יש להצטער על אלו התופסים את יום הכפורים כחבילת איסורים מדכאת

אלברט לוי

משוחררים!

"יש להצטער על אלו התופסים את יום הכפורים כחבילת איסורים מדכאת ומייראת ואינם תופסים את מימד השחרור שבו. שחרור מכבלי הגוף והנפש."

הרב יהודה ברנדס

בני אדם קרוצי חומר, מבקשים לפעמים להתעלות מעבר למגבלות המוטלות עליהם מעצם בריאתם האנושית. כאותו דדלוס מיתולוגי, שביקש לעוף כציפור, כך מבקשים לעתים בני אדם לחרוג מגבולות הזמן והמקום, או להגיע לקצה גבולות היכולת האנושית ולעבור אותם. ספר השיאים של גינס הוא אנדרטה המתחדשת מדי שנה, למוזריות שאליהן מוכנים בני אדם להרחיק לכת, כדי לשבור את גבולות היכולת האנושית.

תכונת נפש זו המצויה ביסודו של הטבע האנושי, היא המניע העיקרי להתפתחות העולם. אי ההסכמה לקבל את הנתון, והשאיפה לחרוג אל מה שמעבר, הם שהביאו את האנושות כל ההתפתחות הטכנולוגית שלה ולכל שכלולי המדע, הרפואה והתרבות. עד לכיבוש הירח, ומעבר לכך. הרב קוק סבור שתכונה אנושית זו היא המכונה "תשובה" -
ההשתוקקות המתמדת להתקדמות והגעה לשיאים חדשים.

בדומה לרצון לחרוג מן המגבלות הגופניות ומגבולות הכוח של האדם, קיים גם רצון לחרוג במישורים אחרים. אצל אנשי רוח מיוחדים, מפעם בעוז הרצון להנתק מכבלי הגוף, להפטר מן החובות המעשיות של פרנסה וכלכלה, משימות חברתיות ודרישות מדיניות, ובצידן הרצון להפטר מן התאוות הגופניות כדוגמת תאוות האכילה ויצר המין. להגיע לשחרור מושלם המאפשר הפנות מוחלטת לעיסוק בדברים שברוח.

התורה אינה מעודדת הליכה בדרך זו של התפנות מכל עסקי העולם. פרק זמן קצר של נזירות מתקבל בברכה, אבל מוגבל בזמן, ואפילו אז, מתחייב הנזיר להביא קרבן חטאת בסיימו את תקופת נזרו, על החטא שחטא בהזירו עצמו מן היין, כלומר, מהויות וצרכי העולם הזה.

לא צריך לנסוע להודו

עם זאת, קיים יום אחד בשנה שבו ניתנה לכל אדם מישראל הזכות ואף החובה להתנהג כאילו אין הם בני אדם אלא מלאכים. אינם זקוקים לאכילה ושתיה, לרחיצה וסיכה, ליחסי אישות ולנעילת נעליים.

על כך מוסיפים חכמים בתקנותיהם והציבור הרחב במנהגיו פרטים נוספים, כגון לבישת בגדים לבנים, נטישת כל העיסוקים השגרתיים, היקף רחב מאד של תפילות, סליחות ופיוטים. כל אלה מיועדים לאפשר נטישת כל צרכי העולם הזה וחובותיו, והתמקדות בהתבוננות פנימית, חשבון נפש, ותפילה

יש להצטער על אלו התופסים את יום הכפורים כחבילת איסורים מדכאת ומייראת ואינם תופסים את מימד השחרור שבו. השחרור מכבלי הגוף, אפילו הוא סמלי, אפילו הוא נמשך רק יממה אחת, עדיין אמור ליצור תחושה משמעותית של חופש ונקיון פנימי.

לא צריך לנסוע הרחק למזרח כדי לזכות בכך. לפעמים אפשר להסתפק בבית הכנסת השכונתי.

אמנם, לא תמיד בית הכנסת השכונתי הוא המקום הנכון לעבור בו את יום הכפורים. לעתים, למרבה הצער, דווקא בית הכנסת הוא מקום לגמרי לא חופשי ונינוח. הוא עשוי להיות זירה של מתחים בין אישיים וחברתיים. התנהגות לא ראויה של חלק מן הציבור, חזן לא מוסיקלי, גבאי לא רגיש מספיק, יכולים לגרום לכך שהחויה המזככת של יום הכפורים תהפוך לסיוט.

כשיוצאים לטיול למזרח, מקדישים הרבה מאד זמן לתכנון פרטי פרטים. לפעמים, רק שם מגלים שהפרטים שקבלנו בארץ אינם מספקים ואינם מדויקים, ולכן משתדלים להתעדכן בארץ היעד, אצל חברים שכבר נמצאים שם, או מביני ענין אחרים.

לשקול את פסיעותינו

יום הכפורים הוא יום חשוב מכדי שנגיע אליו באקראי, בלי להכין את המסלול. יש לשקול ולבחון את המקומות שנהיה בהם, בגוף ובנפש, להתאים סדר יום הולם מבחינת היכולת והריכוז.

יש מי שיבחר ללכת לבית הכנסת המתאים לו, ולאו דווקא לזה שהיה מורגל בו עד כה. יתכן, שיהיו מי שיחליטו שבית הכנסת אינו מספיק להם, או אדרבה, מדי מעיק עליהם, ויבחרו לצמצם את שהות השהיה בבית הכנסת ולהמירן בעשיה או או-עשיה אחרת, הולמת.

במובן מסוים, אלו הבוחרים לבלות את יום הכפורים עם אופניים או מסך טלויזיה, ואלו הבוחרים להעביר את יום הכפורים בנוכחות משועממת בבית הכנסת, שותפים לאותה החמצה.

אדם חייב לשקול היטב את פסיעותיו ולתכנן את מהלכיו, כך שימצא עצמו מבלה את מירב השעות של היום המיוחד והחד-פעמי הזה באופן הטוב והמועיל ביותר.
גמר חתימה טובה

הרב ד"ר יהודה ברנדס עומד בראש בית המדרש, מכללת רוברט מ' ברן, בית מורשה. לאחרונה ראה אור ספרו "מדע תורתך", שיעורים שנלמדו בבית מורשה על מסכת כתובות, בהוצאת המכון הישראלי לפרסומים תלמודיים

http://www.nrg.co.il/online/11/ART1/638/520.html

יש להצטער על אלו התופסים את יום הכפורים כחבילת איסורים מדכאת

מי מחובר