חג השבועות הוא חג מקראי והשני בשלוש הרגלים המקראיים. הוא חל בסיום ספירת העומר של שבעה שבועות. לפי ההלכה הרבנית החג חל ביום ו' בסיון, שהוא היום החמישים מהיום-טוב הראשון של חג הפסח אם סופרים את היום הראשון.

לחג שמות אחדים:
שבועות על שם שבעת השבועות שסופרים מיום הנפת העומר עד חג זה. שם זה נזכר בתורה מספר פעמים.
חג הקציר, משום שבתקופה הסמוכה לחג זה היה מתבצע קציר החיטים. שם זה מוזכר בשמות כ"ג: "וחג הקציר ביכורי מעשיך אשר תזרע בשדה".
חג מתן תורה שם זה לא מוזכר בתורה אולם הוא ניתן בעקבות המסורת לפיה ביום זה התבצע מעמד הר סיני בו אלוהים התגלה אל ישראל סביב להר במעמד נבואי-הסטורי חד פעמי, והורה להם את עשרת הדיברות שלאחר מכן נחקקו על לוחות הברית שהושמו במשכן.
חג הביכורים מפני שהיו מתחילים להעלות בטקס צבעוני ורב רושם את ביכורי האדמה לירושלים לבית המקדש. שם זה מוזכר בספר במדבר כ"ח, כ"ו: "וביום הבכורים, בהקריבכם מנחה חדשה ליהוה--בשבעתיכם". הבאת הבכורים מתוארת בספר דברים פרק כ"ו א' - ד' ובמסכת ביכורים במשנה. על פי המתואר במקרא, את הטקסט "ארמי אובד אבי" שנאמר בהגדה של פסח, היה אומר מביא הביכורים לפני הכהן בבית המקדש, כפי המתואר בפסוקים:
"וְהָיָה, כִּי-תָבוֹא אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה; וִירִשְׁתָּהּ, וְיָשַׁבְתָּ בָּהּ. וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית כָּל-פְּרִי הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר תָּבִיא מֵאַרְצְךָ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ--וְשַׂמְתָּ בַטֶּנֶא; וְהָלַכְתָּ, אֶל-הַמָּקוֹם, אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם. וּבָאתָ, אֶל-הַכֹּהֵן, אֲשֶׁר יִהְיֶה, בַּיָּמִים הָהֵם;
וְאָמַרְתָּ אֵלָיו, 'הִגַּדְתִּי הַיּוֹם לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ, כִּי-בָאתִי אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהוָה לַאֲבֹתֵינוּ לָתֶת לָנוּ.'
וְלָקַח הַכֹּהֵן הַטֶּנֶא, מִיָּדֶךָ; וְהִנִּיחוֹ--לִפְנֵי, מִזְבַּח יְהוָה אֱלֹהֶיךָ.
וְעָנִיתָ וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ: 'אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי, וַיֵּרֶד מִצְרַיְמָה, וַיָּגָר שָׁם בִּמְתֵי מְעָט; וַיְהִי-שָׁם, לְגוֹי גָּדוֹל עָצוּם וָרָב. וַיָּרֵעוּ אֹתָנוּ הַמִּצְרִים, וַיְעַנּוּנוּ; וַיִּתְּנוּ עָלֵינוּ, עֲבֹדָה קָשָׁה. וַנִּצְעַק, אֶל-יְהוָה אֱלֹהֵי אֲבֹתֵינוּ; וַיִּשְׁמַע יְהוָה אֶת-קֹלֵנוּ, וַיַּרְא אֶת-עָנְיֵנוּ וְאֶת-עֲמָלֵנוּ וְאֶת-לַחֲצֵנוּ. וַיּוֹצִאֵנוּ יְהוָה, מִמִּצְרַיִם, בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה, וּבְמֹרָא גָּדֹל--וּבְאֹתוֹת, וּבְמֹפְתִים. וַיְבִאֵנוּ, אֶל-הַמָּקוֹם הַזֶּה; וַיִּתֶּן-לָנוּ אֶת-הָאָרֶץ הַזֹּאת, אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ. וְעַתָּה, הִנֵּה הֵבֵאתִי אֶת-רֵאשִׁית פְּרִי הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר-נָתַתָּה לִּי, יְהוָה;'
וְהִנַּחְתּוֹ, לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ, לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ. וְשָׂמַחְתָּ בְכָל-הַטּוֹב, אֲשֶׁר נָתַן-לְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ--וּלְבֵיתֶךָ: אַתָּה, וְהַלֵּוִי, וְהַגֵּר, אֲשֶׁר בְּקִרְבֶּךָ."

ממנהגי החג
נוהגים לקשט בירק את בתי הכנסת כסמל לביכורים ולחיטים ולהרמוניה עם הטבע.

בלילה נוהגים להשאר ערים וללמוד תורה במה שקרוי תיקון ליל שבועות. על פי המסורת ישראל האריכו בשינה ולא התעוררו בזמן למתן תורה, ומשה היה צריך לעבור ולעוררם, וכתיקון התקבל המנהג ללמוד כל הלילה ולהיות ערים בבוקר ומוכנים ל"מתן התורה".

בתפילת שחרית נוהגים האשכנזים לומר את הפיוט אקדמות לפני קריאת התורה. חלק מהספרדים נוהגים לומר לפני קריאת התורה את הפיוט המכונה "הכתובה" (חובר על ידי רבי ישראל נג'ארה). פיוט זה מתאר את ה"כתובה" כביכול, בין הקב"ה (החתן) לבין עם ישראל (הכלה).

כמו כן נהוג לקרוא במגילת רות, העוסקת בגיורת מואביה שהצטרפה לעם ישראל וממנה נולד דוד המלך. הסיבה הפשוטה היא שעל פי המסופר עיקרה התרחש בתקופה זו של השנה, בימי קציר חיטים. כמו כן, יש הנוהגים לקשור את מלכות בית דוד שיצאה מרות אל מתן תורה, שבה הצטוו ישראל להיות "ממלכת כהנים וגוי קדוש". כמו כן, קריאתה דוקא בחג זה של קבלת תורה מדגישה את האוניברסליות של התורה, שכל הרוצה לקבל את התורה יוכל לעשות כן, גם אם הוא ממואב, עם שהיה אויב מר וקשה לעם ישראל באותה תקופה. בחו"ל, שם חוגגים את חג השבועות במשך יומיים, נהוג בקהילות הספרדיות לקרוא את חצי המגילה ביום הראשון ואת היתר ביום השני, ויש שאף נוהגים לתרגם אותה ללאדינו. האשכנזים קוראים את המגילה כולה ביום הראשון, ללא תרגום. לפני תפלת מנחה אומרים הספרדים והתימנים את הפיוט הנקרא "אזהרות" (חובר על ידי רבי שלמה אבן גבירול) שתוכנו מניית כל תרי"ג מצוות התורה (ראו: ספר המצוות לרמב"ם). בחו"ל קוראים ביום הראשון את מצוות עשה וביום השני את מצוות לא תעשה. בחלק מקהילות צפון אפריקה קוראים פיוט אזהרות דומה שחיבר רבי יצחק בן ראובן.

נוהגים לאכול בשבועות מאכלי חלב ויש כמה סיבות בעניין. אפשר גם לקשור את עניין הצמחונות לכאן. לפי המסורת אחרי שישראל מתעלים למדרגה רוחנית-מוסרית גבוהה, והסתלקה זוהמתם וחזרו לשעה קלה למדרגה של אדם הראשון ולהרמוניה עם הבריאה, חוזר איסור אכילת בשר שהיה תקף עד ימי נוח, וגם קשה להם לפגוע בבעלי חיים, שהקשיבו קשב רב למתן תורה כפי המתואר באגדה. יש הטוענים כי כאשר קיבלו תורה וקיבלו את האיסור של עירוב בשר וחלב, הכלים כולם הוטרפו ולכן לא יכלו לבשל ולאכול בשר, כי היו צריכים להכשיר את הכלים.

שונות
לעולם לא יחוג חג השבועות בארץ ישראל בימים שלישי, חמישי ושבת.


שבועות, חג הביקורים.
.................................................................................................... חג שמח!