ספירת העומר

ספירת העומר היא ספירה בת 49 יום, מפסח ועד שבועות. יש בה שבעה מחזורים של שבעה ימים.
וביום החמישים חוגגים את חג שבועות, שנקרא בשם זה על שם שבעת השבועות של הספירה.

מקור הספירה הוא בספר ויקרא פרק כ"ג כפי שכתוב:

(טו) וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם אֶת עֹמֶר הַתְּנוּפָה שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה:
(טז) עַד מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת הַשְּׁבִיעִת תִּסְפְּרוּ חֲמִשִּׁים יוֹם וְהִקְרַבְתֶּם מִנְחָה חֲדָשָׁה לַה':
וכמו כן בספר דברים פרק ט"ז כפי שכתוב:

(ט) שִׁבְעָה שָׁבֻעֹת, תִּסְפָּר-לָךְ: מֵהָחֵל חֶרְמֵשׁ, בַּקָּמָה, תָּחֵל לִסְפֹּר, שִׁבְעָה שָׁבֻעוֹת.
(י) וְעָשִׂיתָ חַג שָׁבֻעוֹת, לַה' אֱלֹהֶיךָ -- מִסַּת נִדְבַת יָדְךָ, אֲשֶׁר תִּתֵּן: כַּאֲשֶׁר יְבָרֶכְךָ, ה' אֱלֹהֶיךָ.
בזמן שבית המקדש היה קיים היו מקריבים בתחילת הספירה את העומר שהיה משעורה שנחשבה למאכל בהמה (וקורבן זה התיר את התבואה החדשה למאכל) ואילו המנחה החדשה שהייתה מוקרבת בשבועות הייתה מחיטה שנחשב למאכל אדם (וקורבן זה התיר את התבואה החדשה להקרבה). זו הייתה הדרך לבטא את ההתעלות של האדם.

על פי המסורת, ספירה זו היא התכוננות למתן תורה. הקבלה מקבילה את ימי הספירה ל7 הספירות התחתונות. כמו כן על פי הקבלה ימים אלו נחשבים לימי דין. על פי ההלכה נוהגים לספור את מספר הימים בעומר בכל ימי הספירה בסוף תפילת ערבית.

כמו כן, נהוג להקדים את התפילה במוצאי חג ראשון של פסח ולאחר את תפילת ערבית של ליל שבועות כדי לקיים את הצווי "שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה", כאשר "תמימות" מתפרשות כ"שלמות".

בעקבות אסונות שאירעו לעם היהודי בימי הספירה, כמו מותם של 24 אלף תלמידי רבי עקיבא, הפכו הימים הללו לימי אבל, שנוהגים למעט בהם בשמחה - למשל, לא להסתפר ולא לקיים חתונות. אולם מל"ג בעומר, שהוא היום ה-33 לספירה, נוהגים ברוב הקהילות להפסיק את מנהגי האבלות. מכיוון שביום זה פסקו תלמידי רבי עקיבא למות.

המחלוקת בעניין ספירת העומר,

לגבי מועד תחילתה של ספירת העומר ואופן הספירה, התקיימה בימי בית שני מחלוקת בין הכתות השונות. כל הכתות מלבד כת הפרושים, כמו הצדוקים והביתוסים, פירשו את המילה שַּׁבָּת כשבת ממש ולא כחג. הם אמרו שצריך להתחיל לספור מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת שאחרי ליל הסדר כלומר מיום ראשון בשבוע כמו שכתוב "וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת", ושצריך לסיים את הספירה לאחר שבעה שבועות שלמים כמו שכתוב "שִׁבְעָה שָׁבֻעֹת, תִּסְפָּר-לָךְ", ביום ראשון ש"מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת הַשְּׁבִיעִת". לפי גישה זו יוצא שלחג השבועות אין תאריך קבוע בלוח השנה, ושהחג יוצא תמיד ביום ראשון.

הפרושים, לעומת זאת, פירשו שבביטוי ממחרת השבת, המקרא התכוון לחג הראשון של פסח. לפי גישה זו יוצא שלחג השבועות כיום יש מועד קבוע בלוח העברי (ו' בסיון). בתורה לא מוזכר תאריך קבוע לחג השבועות, ואכן בזמנם, מכיון שקידשו את החודש על פי ראיית מולד הלבנה, לפעמים אייר היה חסר ולפעמים מלא, וגם לשיטתם לא היה תאריך קבוע לחג השבועות.

מחלוקת זו ניכרת עד ימינו: היהדות הרבנית, שאליה משתייכים כיום מרבית היהודים, ממשיכה בעמדת הפרושים, ומפרשת שצריך לספור ממחרת חג הפסח, ואילו הקראים מפרשים שצריך לספור ממחרת השבת. גם יהודי אתיופיה פירשו שצריך לספור ממחרת השבת.

בהחלט מידע לפורום היהדות

כל הכבוד שי