|
עכשיו כשאצלי חמש בבוקר ויש לי קצת נדודי שינה כמו אחת לכמה זמן
בביקורים שלי כאן (הבדלי השעות כנראה עושים לי משהו) אצלכם כבר
צהרי שבת. אני יכול לשבת ולכתוב לכם עוד קצת, רק לא נעים לי שכל
שרשרת ההודעות שלי נמצא בפורום הראשי, כשההודעה האחרונה
הופכת לשלי ואולי הודעה שנכתבה לפניי חשובה יותר.
בכל אופן רציתי לספר לכם, יותר נכון לשתף אתכם שבין אלו שיוצא לי
לחשוב עליהם הרבה על ידיד שהיה לי והוא הלך לעולמו לפני קצת יותר
משנה, אני לא זוכר אם הזכרתי אותו כבר כאן, ב"עכו_נט", בכל אופן
כתבתי הספד לזכרו באתר שלי.
אני מתכוון לאורי לוטן ז"ל שהיה שדרן רוקנ'רול מיתולוגי, כך מגדירים
אותו. הוא שידר רוב שנותיו בגלי צה"ל (עוד משנות ה-60'), אבל
באחרונות שבהן גם בתחנות אחרות. הסיבה שאני חושב עליו רבות
היא שנוסף לכל הוא היה גם כתב ב"סן פרנסיסקו אקזמינר" ובכתבותיו
כתב על המצב הבטחוני בישראל. הוא חזר לישראל באמצע שנות ה-90'
אחרי שעבר הרפתקאות לא מעטות בדרך, ביניהן גם כחלק מאמיניו
של הגורו, אושו. בישראל הוא חי כאחד שתלשו אותו משורשיו, ולי
אישית יצא להכיר אותו כאחד שחלם שבבוא היום הוא ישוב לארה"ב
ובינתיים הוא אחד מנציגם בישראל, זה התבטא בכך שמי שהיה פותח
רדיו בשעות שהוא היה משדר היה חש באווירה האמריקאית שבהן.
אני כעורך מוסיקלי (תפקיד שנעלם עם השנים מהרדיו, אבל עוד
כשלמדתי ב"רדיו חיפה" ראו כמה שאני טוב בו) קיבלתי השראה לא מעטה
ממנו בעניין הזה, למרות שהתרבות האמריקאית עניינה אותי מאז ומתמיד.
בדיוק אתמול נזכרתי איך כשהיו מעבירים בישראל תוכניות בשידור ישיר
מארה"ב, כמו "טקס הגראמי", אחי הגדול ואני חלמנו שישכחו להחזיר
את השידור לארץ וכך נמשיך לצפות קצת יותר בערוץ האמריקאי. אגב,
בכבלים כאן (או לפחות זה שאחי מחובר אליהם) יש 99 תחנות וכמו
שברוס ספרינגסטין (המכונה "הבוס") שר באחד משיריו, זה לא משנה
שאתה מזפזפ בין התחנות ולא מוצא מה לראות.
אתמול אחר ארוחת הערב בחוץ (כאן אוכלים את ארוחת הערב בסביבות
השעה שש) באחת מהמסעדות האיטלקיות, נכנסתי לאחת החנויות
לרכוש משהו, לא יכולתי שלא לעבור גם בין מדפי הספרים והדיסקים.
מי שמכיר אותי יודע שאלו הדברים שהם כמו הסיגריות שלי. ראיתי
דיסקים של "גרייטפול דד". אחד מהדברים שאפיינו את השידורים של
אורי שהוא לא יכול היה להעביר שידור מבלי להשמיע מהמוסיקה שלהם
ולוא רק שיר אחד (כששיר אחד שלהם יכול להגיע לפעמים לאורך של
חצי שעה) שלהם ושלא לדבר על התקופה שבה שידר את ה- Dead Hour.
אני יודע כמה שאורי היה רוצה להיות כאן, ואולי לולא התאונה המצערת
שעבר שגרמה למותו הוא היה כאן.
בביקורים שלי כאן, כשישראל רחוקה אני יכול לחשוב עליה דברים שלא
יוצא לי לחשוב עליהם ביום יום, במעין תפיסת פרספקטיבה. כך גיליתי
באחד מהביקורים שלי כאן את אהבתי ללהקות מהארץ כמו "בצל ירוק",
"התרנגולים" ועוד... שאני מוכרח להודות שלאורך שנים לא מצאתי
במוסיקה שלהן משהו, אבל היא פתאום קסמה לי כאחד שאוהב מוסיקת
פולק. אגב פולק, בני גילי שחיים פה לא ממש מחוברים למוסיקת הפולק
האמריקאי שאני אוהב (מאמצע המאה הקודמת), אלו שמקשיבים יותר
למוסיקה הזו הם המבוגרים, בשביל הצעירים המוסיקה הזו היא יותר
שורשים תרתי משמע. על העניין הזה כתבתי באחד השירים שבספר
השני שלי, שאני רואה בוודי גאטרי ופיט סיגר את השורשים שלי.
טוב אני חושב שההודעה שכתבתי היא כבר יותר מדי ארוכה, אני
מקווה שחלילה לא יגעתי אתכם בכתיבה שמתאימה יותר לבלוג,
שאגב מעולם לא הרגשתי צורך לפתוח. עוד חשוך כאן ברבע לשש
בבוקר, אני אנסה לתפוס עוד קצת תנומה. שבת שלום לכם !!
|
|
מי
אנחנו
כתבו
לנו
הודעות
ניחומים
הלוח
דע-עירך
מ.ט.י.
לוח
שנה 
חיפוש
התחבר
הרשמה
שאלות נפוצות
חיפוש בפורום 
