איזו עיר, ברסלונה...
ימים שלמים , הייתי בברסלונה שלא הספיקו, יש הרבה מה לספר לכם חברים ,
ברסלונה , עיר תוססת, אבל לא עצבנית. יפה ואסטטית, גדושה בבניינים יפים-יפים, אנשים לבושים בתשומת לב. בתי קפה ומסעדות בכל פינה, אוכל כל כך טעים ומגוון. והשפה המיוחדת הזו, קטאלנית, שפה שהיא ערבוב של ספרדית-לטינית-צרפתית. מתנגנת, חזקה, נעימה לאוזן.
והים והנמל, והבריזה שמגיעה מהים ומקלה על החום הלא-צנוע, כמעט חום ערי החוף שלנו . ואולי מה שעושה את החום ליותר נסבל זה המדרכות הרחבות , העצים הגבוהים והירוקים, האנשים שלא ממהרים ולא נתקלים בך, שלא נצמדים אלייך ומזיעים עלייך. או עצם היותך תייר נטול דאגות מקומיות.
עיר עשירה אבל לא מנקרת עיניים. וכמו בכל עיר גדולה, מצד אחד - מכוניות חדישות ומבריקות, חנויות יוקרתיות; ויקרות!
הלכתי קילומטרים ברגל, לא מפסיק ליהנות לרגע מהיופי שעטף אותי מכל עבר. המודעות לאסטטיקה בכל כל כך חזקה וניכרת בכל פינה, בכל חלון ראווה, בכל מנה שמגישים בבארים הכי פשוטים.
בברסלונה מדברים קטאלנית, השלטים בקטאלנית, השמות של המנות במסעדות בקטאלנית. אך גם בצרפתית , על כן הרגשתי טוב בברסלונה !
טיילנו ב "גארדה פמיליה" ("Garda Familia"),
ב"בארי גותי" (הרובע הגותי),
ב"לה רמבלה" (La Rambela),
בבית של גאודי,
מוזיאון פיקאסו,
בפסל קולומבוס,
במונסראט ( Monserat -
ביקור ב, PALAU DE LA MUSICA DE CATALANA
פשוט מדהים!
נעים לי היה לראות את המזרקות הצבעוניות שמנגנות לפי קצב הסימפוניה ה 9 של בטובין ועוד באתרים שונים.ורבים , חרשנו כמעט על כל ברסלונה עם זכוכית מגדלת.
ועכשיו, קצת אמנות
ברסלונה היא עיר מרתקת במיוחד לאנשים שהאמנות קרובה לליבם: בעיר הזו נולדו ויצרו גאודי, פיקאסו ומירו. והעיר יודעת לחלוק כבוד לגאונים שלה.
במוזיאון פיקאסו אפשר לראות גם עבודות מוכרות פחות. פשוט להתעלף מהגאוניות של פיקאסו בן ה- 14, מהרישומים העדינים שלו, שם כבר רואים את מגע היד שלו, את הכישרון העצום, לפני שלמד ולפני שנהייה אמן די ממוסחר ואחד המוכרים בעולם.
פיקאסו עשה מחקר על הציור המוכר של ולסקס – לס מנינס
פיקאסו לקח את הציור ופירק אותו לגורמים, הרכיב וצייר מחדש. ציור אחד "שלם" גדול וכמה ציורים קטנים יותר, חלקם שחור-לבן, חלקם צבעוניים יותר. כולם פרטים מתוך הציור המתפרק.
ויש שם את התקופה הכחולה שלו והציורים הגרנדיוזיים – רנסנסיים, שצייר בתחילת דרכו כי אבא שלו ציפה שכך יצייר.
גאודי היה ארכיטקט מחונן, שעיצב בניינים בעלי אופי לא שגרתי: האיש לא אהב קווים ישרים, הבניינים מלאים פיתולים ופרטים פיסוליים, צבעוניות מעניינת. מה שגאוני בסגנון הבנייה של גאודי, הוא שעל אף העיצוב המורכב והלא שגרתי, הבניינים עומדים בסטנדרטים המחמירים ביותר של בנייה. המבנה של הכנסייה המפורסמת שגאודי תכנן אך לא סיים בחייו – La Sagrada Familia הוא פלא ארכיטקטוני, כמו יתר הבניינים שהוא תכנן: התוכניות שלו נבדקו בעזרת מכשור ומחשוב מתקדם ביותר והתברר, שהתוכניות של גאודי מדויקות ועובדו , הכול מתאים לחישובים מתמטיים משוכללים שמחשבים יודעים לבצע, אך גאודי כמובן תכנן הכול על נייר ובעזרת שיטה מיוחדת שהוא פיתח, הוא בנה מודלים עם שקיות חול, כך הוא בדק את עמידות הבניינים בפני חוקי הכבידה.
גואל היה מעשירי ברסלונה, והוא ביקש מגאודי לתכנן ולעצב אזור מגורים מפואר באזור ירוק, עבור משפחות עשירות כמו שלו. הפרויקט לא הצליח (כנראה טעות שיווקית או משהו) אבל פארק גואל נבנה, וגם מספר בתים.יפים .
ממש מרחיב את הלב .
כאשר אני כותב שורות אלה , אני מבין עוד יותר מדוע הכותרת הראשית של עיתון ברסלונה בקטאלונית זועקת :
עלייה של 12% בתיירות בברסלונה לעומת רק כ 2% באזורים הספרדיים
בפעם הבאה אספר על על העיירה ליד גבול צרפת FIGURES
ואומנות salvador dali
הסיפור של החיים של יהודי חירונה לפני גירוש ספרד , גילוי מסמך ועוד