|
"לגעת בחיים" (סיפור אישי מרגש מפי נערה מתבגרת)
החוקים של החיים,הסיפור מתחיל בעצם מהסוף, צמרמורת זאת לא מילה כל הגוף רועד,כעס עצמי,
המון שדים וכולם בקעו מתוכי, הרגשה שאתה לא הולך לשום מקום.
לא היה לי עם מי לדבר ולא חשבתי שאני צריכה לדבר עם מישהו.
תמיד חשבתי שאת הכול אני יכולה בכוחות עצמי.עד שירדתי דרגה של חוסר אונים. הכול התחיל משעמום
שהוא אם כל חטאת, חבר´ה צעירים כמוני שהסתבכו בכול מיני גניבות, עישונים, מסיבות סמים...
ולכול דבר יש תירוץ, תירוץ שהוא סתם, והסתם הזה זה שעמום, סתם זה בטלה סתם זה חוסר עניין
כדי להקדים תרופה למכה, כדי לחשוב איך להערים על האנשים.
החיים שלי בלאגן אחד שלם מרגישה שאין יותר תקווה לחיות.
כולם מסתכלים על השמיים ומחפשים כתם כחול ורק אצלי אני מקווה שהטיפות הקטנות והטיפות הגדולות יפסקו.
היום אני מבינה שלבד אי אפשר, לכן החלטתי ללכת לטיפול(או יעוץ), ולנסות להשפיע על החיים שלי לטובה.
בדממה מתוחה גיהינום שעברתי הבנתי שהדרך היחידה לי ולכול אחד זה לדבר ולהודות שצריך עזרה.
ולא צריך לפחד לדבר.צריך לפחד מלדעת שאתה קרוב למוות שאתה מביא על עצמך.
לכול מי שקורא את הסיפור אל תפחד לדבר תפנה לכול מקום שיעזור לך אם צריך.
והיום יש לנו את "הפוך על הפוך"
אל תהסס לבוא או לפנות אלינו.
כי הם כאן בשבילנו ותמיד יעזרו ויתמכו בנו.
בכול מקרה היום אני יודעת שאני רוצה לחיות...
שירן מונטי
_________________
גבריאל גרסייה : "החיים אינם מה שחיית, אלא מה שאתה זוכר והאופן שאתה זוכר אותם כדי לספרם".
|
מי
אנחנו
כתבו
לנו
הודעות
ניחומים
הלוח
דע-עירך
מ.ט.י.
לוח
שנה 
חיפוש
התחבר
הרשמה
שאלות נפוצות
חיפוש בפורום 
