 |
| עכונט כדרך חיים |
הצטרף: 16 ינואר 2008, 21:36 הודעות: 1627
|
עזרא ידידי , גולשי עכו יקרים !
הנה זה עתה הגעתי לתל אביב היישר מהמתנ"ס הערבי יהודי בוולפסון עכו לאחר ישיבה מרתקת בחסות " שתיל "עם קבוצת אנשים חשובים מן היישוב שדיברו כל כך מהלב ומהשכל הנה "זוהיר בהלול" חבר אלינו המרכז לשלום בעכו,דיברנו על הכל ....(דרך אגב הוא לא מפלצת...!)
רבותי... כל כך חשוב שנשב כולם יחד וביחד נדחה את השנאה ונביא אהבה וכבוד לקהילה בעיר ססמתנו - " עיר לא בונה קהילה, קהילה כן בונה עיר " עליה דנו והסכמנו כולנו פה אחד אנחנו צריכים לחיות ביחד וכמובן לשמור על הייחודיות, נשמר את דתינו, נחגוג את חגינו וכמו שאנו קנאים לחיינו באותה מידה נכבד את חייהם שלהם...זאת נוסחה... הרי כולנו בני אדם על אותו כדור הארץ, באנו לכאן בכדי לבנות אותו ולהנות ממנו לאן זה יגיע אם הדרך תהיה אחרת ...נכה אחד את השני...?! נשרוף את בתיהם והם ישרפו את בתינו...נהרוס את כדור הארץ ?! לשם כך אנחנו כאן ?! העיר עכו מייצגת את חתך הסכסוך ערבי יהודי ומכאן נתחיל... יהיה פה טוב ...יהיה טוב בכל הארץ... וגם מעבר לגבול...והחשוב מכל שיהיה כאן בעכו טוב ...ואפילו טוב מאוד ... אינני מפריד שלום משגשוג ...לבטן רעבה אין חלומות...היא רוצה לחם ועכשיו... נדע לחבר בעבודה ובעסקים...יהיה שלום ....! יהיו חיים משותפים...
אנחנו באי המפגשים משוכנעים כבר ...אנחנו לא צריכים לשכנע את המשוכנעים ... אנחנו צריכים לרדת לשטח...לחבר את העם מלמטה...בשכונות, ברחוב....הם יביאו את החיים המשותפים לכבוד ולהדדיות...אנחנו נכוון ...אנחנו נחנך...וביחד כולנו ...בעבודת שטח ...יום יומית... שעה שעה...
ועזרא ידידי ... גם בעכו ניתן יהיה לשבת רגוע על כסא נוח ,בבית קפה ברחוב ,לעצום עיניים ולחייך לשמש... והיום הזה לא רחוק... ההנהגה צריכה להסיר את כפפות המשי...להפתח...לרצות... להצביע על הבעיה...בשקיפות מוחלטת...ולהתחיל לעשות...
היכולת לסלול כביש ...להציב ספסל...או לבנות עוד מבנה...היא פשוטה , קלה לוקחים כסף מחליטים , בונים , גוזרים סרט מצטלמים וקדימה הפועל... האם התושבים נהנים ובטוחים לנהוג על הכביש החדש הזה? האם מספיק בטוח לשבת בהנאה על אותו ספסל? האם נטייל בגן הזה בהנאה בכבוד ,ללא טרדות? האם נשלח את ילדינו בחופשיות להנות מהחוג באותו מבנה חדש ?
רבותי... כשהקהילה עוינת , בוערת , מרירה , חושדת , כלום לא מסתדר... רצים מהר להגיע הביתה ולהסתגר... בלילות לא בטוח בכלל... עיר נצורה ...עיר שינה...עיר ללא חיים...זה לא חיים...! העיר רדומה...העיר כבויה ...! צר לי ...! כל פעם מחדש עם ביקורי בעיר הלב נחמץ...למראות ...! הנשמה של העיר ...שהם בעצם התושבים , הקהילה - בדיכאון טוטלי... הגישה לפתרון הבעיה אינה ממוקדת...הזמנים משתנים ....אין חינוך שיכוון לחיים משותפים... כשרבים על הבית מאבדים את הבית כשהאוכלוסיות מסוכסכות העיר אובדת... אנחנו מפספסים את העיקר...   
_________________ שלום פעיל ומשגשג בינינו לבין עצמינו בינינו לבין שכנינו - בארץ ובעולם בינינו לבין המקום - סביבתנו
|
|