בס"ד
שבת פרשת "דברים" ו' אב תשס"ד (24.7.04)
שבת "חזון"
כניסת השבת: 19.14
יציאת השבת: 20.26
הרב
יוסף ישר שליטא
שיחת השבוע
פרשת השבוע
על נושאים אקטואליים
ועוד
בס"ד
ח ז ו ן ה ג א ו ל ה
השבת מתחילים אנו לקרוא את ספר "דברים". תמיד קוראים את פרשת "דברים", בשבת שלפני "תשעה באב". והשבת הזאת נקראת כאמור, "שבת חזון", ע"ש ההפטרה שקוראים מתוך תחילת ספר "ישעיהו", המתחילה בפסוק: "חזון ישעיהו בן אמוץ...".
הנביא ישעיהו מוכיח את עם ישראל בתוכחה נוקבת. הוא בא אל העם בטענות קשות וחמורות: "שמעו שמים והאזיני ארץ כי ה' דבר. בנים גדלתי ורוממתי והם פשעו בי. ידע שור קונהו וחמור אבוס בעליו, ישראל לא ידע עמי לא יתבונן. הוי גוי חוטא עם כבד עוון זרע מרעים בנים משחיתים, עזבו את ה' נאצו את קדוש ישראל נזורו אחור...".
דברי התוכחה של הנביא באים דווקא בימים אלה לידי ביטוי, כדי לשלבם באווירת האבלות והצער על חורבן בית המקדש.
ואכן מוקדשים ימים אלה לעשיית חשבון נוקב עם עצמנו, עם חברתנו, עם עמנו.
"על מה אבדה הארץ"? שואל הנביא ירמיהו! והשאלה הזאת חוזרת ונשנית מידי שנה בשנה, ביתר שאת וביתר עוז. והתשובה החד משמעית היא, ידועה וברורה – על "שנאת חנם"!!!
הבה וניזכר בספור התלמודי המפורסם המובא במסכת "גיטין" (דף נ"ה ע"ב). "אמר ר' יוחנן:... אקמצא ובר קמצא חרבה ירושלים...".
וכך מספרת הגמרא: מעשה באדם אחד שהיה לו חבר אהוב ושמו "קמצא".והיה לו שונא בשם "בר קמצא". פעם ערך אותו אדם סעודה ומשתה גדול לרגל אירוע משפחתי. לשמחה זו הוזמנו אנשים רבים ובראשם גדולי ישראל, החכמים והמנהיגים שבישראל. בין רשימת המוזמנים היה גם "קמצא" חברו וידידו. השליח ששלח את ההזמנות מסר את ההזמנה, בטעות ל"בר קמצא".
"בר קמצא" קבל את ההזמנה וחשב כי הזמנה זו נועדה כדי לפייסו והוא נענה להזמנה והגיע לסעודה. באמצע הסעודה הבחין בעל השמחה ב"בר קמצא" שונאו, שהוא יושב בין המוזמנים ואוכל מסעודתו. פנה אליו בפני כל הנוכחים ואמר לו, הרי אתה שונא שלי, מה אתה עושה בשמחתי? אני מבקשך לעזוב את המקום וללכת מכאן! אמר לו בר קמצא, אנא ממך אל תביישני בפני כולם. הנח לי להישאר ואני אשלם לך את דמי האוכל שאני אוכל. סרב בעל השמחה ובקשו ללכת...
המשיך בר קמצא ובקשו, אנא אל תביישני, הנח לי ואשלם לך את דמי מחצית הסעודה ובלבד שלא תוציאני. סרב בעל הסעודה ובקשו לצאת החוצה. המשיך בר קמצא להתחנן בפניו והציע לו לשלם את דמי כל הסעודה ובעל השמחה התעקש ובקשו לצאת החוצה... אחזו בידו, העמידו על רגליו והוציאו בכוח החוצה.
אמר בר קמצא: הואיל וחכמי ישראל היו נוכחים במקום וראו את המעשה המביש ולא הגיבו, סימן הוא שדעתם נוחה מהמעשה ומצדיקים הם את בעל הסעודה, אלך ואלשין עליהם בבית המלך. הלך למלכות ואמר לו לקיסר: מרדו בך היהודים! ובהמשך הוא התאמץ להוכיח את דבר מרידתם כביכול, של היהודים.
וכך בעצם החל תהליך החורבן שבסופו נפלה ירושלים...
"שנאת חנם". חוסר סבלנות. ביוש והלבנת פנים. חוסר רגישות לכבודו של הזולת, הם המה הרעות החולות שבגינם חרבה ירושלים אז, והם המה הרעות החולות שבגינם ממשיכים אנו את הסבל הקשה הבלתי פוסק שרודף את עמנו עד עצם היום הזה.
ביום שני בלילה , ליל "תשעה באב", נשב על הארץ כאבלים ונבכה על בית המקדש שחרב. נבכה על בית המקדש שצריך להיבנות בכל רגע ואולי אני או אתה או כל אחד מאתנו, בעצם מעכבים ומונעים את בנייתו. בידנו הדבר. הגאולה המיוחלת נמצאת בהישג ידנו. רק להושיט יד של "אהבת חנם". רק להושיט יד של סבלנות איש לאחיו. רק להעריף אהבה ואחדות ואז הגאולה תתפרץ אל תוכנו. ואז עולמנו יהיה עולם של התגשמות כל המשאלות והמאווים המובטחים. עולם של התגשמות "חזון הגאולה", במהרה בימנו.
"תשעה באב" תשס"ד (27.07.04 )
דינים ומנהגים
תחילת הצום: 19:41
סיום הצום: 20.01
ערב "תשעה באב" (יום שני ח' באב - 26.07.04 )
* אם חל ברית מילה וכן פדיון הבן בערב ט' באב – עושים את הסעודה קדם חצות היום.
* נוהגים שלא ללמוד תורה, אחר הצהרים, כי אם בדברים ובנושאים שמותרים ללמוד ב"תשעה
באב".
* נהגו לאכול "סעודה מפסקת" לפני תחילת הצום, קודם תפילת "מנחה".
ב"סעודה המפסקת" אין אוכלים שני תבשילים ולא ישבו לאכול שלשה ביחד, כדי שלא
יתחייבו ב"זימון.
צריך להיזהר להפסיק לאכול מבעוד יום.
* אסור לנעול נעלים של עור אבל אם הם עשויים מבד , מגומי וכדו', מותר. ולכן חולצים את
הנעלים מיד לאחר "סעודה המפסקת".
* נוהגים להסיר את הפרכת מארון הקדש.
* קוראים את מגילת "איכה" ואומרים "קינות" בנחת ודרך בכי.
יום שלישי ט' באב
* "נטילת ידיים" - יזהר לרחוץ רק את אצבעותיו מכיון שהרחיצה אסורה.
* ב"תפילת שחרית", אין מניחים תפילין, כיון שהתפילין נקראים "פאר". וגם אין מתעטפים
ב"טלית". אך "טלית קטן", לובשים כרגיל, אך ללא ברכה.
* לאחר "קריאת התורה", יושבים על הארץ ואומרים "קינות".
* "פקודי ה' ישרים משמחי לב" ולכן אסור בט' באב ללמוד תורה, אלא רק דברים שמעציבים
את הלב, כגון ספר "איוב" ו"מדרש איכה" וכן קטעי ?תלמוד", העוסקים בנושאים עצובים,
כגון: מסכת "מועד קטן", פרק "אלו מגלחין" וכד'.
* נוהגים שלא לשבת על ספסל וכסא, לא בלילה ולא ביום, אלא יושבים על הרצפה או על שרפרף
נמוך, כדרך "אבלים", עד לאחר הצהרים.
* אם יש "ברית מילה" ב"תשעה באב", מלין אחר אמירת ה"קינות". לאבי הבן, לאמו וכן
לסנדק מותר ללבוש בגדי שבת לכבוד ה"ברית", אבל לאחר ה"ברית" פושטים אותם.
ומדליקים נרות לכבוד "ברית המילה" , ואת היין נותנים לתינוק לשתות.
* בתפילת "מנחה", מתעטפים ב"טלית" ומניחים "תפילין" עם הברכות ואומרים "שיר של
יום" וכן את שאר החלקי התפילות שהחסירו בשחרית.
בברכת "בונה ירושלים", אומרים תפילת "נחם".
* נהגו לאחר תפילת ערבית ל"קדש" את הלבנה.
יום רביעי י' באב ( 28.07.04 )
נוהגים להמשיך את מנהגי האבלות מיום שלישי עד "חצות היום", מכיון שבית המקדש "היה דולק והולך כל יום העשירי עד שקיעת החמה".
יה"ר ש"תשעה באב", יהפוך לנו עוד השנה מיום אבל ליום שמחה, אמן ואמן.
פינת מושגים ביהדות
"תשעה באב"
תשס"ד (27.07.04 )
דינים ומנהגים
תחילת הצום :19:41
סיום הצום :20:01
כל יתר הפרטים
בהמשך מטה