אין לי שום קשר לכתבה. עולים חדשים פנו לאן פנו וכתב הגיע אלהם. אני ראיתי את הכתבה רק אתמול.
ערוץ 2 לא פעם ולא פעמיים דיוח על אותה הבעיה בקליטת העלייה בעכו, מבקר העירייה יוסי דעי כתב דוח. מה השתנה?
זאת התרגום של הכתבה בערוץ 9 - ארוץ של מדינת ישראל. אם יש לך לב לומר לילד, שרוצה לאכול ''לך למעלות'' - אתה גדול.
http://www.zman.com/news/2010/01/25/66122.htmlידל ז'ורה- ילד טוב, מחונך. רק לא כל כך אוהב להתלבש בבוקר כדי ללכת לגן. אבל אוכל טוב. אבא שלו מרוצה.
אימא של ז'ורה מסוגלת לבשל דייסה מכלום, מאוויר. אבל, הילד אוהב דייסת סולת עם סוכר וחלב. אימא בשוק. כסך בחשבון העולים החדשים נגמר לפני שבוע.
''אני לא יכולה לא להכיל את הילד, שאוהב לאכול דייסת סולת פעמיים ביום- אומרת אימה. אבל אנו בצרה- אין לנו כסף לקנות את החלב. כן, הילוותי כסף מהשכנים. לא יודעת כמה זמן אנו נשמור את ה''עושר''.
משה וז'ניה (אבא ואימה של ז'ורה) – ציירים מאוקראינה. היום הם- אנשי המקצוע החופשי עסוקים מאוד, כל דקה- לפי סידור יומי. הם עלו ארצה במסגרת תכנית ''גראנט'' והתכנית מצווה התחייבויות משנתי צדדים. עולים חדשים נדרשים ללמוד, ללמוד ועוד פעם ללמוד. ילד בגן, הורים באולפן.
ברור. שמשפחה משך חצי שנה חייבים להיקלט ולהפוך לאזרחים של מולדת חדשה.
משרד קליטה מתחייבת לתמוך בלימודים בסכום 3000 ש''ח לחודש. פלום סל קליטה. סך הכול 6000 ש''ח לחודש. (כולל שכירות). עולים חדשים מתחייבים לא לצאת מהכיוון ואסור להם לעבוד. או שיפסידו את הכסף.
משה וז'ניה לא עובדים. כמוהם עוד כמה עשרות משפחות. 40 איש פתאום הרגישו עצמם מקפצי נדיבות.
כך אמרה מריה פינצ'וק, עולה חדשה ליד הבנק:
''אנו באים לכאן כמו למקום עבודה יום יום. בודקים את החשבונות שלנו.
אבל, בכרטיס אין שינוי. משרד הקליטה לא העביר כסף. אלכס קוזובקין, אחד מ40 לא מבין, מה קורה.
''אין כסף לשום דבר. באת ובעונה אחד אני חייבים לשלם 3000 ש''ח עבור דירה, שאנו שוכרים. אם סל קליטה 2700 – מאיפה אנו צריכים להסיג את הכסף? אנו כבר בחובות.
עולה חדשה אנה ארונובה עוד פעם בודקת את החשבון – ללא שום שינוי. סתם, הרגל. התוצאה ידועה מראש.
''החודש הראשון הכול היה בסדר. קיבלנו כסף בזמן, יחס נורמאלי. עכשיו, שאנו בצרה ולא מקבלים כסף, אני מתחילה לחשוב- האם היה כדאי לעלות בכלל?
אחרי ביקור בבנק בסידור יומי של משפחת פינצ'וק – אותו הדבר. קודם הולכים למח' הקליטה. שם עובדת אלה סגל – סגנית של מנהל המחלקה.
אותה מכירים אלפי עולים חדשים בעיר. אבל, היא מתקשה לומר משהו לזוג הזה.
'' הכול, שעירייה הייתה צריכה לעשות לעולים חדשים, או ביצענו 100%. למה משרד הקליטה לא מעביר את הכסף – זה לא בתחום החראיות העירייה''
דרך אל הלשכות הקליטה- דבר שיגרתי בשביל המשפחות. הכול ידוע מראש. תור, דלת סגורה, מחשים שעות. ואפשר לשאול: ''אפשר להיכנס?''
כן, מותר להיכנס ומותר לצאת. מה זה משנה? מהשנוי מיקומם האנשים בחלל סכום לא משתנה.
''אנו בפעם אין ספור באים ומקבלים אותה התשובה: 'אין כסף. אבל, אל דאגה- אתם תקבלו את הכסף. אולי עוד יום, אולי שבוע, אולי חודש. אף אחד לא יודע. ''
התכנית של היום הסתיימה. אבא ואימה בהרגשה שמילאו את חובתם ויחד עם בנם ז'ורה ( שבגן קיבל אוכל והקל על הוריו) חוזרים הביתה. במטבך אימה בוכה. לפניה עוד 4 חודשים של תכנית.