אורי בורי היא אחת הסיבות הנכונות ביותר להגיע לעכו

אלברט לוי

אורי בורי היא אחת הסיבות הנכונות ביותר להגיע לעכו

הכותבת מאיה פלמון מעוז עם כותרת "אורי אוהב דגים "
ואורי בורי גרם לה להגיע ממרכז הארץ לעכו , לאכול ולכתוב על הדגים של אורי בורי
תמונה

יום שמש חם, נסיעה משגעת וטיול בעיר העתיקה של עכו, הכינו אותנו לארוחת דגים ופירות ים היישר מהפנטזיות. אורי בורי מוכיחה שוב שעם הגיל בא גם התרגיל
אורי בורי היא לא מסעדה צעירה, לא מעוצבת ואופנתית ולא תל אביבית. אך אל נא תטעו, כל הלאוים האלה ממחישים היטב את כל יתרונותיה: 18 שנה של מסורת, ותק וניסיון שאחראים לתפריט מאוזן ומעניין, חף מפוזה ומחובת הוכחה. אין כאן שום מאמץ לרדוף אחרי טרנדים, ותאכל'ס מסעדה שממוקמת כל כך רחוק מההמון הסועד, גם לא מנסה לרדוף אחרי לקוחות, אלא סומכת עליהם שירדפו אחריה. והם אכן עושים זאת.

תמונה

ככה זה התחיל
יום שמש חם, התמוטטות עצבים מתקרבת ורעב מצטבר לאוכלוסיית הדגה, הן שלוש הסיבות שהספיקו לנו לחלוטין על מנת שנארוז מיטלטלינו, ונצא לדרך רצופת הקילומטרים, עד לעכו, לבקר את אורי בורי. ההחלטה התקבלה פה אחד וארבע בטנים מקרקרות, אחרי המלצה חמה במיוחד, ומפורטת ברמה שגרמה לריר לנזול מעצמו. ומכיוון שאין אפשרות להסתובב ככה בחברת אנשים לאורך זמן, ברור היה שצריך לנסוע, ויפה שעה אחת קודם.
120 קילומטרים ושעה וחצי אחרי, ניצבנו על חומת עכו העתיקה, ובליבנו ההבנה שזה היה הדבר הנכון לעשות. טיול של שעתיים וחצי מנה חומוס פול תוך כדי, פתחו לנו את התיאבון, אז התגלגלנו לנו חזרה לאזור המגדלור, היישר לפתחה של מסעדת אורי בורי, שלשמה כאמור התכנסנו.
אורי ירמיאס, גבר גדול ועב זקן, מארח מהנשמה. כמו שף במובן הכי בסיסי של המילה, הוא אוהב להאכיל, ודואג לפטם היטב את אורחיו ולכבד אותם בכל מיני המצאות יומיות מלבד מה שבתפריט. הוא הבהיר לנו בעדינות רבה, שהתפריט מיועד לטמבלים, ומומלץ שנשים נפשנו בכפות המטבח שלו, וניתן לו להחליט מה טוב לנו. כמובן שנעתרנו, וכך ניתן האות לארוחת טעימות מתמשכת שבה יסופר מיד.
התקפה ראשונה
ראשונים נחתו על שולחננו קנקן מים קרים, קנקן מיץ אשכוליות אדומות שנסחטו במקום ולחם הבית ; לחמנית באגט חומה, חמה ומלווה בחמאה קרה. על אף שהייתה קרה, החמאה התמסרה בקלות ועזרה ללחמניה (ועוד רבות אחריה) להחליק במורד גרוננו.
מנות הפתיחה שניבחרו עבורנו היו: סביצ'ה אינטיאס בלימון, שמן זית, צלפים ובצל סגול; סשימי סלמון ברוטב סויה עם סורבה וואסבי; טרין פטה, קשיו, עגבניות מיובשות וזיתים שחורים בציפוי פלפל אדום קלוי; פילה דניס מטוגן שהוגש עם יוגורט ולימון כבוש; מושט בקרמל עם סלט סלק ושרימפס עם אבוקדו, שמן זית וקלמטה. כל המנות היו מצוינות והדגימו היטב איך חומרי גלם טובים ויד מיומנת מספיקים, ואין צורך בהתחכמויות. סביצ'ה האינטיאס בלט מעל כולם, ותחקיר קצר העלה שהצלפים אינם מהסוג הרגיל אלה מהזן הגדול יותר עם הזנב הקטן והטעם העדין והאלוהי. המנה הפחות מוצלחת הייתה של סשימי הסלמון - על אף סורבה הוואסבי המצוין, הסלמון עצמו היה סתמי.
למרות שהיה יום שרבי, לא ויתרו לנו ונאלצנו לטעום גם מרק דגים על בסיס חלב קוקוס עם ליים, קארי, בזיליקום וכוסברה שהיה נפלא, מתקתק מעט ומלא טעמים. הצטערנו שלא קריר יותר בחוץ ואי אפשר לאכול יותר ממנו בלי להתאדות. רגע לפני שסיימנו את מתקפת הראשונות, הניח אורי על שולחננו כדור סורבה בודד בצבע בורדו עז, וכולו גאווה. רבותיי, מדובר בגירסת האלפיים לחזרת – סורבה סלק, עוקץ בלשון כמו שצריך, שיכול להפוך כל סדר פסח מעייף לחוויה חדשה. כולנו תקווה שמר בורי ישווק אותו בצורה מסחרית, מדובר בשוס.

תמונה

המטבח מכה שנית
לעיקריות הגו במסעדה סידור מצוין - אפשר להזמין את כל המנות בגרסת החצי מנה וכך ליהנות ממגוון רחב ביותר. אנחנו קיבלנו קוקי סן ז'אק ברוטב ג'ינג'ר, שמנת ואצות, שהוגש במחבת שחורה, בשר סרטנים בשמנת ואצות, גם כן במחבת שחורה ובס בקדירה עם חלב קוקוס, פלפל חריף ותפוחי עץ, שלווה באורז צהוב, והיה מחווה לאלרגית לשמנת שבינינו. עניין ההתייחסות לאלרגיות, העדפות, אהבות ואי אהבות של הלקוחות נלקח ברצינות רבה במסעדה, וכשסועדים מאשרים למטבח לבחור בשבילם את האוכל הם עוברים תחקיר מעמיק בנידון, על מנת שלא יתבאסו למצוא כל מיני דברים שהם לא אוהבים או יכולים לאכול.
שלושת המנות נשאבו כאילו לא הואבסנו קודם בערימת מנות ראשונות, וליבנו הרחום חס על כל טיפת רוטב, כך שנעזרנו בעוד כמה לחמניות חמימות ויעילות. מנת בשר הסרטנים הייתה מעט מתקתקה בשבילי, אך הוציאה אנחות עונג מיתר יושבי השולחן, הקוקי סן ז'אק היה מושלם, רך וענוג והרוטב שובב וקטיפתי. הבס בקדירה היה חריף ומצוין גם הוא.
עם המנות העיקריות טעמנו כוס שרדונה קר של אמפורה, שהיה מצוין ומתאים ליום כזה ואוכל כזה.
וידוא הריגה
אנחנו נשברנו. חוץ מאספרסו שעליו הוטלה המשימה לשמור אותנו בערנות כל הדרך הביתה, לא נראה היה שאפשר לאכול עוד משהו. אבל אורי, כנראה מתוך הערכה והשתאות נוכח יכולתן של ארבע בחורות לשאוב כמויות אוכל שיכולות להחזיק עשרה תיכוניסטים בשלב הגדילה המואצת, הנחית עלינו מכה אחרונה – מבחר מקינוחי הבית.
אז ככה, דגמנו: מרק קיווי עם פרנו, בזיליקום וסורבה אשכולית אדומה, גלידת הל, גלידת מי ורדים, סורבה פסיפלורה ורויאל פרלין שהיא עוגת מוס שוקולד. הקינוחים הוגשו ללא גינונים מיוחדים, מלבד הררי קצפת מיותרים וריבת פסיפלורה עם עוגת המוס, והיו סיום קליל ומצוין לארוחה מהאגדות. מיותר לציין שסיימנו אותם עד תום. שני, המגה מלצרית שליוותה אותנו ביסודיות במשך כל האירוע, חילצה רק בקושי את הצלחות מבין שינינו.
שילמנו 550 שקלים, על ארוחה שיכלה בהחלט לספק שישה אנשים בוגרים שיכולים לשלוט בעצמם ולהפסיק לאכול כשהם שבעים.
סוף דבר
אורי בורי היא אולי אחת הסיבות הנכונות ביותר להיכנס לאוטו ולהצפין. מדובר באחת ממסעדות הדגים הטובות ביותר בארץ, אם לא הטובה שבהן. בודאי מדובר במסעדה הצנועה ביותר, הנדיבה ביותר וזו שמכבדת את חומרי הגלם שלה באופן הראוי ביותר. לטעמי זו כל החוכמה שבבישול.
לצערנו מי שמיקם את עכו, שם אותה קצת רחוק מדי, כך שביקור שבועי בשוק ובמסעדה לא יתאפשר כנראה. בכל מקרה המלצתנו היא להצטייד מבעוד מועד בצידנית מקוררת היטב, ולמלא אותה בדגים ופירות ים, טרי טרי ובמחיר מצחיק, לטובת הברביקיו של הערב, עם החבר'ה שלא התמזל מזלם להצטרף לנסיעה הזאת.
http://food.nana.co.il/Article/?Article ... 03&sid=142

טלי בן חמו · **הצטרף:** 22 מרץ 2007, 13:57 **הודעות:** 69

בהחלט אורי בורי היא מסעדה טובה בעכו העתיקה

אורי בורי היא אחת הסיבות הנכונות ביותר להגיע לעכו

מי מחובר