בס

	בס"ד שבת פרשת "שפטים" - ד' אלול תשס"ד (21.8.2004)
			כניסת השבת: 18.49 יציאת השבת: 19.57

	הרב יוסף ישר שליטא שיחת השבוע פרשת השבוע על נושאים אקטואליים ועוד		בס"ד מנהיגות אחראית בסוף פרשת "שפטים", עוסקת התורה הקדושה, בנושא כאוב ומצער. בטרגדיה. ברצח! "כי ימצא חלל באדמה אשר ה' אלקיך נתן לך לרשתה נפל בשדה, לא נודע מי הכהו. ויצאו זקניך ושופטיך ומדדו אל הערים אשר סביבות החלל. והיה העיר הקרובה אל החלל, ולקחו זקני העיר ההיא עגלת בקר אשר לא עובד בה אשר לא משכה בעול. והורידו זקני העיר ההיא את העגלה אל נחל איתן אשר לא יעבד בו ולא יזרע, וערפו שם את העגלה בנחל. ונגשו הכהנים בני לוי כי בם בחר ה' אלקיך לשרתו ולברך בשם ה', ועל פיהם יהיה כל ריב וכל נגע. וכל זקני העיר ההיא הקרובים אל החלל, ירחצו את ידיהם על העגלה הערופה בנחל. וענו ואמרו, ידינו לא שפכו את הדם הזה ועינינו לא ראו. כפר לעמך ישראל אשר פדית ה' ואל תתן דם נקי בקרב עמך ישראל ונכפר להם הדם. ואתה תבער הדם הנקי מקרבך, כי תעשה הישר בעני ה'". נמצאה גופת נרצח ולא נודע מי הוא הרוצח. סביר להניח שנעשתה חקירה משטרתית מעמיקה ונוקבת ובכל זאת, לא נמצאו עקבות הרוצח. התורה מפנה את הטפול ל"זקני העם". ומי הם "זקני העם"? "זקני העם" הם המנהיגים הרוחניים והמנהיגים בכלל. הווי אומר ראשי העיר, הרבנים שבאותה עיר, המחנכים והמורים וכדומה, הם הם "זקני העיר" ועליהם מטילה התורה את האחריות למקרה הטרגי הנורא שהתרחש בעירם. הם נדרשים להניח את ידיהם על ה"עגלה הערופה" ולהכריז בקול רם, קבל כל העולם, כי ידיהם נקיות והם אינם הרוצחים. הם חייבים להכריז, כאמור: "ידינו לא שפכו את הדם הזה ועינינו לא ראו". ונשאלת השאלה – וכי יעלה על הדעת שהם, "זקני העיר" מואשמים ברצח הנורא הזה שקרה בעירם? היעלה על הדעת כי הם חשודים בנטילת חלק בפשע הנורא? מה להם ולרצח? מה להם ולמעשה הנורא והטרגי שנעשה בעיר או בקרבת העיר? אצבע מאשימה שולחת התורה לעבר "זקני העיר". אצבע מאשימה מופנית אליהם בטענה קשה וחמורה - אם בעיר שלכם, באותה עיר שאתם המחנכים והרועים הרוחניים אחראים לחינוכם של בני הנוער, לחיזוק הערכים המוסריים של כל תושבי העיר, אם בעיר הזאת נעשה מעשה נפשע שכזה, עליכם, "זקני העיר", להתכנס ולעשות "חשבון נפש" עם עצמכם ולבדוק היכן טעיתם? היכן נכשלתם? חובה מוסרית גדולה מטילה התורה על מנהיגי ומחנכי העיר, לעשות "בדק בית" יסודי בכל פעם שישנה התדרדרות של פשע בעיר. הם האחראים ואסור להם להתנער מהאחריות המוטלת עליהם. הם צריכים להיות כל כך נקיים ומשוכנעים שמלאו את תפקידם כראוי עד שיהיו מסוגלים להכריז במצפון נקי ולומר: "ידינו לא שפכו את הדם הזה..." זוהי נטילת אחריות. זוהי רגישות אמיתית שצריכים לגלות המנהיגים והמחנכים. עליהם מוטלת החובה לעורר את העם ולעמוד תמיד על המשמר, שלא תהיה חלילה התדרדרות שעלולה להוביל לפשיעה שכזאת. חודש "אלול" הוא חודש הרחמים והסליחות. בחודש "אלול" החל להישמע קולו של השופר, שבא לעורר ולהתריע, כי ימי "חשבון הנפש" הגיעו. על "זקני העם", על המנהיגים כולם מוטלת המשימה לזעוק בקול רם ולקרוא את הקריאה "עורו ישנים משנתכם". ימי הדין קרבים ובאים ויש צורך להתחזק בתיקון המידות, בהקניית הערכים היהודיים הנעלים בקרב העם בכלל ובקרב בני הנוער בפרט. להגביר חילים לאורייתא, להתחזק באהבת ישראל. להתאחד ולהתלכד כולם יחד סביב תרבות הנצח שלנו, בבחינת "ויעשו כולם אגודה אחת לעשות רצונך בלבב שלם. *י ה ד ו ת* *חודש אלול* "חודש אלול" הוא חודש ההכנה לקראת ה"ימים הנוראים". חודש זה נקרא בפי העם: חודש "הרחמים והסליחות". ואכן כבר בתחילת החודש מתחילים בני עדות המזרח באמירת "סליחות" שהולכות ונמשכות עד יום הכיפורים . האשכנזים מתחילים באמירת ה"סליחות" רק שבוע שלפני "ראש השנה". החל מתחילת החודש ומדי יום ביומו, תוקעים בשופר. תקיעת שופר זו, נועדה לעורר את העם לתשובה, כפי שנאמר בספר "עמוס": "אם יתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו". "אלול" הוא ראשי תיבות: "אני לדודי ודודי לי". בימים אלה אנו מתקרבים אל הקב"ה, שהוא בבחינת "דודי". ואף הקב"ה מתקרב לכל אחד ואחד מאתנו. כפי שאומר הנביא ישעיהו: "דרשו ה' בהמצאו קראוהו בהיותו קרוב".
	פינת יהדות

	*חודש אלול* "חודש אלול" הוא חודש ההכנה לקראת ה"ימים הנוראים". חודש זה נקרא בפי העם: חודש "הרחמים והסליחות". ואכן כבר בתחילת החודש מתחילים בני עדות המזרח באמירת "סליחות" שהולכות ונמשכות עד יום הכיפורים . האשכנזים מתחילים באמירת ה"סליחות" רק שבוע שלפני "ראש השנה". החל מתחילת החודש ומדי יום ביומו, תוקעים בשופר. תקיעת שופר זו, נועדה לעורר את העם לתשובה, כפי שנאמר בספר "עמוס": "אם יתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו". "אלול" הוא ראשי תיבות: "אני לדודי ודודי לי". בימים אלה אנו מתקרבים אל הקב"ה, שהוא בבחינת "דודי". ואף הקב"ה מתקרב לכל אחד ואחד מאתנו. כפי שאומר הנביא ישעיהו: "דרשו ה' בהמצאו קראוהו בהיותו קרוב".