וסליחה עומר פסחוב. סליחה ילד יקר, לעולם תישאר בן 7. את הגופה הקטנה, שנשארה בזרועות סבתא יהודית במושב מירון, אף אחד בעולם לא זוכר. למעשה, אף אחד גם לא כל-כך דיווח עליה. סליחה עומר, סליחה שלא גררנו את כל צוותי הסוכנויות והכתבים הזרים ואל-ג'זירה ופנינו למועצת הביטחון של האו"ם וארגנו משמרות מחאה מסביב לשעון וצרחנו מלוא גרון - בשנייה שבה הרקטה הארורה נפלה על הבית שלכם והרגה אותך ואת סבתא. ולא עשינו את כל זה, כי אנחנו גאים בעצמנו על עוצמתנו. אנחנו לא רצים לייבב לאו"ם ולתקשורת. אנחנו נושכים את השפה וממשיכים, כי אין ברירה. אז סליחה עומר, כי רק ממך באמת צריך לבקש. ורק אז מהילדים של כנא.