|
|
בס"ד שבת פרשת
"כי תצא" –
י"א אלול תשס"ד (28.8.04) |
|
||||
|
|
|
כניסת השבת: 18.40 יציאת השבת: 19.48 |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
שיחת השבוע פרשת השבוע על נושאים
אקטואליים ועוד |
|
בס"ד ה כ ו
ח ה מ נ צ ח "כי תצא
למלחמה על אויבך ונתנו ה כך מתחילה
הפרשה, העוסקת בהשלכות ובתוצאות הבאות מיציאה למלחמה. אין זו הפעם
הראשונה שהתורה עוסקת בנושא של "יציאה למלחמה". בספר "במדבר"
בפרשת "בהעלותך" (פרק י הנה לנו שני
מקומות, בהן עוסקת התורה ביציאה למלחמה. אך מיד שמים לב על
השינוי הבולט בין דברי הפסוק שבפרשתנו לבין הפסוק
שבספר "במדבר". כאן, בפרשתנו, מובטח לנו באופן חד משמעי, ש"כי תצא
למלחמה על אויביך" אז "ונתנו ה זאת ועוד. הנה בפרשתנו נאמר בלשון יחיד: "כי תצא...".
ואילו שם נאמר בלשון רבים: "וכי תבואו...". מדוע משנה התורה
וכותבת, פעם בלשון יחיד ופעם בלשון רבים? אך קושיא אחת
מתרצת את הקושיא השניה. כאן, שנאמר
בלשון יחיד "כי תצא", מדובר שעם ישראל מאוחד ומלוכד כאיש אחד
בלב אחד, באחדות וברעות, והוא יוצא לקרב כשכולם הופכים להיות חטיבה אחת, עם
אחד, אז מובטח לנו ש"ונתנו ה ואילו בשעה
שאיננו מאוחדים, בשעה שאנו מפורדים ומפולגים לחטיבות שונות, בשעה שאנו חלוקים
בדעות שונות, מתנצחים ומתווכחים, ובשעה שכזאת יוצאים אנו להלחם באויבינו, או אז
זקוקים אנו להרבה הרבה רחמי שמים. מצב כזה של פירוד,
מוגדר בתורה כאילו אנו רבים, הרבה דעות, הרבה ויכוחים, הרבה חטיבות, "כי
תבואו", מצב שכזה הוא מצב מסוכן שכדי לנצח במלחמה, יש צורך להרבות
בהתעוררות. כל כך החשיבו
חכמינו ז"ל את ענין האחדות בעם ישראל. כ"כ
הושם דגש על הצורך בהתלכדותו של עם
ישראל, עד כדי כך שמובא במדרש, אימרה קיצונית האומרת,
שאפילו אם עם ישראל יגיע למצב נוראי של "עבודה זרה", חלילה,
שזה בעצם חציית "קו אדום" האומר הרס טוטאלי של האמונה, אך יש
אחדות ביניהם. זאת אומרת שהם כולם מאוחדים ומלוכדים באהבה אמיתית, למרות
התדרדרותם ולמרות הכל "מיד נגאלין". האחדות בינינו
הוא הכוח המנצח, לו אנו זקוקים. כשאנו מאוחדים, כשאנו מלוכדים אנו מתמלאים
בעוצמה אדירה שכזאת שאין אף אחד שיכול לנו. האחדות מביאה תמיד את ברכת ה נטפי יהדות ממנהגי "חודש אלול בקהילות רבות
נוהגין החל מראש חודש אלול ועד היום האחרון של חג
הסוכות, לומר את מזמור כ"ז ב"תהילים": "לדוד ה חכמינו דרשו
את פסוקי פרק זה והתאימו אותם לימים האלה: "ה "וישעי"
– ב"יום הכיפורים", שהוא יום הצפיה לישועת
ה "כי יצפנני בסכה" – זהו רמז לחג הסוכות. יהודים נהגו
מאז ומעולם לשלוח אגרות ברכה ולאחל איש לרעהו ברכת שנה טובה וכתיבה וחתימה טובה,
להיכתב ולהיחתם לחיים טובים. יהודים יראים
ואנשי מעשה, נוהגים לבדוק את ה"תפילין" וה"מזוזות" שבבית
בימי חודש אלול, כדי לתקן כל פגם הטעון תיקון ולהיכנס לשנה מתוקנת, משובחת
ומבורכת. |
|
|
|
|
נטפי יהדות |
||||||
|
|
|
|||||
|
ממנהגי
"חודש אלול" בקהילות רבות
נוהגין החל מראש חודש אלול ועד היום האחרון של חג
הסוכות, לומר את מזמור כ"ז ב"תהילים": "לדוד ה חכמינו דרשו
את פסוקי פרק זה והתאימו אותם לימים האלה: "ה "וישעי"
– ב"יום הכיפורים", שהוא יום הצפיה לישועת
ה "כי יצפנני בסכה" – זהו רמז לחג הסוכות. יהודים נהגו
מאז ומעולם לשלוח אגרות ברכה ולאחל איש לרעהו ברכת שנה טובה וכתיבה וחתימה טובה,
להיכתב ולהיחתם לחיים טובים. יהודים יראים ואנשי מעשה, נוהגים לבדוק את ה"תפילין" וה"מזוזות" שבבית בימי חודש אלול, כדי לתקן כל פגם הטעון תיקון ולהיכנס לשנה מתוקנת, משובחת ומבורכת. |
|
|||||
