|
אתמול בערב יצאתי לסניף מפלגת העבודה בעכו. סקרים במפלגות תמיד היו דבר בעייתי, בעיקר כשמדובר בסקרים טלפונים. השטח - אם יודעים להסתכל טוב - יודע לספר את סיפור הבחירות. הסיפור של השטח בעכו בהחלט הראה את זה.
בכל מפלגה בישראל יש קבוצה של פעילים פוליטיים שחלקם חברי מרכז. לעמיר פרץ היו שני פעילים כאלה בעכו. עמי אילון, אופיר פינס ואהוד יתום הסתפקו כל אחד בפעיל מרכזי אחד. הסיפור היה אצל תומכיו של אהוד ברק. בדרך כלל בבחירות כאלו מתגלות קואליציות מוזרות בין קבוצות של עסקנים שמאוד לא אוהבים אחד את השני. במטה ברק לא הייתה אתמול קואליציה כזו; היה מספר לא קטן של פעילים מרכזיים, וכל אחד מהם הפעיל מטה למען אותו מועמד לבחירות.
הסיפור מאחורי המטות המפוצלים גלום בתומכיו של ברק - השרים בנימין בן אליעזר, יצחק הרצוג ואחרים. כל אחד מהם פנה לפעיל המרכזי הקרוב לו וביקש ממנו להפעיל מטה. כך נוצר מצב מוזר, שיש יותר מטות בחירות למען ברק מלכל ארבעת המועמדים האחרים. בדרכך כלל האיחוד מביא להשגים. הפעם ברק הצליח (אולי בחוכמה) לתת לכל פעיל מרכזי לפעול בעדו בצורה ישירה, בלי שיצטרך לעבוד לצד הפעיל האחר שהוא מתעב. כך ברק נמנע מלאבד תומכים בשל תומכיו. כשהרוב עובדים במרץ למען אותה מטרה, וכשכל מטה רוצה להביא את הניצחון לברק - היה ברור כי בעכו ברק ייקח בגדול. חשוב לציין כי בשטח אנשי ברק גילו שיתוף פעולה מסוים.
מהמיקרו של עכו למאקרו הארצי. סניף מפלגת העבודה בעכו היה אחד מסניפיה הגדולים של המפלגה בישראל, ובלי ספק מהגדולים בצפון עד לפני כמה שנים. אפשר ללמוד מכאן המון. הדבר העיקרי הוא ה"מנגנון" המפלגתי. מזכיר הסניף, יו"ר הסניף הנוכחי, ראש העיר לשעבר וחברי מרכז מפלגת העבודה עבדו למען בחירתו של ברק. כדי לנצח היה עמי אילון חייב ליצור לעצמו מטה חזק ואנרגטי. לקראת הסיבוב השני אפשר לראות כי הסיכויים הם נגדו.
ההישג הגדול ביותר של המנגנון של ברק ניכר במגזר הערבי. ברק, שלדעת הציבור הערבי אחראי להרוגי אוקטובר 2000, קיבל קולות רבים במגזר הערבי. אילון לא השכיל להבין כי השנאה כלפי ברק לא תמנע מרבים מהם לתמוך בו משיקולים שנחשבים זרים. ומהם אותם שיקולים זרים? זוכרים את חיפוש הג'ובים של הליכוד? הנה הוא שב במפלגת העבודה. אם אילון יעלה ויפרוש מהממשלה, לפעילים המרכזיים אין סיכוי לקבל ג'ובים.
אילון חושב בצורה של פוליטיקה אחרת. פוליטיקה שלפיה האידאולוגיה, הדרך והרצון של הציבור הכללי בישראל להחליף את ממשלת אולמרט, יביאו את חברי העבודה לבחור בו. אבל אילון גילה כי מפלגת העבודה דומה יותר משנדמה למרכז הליכוד השנוא. הפעילים המרכזיים הם שמביאים את הקולות. קבלני הקולות עובדים, ובגדול. בתל אביב וירושלים, הערים המרכזיות והמבוססות, שבהם בוחרים על פי שיקולים טבעיים, אילון ניצח. בכל מקום אחר, שבו פועל המנגנון - הפעילים וקבלני הקולות - אילון הפסיד.
אילון מבין היום את גודל כישלונו, ועם זאת, גם את גודל הישגיו. הוא לא הצליח לזהות את שיטת העבודה להשגת ניצחון. למרות זאת הוא הצליח להגיע לסיבוב השני. נוסף לכך, ברק - כמו ביבי - הוא אדם שהשנאה כלפיו רבה. הרצון במנהיג עם עבר ביטחוני, שהתעורר אחרי המלחמה, הפך את אילון מההצבעה המנצחת והנכונה לסוג של מה שדווקא אופיר פינס רצה להיות - מפלגת "הגמלאים" של הפריימריז בעבודה. לא רוצים את ברק, לא רוצים את פרץ - טוב, אז נצביע לאילון כי פינס לא מנוסה עדיין בתיקים הגדולים. גם אם אילון ינצח בסופו של דבר בסיבוב השני, בגלל חיבור נכון עם עמיר פרץ, הוא צריך לקחת הרבה חומר ללמידה ולמחשבה. הפולטיקה האחרת שלו - הפסידה.
אתם מוזמנים להגיב עניינית ולדון בנושא.
_________________ ערן שכטר מנהל פורום צעירים באתר עכו_נט
 שרק נמשיך להאמין בעכו- בתקווה לעתיד טוב יותר
|