|
אכן, הפעילויות ממשיכות כרגיל, גם הקייטנות לא קל לעמוד מול קבוצה, לדבר איתם על יום תקשורת כשהראש שלך כל הזמן בחדשות, ובין קבוצה לקבוצה אתה רץ לבדוק מה קורה
בסוף יום הקייטנה נשאר עוד 10 דקות שצריך להפעיל את הילדים, אז שמתי להם מוזיקה, שיעלה מישהו לשיר עם המקרופון כשמוזיקה מתנגנת.. באמת שבמקרה בלי לדעת איזה שירים יש בכלל בדיסקים התנגן השיר תקווה של סאבלימינל.. והמילים צמררו אותי!!!
אני ראיתי כמה הם הלכו יותר מדי מהם לא חזרו חברים נפרדו, בתים נשברו דמעות של משפחות נשפכו ניצנים של אנשים, פרחים שלא יפרחו התקווה בראשנו, אהבה בנפשנו החלום ברוחנו אז לעד נמשיך בדרכנו
נעלמה לה הדממה, שוב קולות המלחמה עוד חייל חוזר עטוף במה? בדגל המדינה דם ודמעה נספגים באדמה עוד אמא המומה, נשארה לה רק תמונה ת'תקווה בלב נועל, עם חזק לא נתקפל כי לא נולד הבן זונה שיעצור את ישראל
תן לי ת'תקווה לקבל מה שאין את הכח לשנות מה שכן
בואו נמשיך, החיים לפנינו לא מאוחר כי מחר יום חדש החלום יגווע אם נאבד את התקווה אז הושיטו יד לאהבה
הבטחתם יונה, ברקיע יש עיט אחי, סרפד רעיל עוקץ זה לא עלה של זית חיים בחלום, כולם מדברים על שלום אבל יורים, לוחצים, מושכים, סוחטים ת'הדק בעולם של פיגועים אנשים תמימים עוד מדברים חיים באשליית הצדק, הם מרחיבים בעם את הסדק
עובר טירוף יומיומי כדי לשרוד לא רוצה לחיות כדי להילחם סאב נלחם כדי לחיות נוטע תקווה, משריש שורשים מגן בגופי על החלום שלא יתנפץ לרסיסים די, מספיק עם הכאב מספיק עם הדרמה שנה שהאדמה מדממת לא נמה, ולמה
תן לי ת'תקווה לקבל מה שאין את האומץ לנסות לתקן
בואו נמשיך, החיים לפנינו...
אלוהים, תן לי ת'תקווה לקבל מה שאין תן לי את הכח לשנות את מה שכן תן לי את האומץ לנסות לתקן את העולם
בואו נמשיך, החיים לפנינו...
אותי המילים צימררו, לא יודע מה איתכם... בכל אופן, מה שאני אומר, למרות שלא קל, וזאת בהחלט תקופה קשה צריך להכניס הכל חזרה לפרופורציות, עם כל הכאב והצער, מדינת ישראל הייתה במצבים קשים יותר, אסור לנו להשבר ולבכות, חייבים להמשיך הלאה. אחותי שגרה במרכז הזמינה אותנו לעבור אליה לסוף שבוע, אמרתי מה פתאום? מה אני בעונש? לא אני חטפתי חייל, לא אני פגעתי בחפים מפשע... אני רוצה להמשיך את החיים שלי כרגיל, וכך אני חושב שכולם צריכים, אסור לנו להפסיק לחיות ואסור לנו לפחד. אז נכון אתמול כשהודיעו להכנס למקלטים הייתי בנהריה, ונכון שכשנסעתי שם חוץ ממספר מילואימניקים שמחכים לאוטובוס שלהם לא ראיתי נפש חיה בחוץ, אבל אני מאמין שהיום זה קצת עבר, וממשיכים לחיות.. הדבר הכי גרוע שיכול לקרות מטרור זה שהוא ישבור אותנו!
מבחינתי מי שעומד עכשיו במבחן זה לא התושבים, כי אני מאמין שהתושבים ימשיכו לחיות את חייהם, מי שעומד למבחן זאת הממשלה, מבחן קשה מאוד בלי מועד ב'! מבחן של או כן, או לא!!! או להכנס, להלחם ולחסל את הטרור אך תוך כדי כך לאבד עוד חיים של חיילים כי אין מה לעשות במלחמה... מתים... או ללכת לקראת רגיעה, עד הפיצוץ הבא... אבל לקבל חזרה 3 חיילים שלנו בתקווה שהם עוד בחיים.
בימים כאלה לא הייתי מתחלף עם אף שר בממשלה (למרות שבכיף הייתי מחליף אותם באנשים אחרים)
|
|