סיפור אישי מהאוטובוס המדובר...
האבן פגעה בחלון שביני לבין הספסל שלידי, ולמזלנו, פרט לסדק שנפתח בחלון, לא עפו עלינו הרסיסים אלה פשוט נפלו מטה.
אבל זה לא העניין, מה שחוויתי אח״כ היה מעניין.
רוב, אם לא כל הנוסעים (האוטובוס לא היה מלא) היו אנשים שאינם מעכו ו/או מכירים את עכו מעט יותר מקרוב.
כמובן, שבתחילה, גם אני ישר הרצתי כל מני תרחישים בראש, אבל מהר מאד התאפסתי.
באוטובוס נשמעו דיבורים על: עכו, ערבים ואפילו המילה פיגוע... הרגשתי מעט ״פגוע״ מכך (אישית כמובן, לא פיזית).
איך שהשיחות על כך התחילו להתרחב לכל רחבי האוטובוס החלטתי שאני לא יכול לשתוק על אמירות חסרות ביסוס, לא יכול לשמוע איך מכפישים את העיר בגלל איזה ילד משועמם שבגללו אני צריך לשמוע שטויות על העיר שלי.
החלטתי שלכל שיחה שאני שומע על עכו בדבר המקרה, אני, בשיא חוצפתי, מתערב בה:
כששמעתי אנשים אומרים, אפילו בטלפון, משהו כמו: ״נו בטח, זה עכו. אני לא מופתע״ הסברתי שאין קשר בין המקרה לסטיגמות השקריות, שבעכו דבר כזה הוא מאד נדיר ואני סמוך ובטוח שהוא מעשה של ילדים מופרעים. אין לקשר מיד את המקרה לאוכלוסיה הערבית במיוחד שזה קרה בסמוך לכניסה המזרחית. אמרתי להם שאני נולדתי בעכו, בשכונה מעורבת, ועד היום, בלי קשר לאוכלוסיה או לא, זה המקרה הכי ״מפחיד״ שקרה לי בעיר. אסור לנו להסיק מסקנות מוקדמות אם בכלל זאת אבן שנזרקה. את החקירה נשאיר למשטרה.
ציינתי שלדעתי עכו היא מופת לדו-קיום, שגם בו יש עליות ומורדות תודות לקבוצות קטנות ומשועממות של קיצוניים מכל הפלגים, והם יכולים להרגיש בטוחים. בעבור מקרה אחד שנגמר בשלום, ללא שריטות ועם עוד חוויה לחיים אסור לנו לשפוט מעל 50000 תושבים והמלצתי להם לבוא ולטייל בעיר ביום שמש נעים.
שיהיה לנו סופ״ש נעים ושקט
