת שתופיע ב"במת הדו-קיום" (ביום שלישי) היא "זמאן", שבה חבר בין השאר הזמר סוהייל פודי, אחיו של חיר. בניגוד ל"ולאעאת" ול"ליוואה", השירים של "זמאן" כמעט לא מתייחסים לעכו. "האנשים שמופיעים בשירים שלנו יכולים להיות גם מסין", אומר פודי.

הייחוד של הלהקה טמון במוסיקה שלה - שילוב בין מוסיקה ערבית לבין מוסיקה צוענית ופלמנקו. "זה שילוב טבעי מאוד - גם למוסיקה הערבית וגם לפלמנקו יש שורשים באנדלוסיה", מסביר פודי. ובכל זאת, אין בישראל עוד להקה שעושה דבר דומה, ולהקות בעולם שמנגנות באותו סגנון באות לרוב מהצד של הפלמנקו, לא של המוסיקה הערבית. אולי זאת הסיבה ש"זמאן" מוזמנת לפסטיבלים רבים בעולם. לאחרונה היתה במרוקו ובקרוב תיסע לדרום אפריקה. אם זרם הפניות מפסטיבלים יגבר, האם ישקלו מעבר לחו"ל? "אי אפשר", אומר פודי. "עכואי, כשאתה מוציא אותו מעכו, זה כמו שתוציא דג מהמים".

שישי בערב ואין לאן לצאת

כשוואדים קרטשוב מלהקת "ShittyCT" נשאל אם הוא וחבריו מתכוונים לעזוב את עכו, הוא אומר: "בטח. תבין, אין פה כלום. אנשים גרים פה, וזהו. קמים, הולכים למפעל, חוזרים. אבל בן-אדם שיש לו איזושהי מטרה - להתעסק במוסיקה, באמנות - אין לו מה לעשות פה. אין לאן להתפתח".

הוא בן 22, השתחרר לא מזמן, מתפרנס מעבודה במפעל פלסטיקה ובקרוב יתחיל ללמוד הנדסאות סאונד יחד עם חברו ללהקה, יאן לובין, בן 23. את "שיטי-סיטי" - שם שמבהיר מה השניים חושבים על העיר שלהם - הקימו כשהיו נערים. אז הם ניגנו פאנק, "אבל בגלל שבעכו אין איפה לנגן, לא יכולנו לתפקד כלהקה רגילה עם מתופף ובסיסט, וזה בעצם מה שהפך אותנו למה שאנחנו היום", אומר קרטשוב. מה שהם היום זו להקת ראפ-מטאל, שמתבססת על ביט ממוחשב, גיטרה דומיננטית, שירת ראפ זועמת וסקרצ'ים שעושה החבר השלישי בלהקה, הדי-ג'יי קית סובסק, שמבוגר מקרטשוב ולובין ביותר מעשר שנים.

גם "ShittyCT" תופיע ב"במת הדו-קיום" בפסטיבל עכו (ביום ראשון), וגם חבריה לא מתייחסים ברצינות למושג דו-קיום. "אפשר להגיד שיש דו-קיום בעכו - יהודים וערבים גרים בעיר אחת ולא יורים זה על זה", אומר קרטשוב בחיוך. הלהקה תוציא בשבועות הקרובים את אלבום הבכורה המרתק שלה, "תרבות הפארקים", שנקודת המוצא שלו היא אחד התסכולים הכי כואבים של אנשים צעירים - יום שישי בערב, ואין לאן לצאת.

"אם אתה מעכו ואתה בקטע של טראנס או אר-אנ'-בי, יש לך לאן לצאת. רבע שעה ואתה בקריות, ושם יש מלא מועדונים. אבל אנשים כמונו, שבאים מפאנק, מטאל והארדקור, אין לנו איפה לבלות. פעם בכמה שבועות יש הופעה בסיטי הול (המועדון החיפאי) וזהו. אז במקום לצאת אנחנו מתאספים בפארק, הרבה אנשים, הרבה אלכוהול, יושבים עד הבוקר, שותים, עושים רעש, ואז בדרך כלל באה משטרה ומתחילים עניינים. זה הבילוי. בילוי מקומי. וזה יכול להיות נחמד, אם אתה בן 14-15, אבל כשאתה בן 22 וכל יום שישי אתה יושב בפארק, זה אומר משהו".

"הפארק המזדיין הזה טבע בי חותם", שר לובין בשיר הנושא של האלבום. "הכנסנו לאלבום את כל התסכולים וכל המסקנות שהצטברו אצלנו בזמן שישבנו בפארק", הוא מסביר. "בכל פעם שאנחנו חוזרים הביתה לפנות בוקר ומדברים על החיים, שיחות פילוסופיות כאלה של שיכורים, אנחנו שואלים איך זה שבגילנו אנחנו עדיין יושבים בפארק. איך זה שתכל'ס נדפקנו. כל שיר באלבום הוא ניסיון להשיב על השאלה הזאת מנקודת מבט שונה".


http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/S ... ntrassID=0

_________________
תמונה
עכו_נט לכל אחד וכל אחד בעכו_נט,
שלכם, אלברט לוי , עורך עכונט
Akkonet
AkkONEt- מקור ראשון לחדשות עכו
akkonet@gmail.com
קבוצת עכונט בפייסבוק : http://www.facebook.com/akkonet


דווח על הודעה זו
חזור למעלה
 פרופיל אישי  
הגב עם ציטוט  
 נושא ההודעה:
הודעהפורסם: 28 ספטמבר 2007, 14:59 
מנותק
משתמש התקדם מעל 350 הודעות
משתמש התקדם מעל 350 הודעות

הצטרף: 02 אוגוסט 2006, 13:27
הודעות: 432
מיקום: עכו
אני לא מבין למה אומרים שאין איפה לנגן בעכו ממש מוזר הקטע הזה אחרי כל הפרסומים והכל..
גם נפתח המרכז מוזיקה שלי דרך העירייה "דג מוזיקלי"
שאגב הפסיק לעבוד קצת כי אנחנו בשלב שאנחנו משלבים כוחות עם עוד מרכז מוזיקה מרכז ווליום שגם אותו אני ינהל
ושני המרכזים יעבדו ביחד מה שאומר שיהיו שני חדרי חזרות מפנקים עם ציוד והכל...
במחירים הכי נמוכים באזור שלנו!!! אז יש איפה לנגן
תוך שבועיים מרכז ווליום ייפתח, שזה הולך להיות אחד הפרוייקטים הגדולים השנה של רשת המתנ"סים בעכו!!!
יש למה לצפות, והמוזיקה בעכו כבר ננמצאת מזמן במגמת עלייה...

שיטי סיטי מוזמנים ליצור קשר!


דווח על הודעה זו
חזור למעלה
 פרופיל אישי  
הגב עם ציטוט  
 נושא ההודעה: פחחח
הודעהפורסם: 07 אוקטובר 2007, 19:06 
מנותק
משתמש עם ניסיון בעכונט
משתמש עם ניסיון בעכונט

הצטרף: 22 יולי 2007, 21:15
הודעות: 22
דג מוזיקלי, למטר על מטר שלך לא קוראים "מקום לנגן" אולי במקרה הטוב אפשר לקרוא לו חדר שרת... פחחחח


דווח על הודעה זו
חזור למעלה
 פרופיל אישי  
הגב עם ציטוט  
 נושא ההודעה: ועוד דבר
הודעהפורסם: 07 אוקטובר 2007, 19:19 
מנותק
משתמש עם ניסיון בעכונט
משתמש עם ניסיון בעכונט

הצטרף: 22 יולי 2007, 21:15
הודעות: 22
המוזיקה בעכו נמצאת במגמת עלייה לא בזכות המתנ"סים ולא בזכות מרכז ווליום,
המוזיקאים היחידים שמצליחים בעכו הם אלה שהבינו שאם הם רוצים להצליח אז הם צריכים להתנתק מעכו,

אתה כנראה לא יודע איזה ייצוג עושים אומנים עכואיים בסצינת הטראנס העולמית ואיזה כבוד שיטי סיטי מביאים בסצינת האנדרגראונד הישראלית, מה אתה בא לעשות פה יחצנות למתנ"סים? אם אתה רוצה להיות להקת מתנ"סים תפתח ערוץ מקומי ותראה לאיפה תגיע אבל אם אתה מוזיקאי רציני אתה צריך להבין שמוזיקה זה לא דבר שעושים בשביל להתחבב על המתנס בלא, והמתנס פה לא עזר לאף להקה מקומית רצינית, הם נותנים במה רק למעאפנים שהם יודעים שזה הסיכוי היחיד להם לקבל במה אז הם אומרים " נו יאללה, ניתן לו להופיע באיזה ארוע מסכן שירגיש כוכב" אבל להקות אמיתיות אם מסר ואם אנרגיות לא מקבלות כלום מהמתנסים

וגם מה נזכרו רק עכשיו לפתוח איזה חדרון של שרת ולהכניס לשם מערכת תופים מסכנה וחצי מגבר?! מזל שיש את שמואל כהנא בעיר הזאת אחרת כל הכשרון פה היה הולך לאיבוד, ועוד פעם, מתנ"סים --- פחחחחחחחחחחחחחחחחח


דווח על הודעה זו
חזור למעלה
 פרופיל אישי  
הגב עם ציטוט  
הצג הודעות החל מה:  מיין לפי  
פרסם נושא חדש הגב לנושא  [ 4 הודעות ] 


מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו 2 אורחים


אתה יכול לכתוב נושאים חדשים בפורום זה
אתה יכול להגיב לנושאים קיימים בפורום זה
אתה לא יכול לערוך את ההודעות שלך בפורום זה
אתה לא יכול למחוק את הודעותיך בפורום זה

חפש:
cron
Powered by phpBB © 2000, 2002, 2005, 2007 phpBB Group. Color scheme by ColorizeIt.
מבוסס על phpBB.co.il - פורומים בעברית. כל הזכויות שמורות © 2008 - phpBB.co.il.