ביהמ"ש מתח ביקורת קשה כנגד הוועדה למתן היתרי הזרמה לים וקבע:
האישור שנתנה הועדה למיפעל 'מלובן' לזהם את הים מבוטל

"העין המפקחת היא עין עצלה"

המאבק המשותף של עמותת צלול עם עירית עכו נושא פירות

http://www.akkonet.co.il/forums/viewtop ... 6%EC%E5%EC

NRG מעריב
15/6/2006 13:01

בפסיקה תקדימית אתמול פסל ביהמ"ש לעניינים מנהליים בחיפה את האישור להזרמת שפכים לים שניתן למפעל 'מילובן'. כבוד השופט,
יצחק דר, מתח ביקורת חריפה ביותר כנגד הוועדה למתן היתרי הזרמה לים וחייב אותה לדון מחדש בבקשת המפעל. כמו כן חוייבה הוועדה
בהחזר הוצאות משפט לעותרות - עמותת "צלול" ועיריית עכו - בסך 30,000 ש"ח.

כזכור, אחרי שנים של הזרמת שפכים לנחל נעמן, ושבוע בלבד לאחר שבית המשפט אסר על המפעל להמשיך ולזהם כך את הנחל,
אישר לפני כשלושה חודשים המשרד לאיכות הסביבה (באמצעות הוועדה למתן היתרי הזרמה לים) מסלול עוקף המאפשר למפעל 'מילובן'
להמשיך ולזהם. על פי ה"טריק" החדש המפעל יזרים את השפכים המזוהמים מתוצרתו לים, במקום לנחל (ראה מסגרת).
צינור עוקף חוק
ביהמ''ש אסר על מפעל מילובן להזרים את שפכיו לנחל נעמן. אז המשרד לאיכות הסביבה נתן לו אישור לזהם את ישירות את הים.
''ישראבלוף'' בפעולה

בעמותת "צלול" המובילה את המאבק כנגד המפעל, ובעיריית עכו שגילתה לפתע כי חוף ימה הפך לפח הזבל של "מילובן" מאוד לא אהבו את
מתן האישור ופנו לביהמ"ש בבקשה לבטלו.

אתמול, כאמור, בפסק הדין תקדימי ומקיף, קיבל כב' השופט יצחק דר את עמדת "צלול" ועיריית עכו ופסק כי הוועדה למתן היתרים
מחויבת לקיים בעוד חודש דיון מחודש בנושא מתן ההיתר.

בית המשפט מצא לנכון למתוח ביקורת חריפה וחסרת תקדים על התנהלות הוועדה וקבע כי זו התרשלה בהליך מתן ההיתר ל'מילובן' ונכשלה
כישלון חרוץ בפיקוח על המפעל. "בענייננו נראה שהעין המפקחת היא עין עצלה", כותב השופט דר בפסק הדין, "אינני בוחן כרגע את השאלה
אם עצלות הפיקוח היא מכוונת, אם היא פועל יוצא של אילוצים ותנאים אובייקטיבים או שהמשרד אינו מסוגל לפיקוח אקטיבי יותר.
הפיקוח, כפי שניתן היה ללמוד עליו מתשובותיו של מלסטר, לאו פיקוח הוא".

לגבי מפעל מילובן עצמו כותב השופט "'מילובן' אינה נהנית מחזקת החפות...כפי שניתן ללמוד מהליכים קודמים, נהג 'מילובן' מנהג עבריינים.
הוא המשיך לעבור עבירות כל עוד לא הופעלו נגדו סנקציות חמורות וישירות. הוא נלחם בכל דרישה לחדול לגרום נזק".

מבחינה משפטית פסיקתו של דר קובעת הלכה בדיני חברות הקובעת כי על תאגידים עסקיים מוטלת אחראיות חברתית סביבתיתבין אם
הם מפעלים הנותנים שרות ישירות לצרכן ובין אם הם יצרני חומר גלם שאינם מוכרים לציבור. אלה וגם אלה, קובע ביהמ"ש, מחויבים בשמירה
על משאבי הטבע כשם שהם מחויבים בשמירה על זכויות אדם, הגם ששמירה על זכויות אדם ועל הסביבה עולות כסף.

http://www.nrg.co.il/online/35/ART1/436/136.html

לראש עיר יש הרבה כוח והרבה אפשרויות לקדם את העיר.
ראש העיר יכול לעשות את העיר למקום מעולה ולהעלות את איכות החיים.
רק צריך ללחוץ עליו כדי שירצה.

מעולה ויפה, עכשיו ראש העיר צריך לפעול בביתו ולדאוג שרחובות העיר יהיו נקיים והם ממש לא, למעט רחובות ראשייים כבן עמי ודרך הארבעה.

חלפה צודק, לראש העיר יש כח וצריך ללחוץ עליו וגם לעזור לו.

ראו !!!

אפילו חברת הוועדה להיתר הזרמה לים הגב' תמר קינן

בגילוי לב מדהים שמחה מהחלטת בית המשפט נגד

ההחלטה של הוועדה שבה היא יושבת :


מתוך:
http://www.gfn.co.il/index.asp?actionID ... cleID=5590

מאחר ושמעתי דעות דומות מידידים במשרד לאיכות הסביבה
אני סבור שלוועדה הזו יש שיקולים זרים ולעיתים "מחויבותם"
לבעלי הממון מאוד מוזרה
והיא לפני מחויבותם לציבור עליו הם אמורים לשמור

זו דעתי בעיניין

אני יודע כי ראש העיר שם לנגד עיניו באופן אישי ובטיפול אינטנסיבי את נושא חזות העיר.

לכשעצמי, איני חושב שזאת מהות תפקידו וטיפול שכזה עלול לפגוע ביכולתו לטפל בנושאים אחרים.

מפקד טוב הוא זה שיודע להאציל סמכויות ושהדברים יבוצעו ולא לבצע בעצמו.

איני חושב שהוא זה שצריך לבקר את עבודתם של פועלי הנקיון.
אתה כמדומני איש צבא ואמור לדעת זאת.