|
ניסים שלום,
לגבי התותח של נפוליאון שטבע באזור חדשת לי...מאיפה מקור המידע?
ולגבי ההסטוריה ותכניות השימור של המקום להלן תקציר עבודת סקר של מחלקת השימור של רשות העתיקות משנת 2006
גני רידוואן ( תרגום מפרסית: גן עדן) המקודשים לבהאיים מצויים בסמיכות לכניסה הדרומית לעכו. המרכז הבהאי העולמי יזם מהלך
לפיתוח חלקים מהאתר לקראת פתיחתם לעולי רגל בהאיים וקהל מבקרים.
ארכיאולוגיה
נראה כי באתר גני רידוואן או סמוך לו היו 'טחנות המלך' הטמפלריות, בדומה לגני מסדר רוח הקודש ממונפליה וגני המסדר הגנואזי. במקום נמצאו שרידים של בנייה קדומה, ככל הנראה צלבנית, ממצא קירמי מהתקופות הביזנטית והצלבנית ומטבע יחיד מן התקופה האיובית. סביר להניח כי שרידי טחנות הקמח נבנו על גבי שרידים קדומים יותר. המתקנים באתר מותירים סימני שאלה רבים והמחקר הארכיאולוגי שלהם עוד לפנינו.
אדריכלות
בבניית טחנות הקמח נעשה שימוש בטכנולוגיית בנייה מסורתית ופונקציונלית. עם זאת, במתקן בריכת ההשקייה נעשה שימוש בפריטים שכל תכליתם נוי ופאר. הדבר בולט במדרגות הפכפוך שדרכן התמלאה הבריכה; בתעלת המים ההיקפית; בברזי הנחושת ששימשו לריקון הבריכה; ובפילסטרים ועמודי הפינה שבחזיתות הבריכה. זאת ועוד, תכליתה של הבאר האנטילית, בקצה אי גן הרידוואן, היא הרמת מים למזרקה המצוייה כ-85 מ' דרומה, וממנה לתעלות שהשקו את ערוגות הגן. נתונים אלה מדגישים את תשומת הלב המיוחדת אשר ניתנה לאיכויות האדריכליות והנופיות של המקום ואת שילובו של הפן האסטתי בפן הפונקציונלי.
לגן איכויות נופיות ואסטתיות יוצאות דופן הנובעות משילוב מערכות המים, פרטי אדריכלות הנוף והצמחייה המגוונת. היטיב לבטא את רוח המקום לורנס אוליפנט, וכך הוא מתאר את המקום: "...למגיע למקום צפויה הפתעה כמו מארץ האגדות; ...הערוץ מעוטר בערבות-בוכיות והאתר, בזכות עושר מימיו, צילו העבות, והאוויר המבושם בניחוח היסמין ופריחת ההדרים, מהווה מקום מפלט אידאלי מחום הקיץ".
טכנולוגיה מסורתית
כאמור, שניים משלושת המתקנים שנסקרו הן בארות אנטיליה, דומות מאוד בטכנולוגיית השאיבה שלהן למסורת המקובלת באזורים עשירים במי תהום גבוהים – ה'חנאנות' (אביצור 1972). שתי הבארות הן עדות לטכנולוגיה שהיתה נפוצה מאוד בסביבת מפרץ חיפה וביצות הנעמן לשאיבת מים ולמילוי מתקני אגירה (מפת טריידל 1930, 1:5000). לכל באר מטרה שונה: האחת שימשה למילוי בריכה (להשקייה ולרחצה) והשנייה - משאבה למזרקת מים.
טחנות הקמח נבנו בטכנולוגיה המסורתית של ניצול כוח המים לטחינה. טחנות הקמח, בנות 15 זוגות רחיים, הופעלו בכוח מי הנעמן שהוטו מאפיקו המקורי, בעומד מים הנמוך ביותר המוכר בארץ, ובטכנולוגיה מקובלת של גלגל כפות אופקי. בהעדר גובה טופוגרפי או עומד מים מספיק, נעשה שימוש בתעלות אופקיות הולכות וצרות בקצותיהן במקום המגלש המקובל בטחנות מישור החוף. מספר הטחנות המרוכזות במקום מעיד על היותו מתקן תעשייתי אזורי גדול ומכאן חשיבותו.
מצב השתמרות
מצב השתמרותם של שלושת המתקנים בגני רידוואן — הבריכה, הבאר ומכלול טחנות הקמח — נדיר לזמנינו ולמקומותינו. שתי הבארות, ובפרט זו של הרידוואן, חרף מצבה הקונסטרוקטיבי, נדירה ברמת השתמרותה, לרבות גלגלי השיניים, הציר, התוף ובריכת האגירה. הבאר המקבילה לה ממערב, והבריכה הסמוכה לה, הן עדות ליחידת השקייה שלמה שכוללת באר ובריכה, דוגמת אלו המוכרים מבתי פרדס ומתקני השקייה לאורך מישור החוף. שלמותה של בריכת ההשקייה ורמת הפירוט והפאר שבה, ראויים לציון.
מכלול טחנות הקמח, על תעלותיו, קמרונותיו ומבניו, הוא יחיד במינו בגודלו ובמצב השתמרותו בארץ. חמישה-עשר זוגות רחיים פעלו ככל הנראה במקביל בחמישה מבנים. לשם השוואה, הגדולה מבין טחנות הירקון (טחנת מיר) כללה עד 13 זוגות רחיים, וזו שב'שבע טחנות' כללה עד עשרה זוגות, ומצב השתמרות המבנים שם נופל בהרבה מזה של המתחם בגני רידוואן. שלמותה היחסית של החזית הדרומית, לאורך כ-75 מ', נותן ביטוי לגודלו של המכלול ומשמעותו.
סיכום והמלצות
לגני רידוואן בכלל, ולמתקנים בפרט, חשיבות תרבותית במגוון תחומים: ערכים ארכיאולוגיים, היסטוריים וטכנולוגיים, ערכי דת וקודש, טבע ונוף. שילוב ערכי הגנים ומיזוגם באופן הרמוני בתא השטח הנתון, מאפיינים את האתר ומהווים את קסמו וייחודו בזמן ובמרחב.
ניסים שלום,
לגבי התותח של נפוליאון שטבע באזור חדשת לי...מאיפה מקור המידע?
ולגבי ההסטוריה ותכניות השימור של המקום להלן תקציר עבודת סקר של מחלקת השימור של רשות העתיקות משנת 2006
[b]גני רידוואן ( תרגום מפרסית: גן עדן) המקודשים לבהאיים מצויים בסמיכות לכניסה הדרומית לעכו. המרכז הבהאי העולמי יזם מהלך
לפיתוח חלקים מהאתר לקראת פתיחתם לעולי רגל בהאיים וקהל מבקרים.
[u]ארכיאולוגיה[/u]
נראה כי באתר גני רידוואן או סמוך לו היו 'טחנות המלך' הטמפלריות, בדומה לגני מסדר רוח הקודש ממונפליה וגני המסדר הגנואזי. במקום נמצאו שרידים של בנייה קדומה, ככל הנראה צלבנית, ממצא קירמי מהתקופות הביזנטית והצלבנית ומטבע יחיד מן התקופה האיובית. סביר להניח כי שרידי טחנות הקמח נבנו על גבי שרידים קדומים יותר. המתקנים באתר מותירים סימני שאלה רבים והמחקר הארכיאולוגי שלהם עוד לפנינו.
[u]אדריכלות[/u]
בבניית טחנות הקמח נעשה שימוש בטכנולוגיית בנייה מסורתית ופונקציונלית. עם זאת, במתקן בריכת ההשקייה נעשה שימוש בפריטים שכל תכליתם נוי ופאר. הדבר בולט במדרגות הפכפוך שדרכן התמלאה הבריכה; בתעלת המים ההיקפית; בברזי הנחושת ששימשו לריקון הבריכה; ובפילסטרים ועמודי הפינה שבחזיתות הבריכה. זאת ועוד, תכליתה של הבאר האנטילית, בקצה אי גן הרידוואן, היא הרמת מים למזרקה המצוייה כ-85 מ' דרומה, וממנה לתעלות שהשקו את ערוגות הגן. נתונים אלה מדגישים את תשומת הלב המיוחדת אשר ניתנה לאיכויות האדריכליות והנופיות של המקום ואת שילובו של הפן האסטתי בפן הפונקציונלי.
לגן איכויות נופיות ואסטתיות יוצאות דופן הנובעות משילוב מערכות המים, פרטי אדריכלות הנוף והצמחייה המגוונת. היטיב לבטא את רוח המקום לורנס אוליפנט, וכך הוא מתאר את המקום: [color=#800040]"...למגיע למקום צפויה הפתעה כמו מארץ האגדות; ...הערוץ מעוטר בערבות-בוכיות והאתר, בזכות עושר מימיו, צילו העבות, והאוויר המבושם בניחוח היסמין ופריחת ההדרים, מהווה מקום מפלט אידאלי מחום הקיץ".[/color]
[u]טכנולוגיה מסורתית[/u]
כאמור, שניים משלושת המתקנים שנסקרו הן בארות אנטיליה, דומות מאוד בטכנולוגיית השאיבה שלהן למסורת המקובלת באזורים עשירים במי תהום גבוהים – ה'חנאנות' (אביצור 1972). שתי הבארות הן עדות לטכנולוגיה שהיתה נפוצה מאוד בסביבת מפרץ חיפה וביצות הנעמן לשאיבת מים ולמילוי מתקני אגירה (מפת טריידל 1930, 1:5000). לכל באר מטרה שונה: האחת שימשה למילוי בריכה (להשקייה ולרחצה) והשנייה - משאבה למזרקת מים.
טחנות הקמח נבנו בטכנולוגיה המסורתית של ניצול כוח המים לטחינה. טחנות הקמח, בנות 15 זוגות רחיים, הופעלו בכוח מי הנעמן שהוטו מאפיקו המקורי, בעומד מים הנמוך ביותר המוכר בארץ, ובטכנולוגיה מקובלת של גלגל כפות אופקי. בהעדר גובה טופוגרפי או עומד מים מספיק, נעשה שימוש בתעלות אופקיות הולכות וצרות בקצותיהן במקום המגלש המקובל בטחנות מישור החוף. מספר הטחנות המרוכזות במקום מעיד על היותו מתקן תעשייתי אזורי גדול ומכאן חשיבותו.
[u]מצב השתמרות[/u]
מצב השתמרותם של שלושת המתקנים בגני רידוואן — הבריכה, הבאר ומכלול טחנות הקמח — נדיר לזמנינו ולמקומותינו. שתי הבארות, ובפרט זו של הרידוואן, חרף מצבה הקונסטרוקטיבי, נדירה ברמת השתמרותה, לרבות גלגלי השיניים, הציר, התוף ובריכת האגירה. הבאר המקבילה לה ממערב, והבריכה הסמוכה לה, הן עדות ליחידת השקייה שלמה שכוללת באר ובריכה, דוגמת אלו המוכרים מבתי פרדס ומתקני השקייה לאורך מישור החוף. שלמותה של בריכת ההשקייה ורמת הפירוט והפאר שבה, ראויים לציון.
מכלול טחנות הקמח, על תעלותיו, קמרונותיו ומבניו, הוא יחיד במינו בגודלו ובמצב השתמרותו בארץ. חמישה-עשר זוגות רחיים פעלו ככל הנראה במקביל בחמישה מבנים. לשם השוואה, הגדולה מבין טחנות הירקון (טחנת מיר) כללה עד 13 זוגות רחיים, וזו שב'שבע טחנות' כללה עד עשרה זוגות, ומצב השתמרות המבנים שם נופל בהרבה מזה של המתחם בגני רידוואן. שלמותה היחסית של החזית הדרומית, לאורך כ-75 מ', נותן ביטוי לגודלו של המכלול ומשמעותו.
[u]סיכום והמלצות[/u]
לגני רידוואן בכלל, ולמתקנים בפרט, חשיבות תרבותית במגוון תחומים: ערכים ארכיאולוגיים, היסטוריים וטכנולוגיים, ערכי דת וקודש, טבע ונוף. שילוב ערכי הגנים ומיזוגם באופן הרמוני בתא השטח הנתון, מאפיינים את האתר ומהווים את קסמו וייחודו בזמן ובמרחב. [/b]
|
מי
אנחנו
כתבו
לנו
הודעות
ניחומים
הלוח
דע-עירך
מ.ט.י.
לוח
שנה 
חיפוש
התחבר
הרשמה
שאלות נפוצות
חיפוש בפורום 
