AKKONET FORUMS
http://www.akkonet.co.il/forums/

פרק נבחר מספרו של זאב ענר על עכו " לטייל עם ההסטוריה
http://www.akkonet.co.il/forums/viewtopic.php?f=46&t=6600		 עמוד 1 מתוך 1
מחבר:  אלברט לוי [ 09 מרץ 2007, 14:03 ]
נושא ההודעה:  פרק נבחר מספרו של זאב ענר על עכו " לטייל עם ההסטוריה
מדוע לא קמה מדינת ישראל ב- 1799?

"אומדיה" מציגה בפניכם פרק מספרו של זאב ענר, "לטייל עם ההסטוריה", בהוצאת כנרת זמורה ביתן. בחלק זה מסופר על עכו, חומותיה, סמטאותיה והדמויות ההיסטוריות שפקדו אותה - נפוליאון והתורכים, רבי נחמן מברסלב, הצלבנים והחשמונאים

פרק נבחר מספרו של זאב ענר (9/3/2007)


פרק נבחר מתוך הספר "לטייל עם ההסטוריה", מאת זאב ענר, בהוצאת כנרת זמורה ביתן. מתפרסם ב"אומדיה" באדיבות המו"ל


מדוע לא קמה מדינת ישראל ב-1799?
כאן, בעיר השקטה והמנומנמת כיום, נחרצו גורלות של עמים ולאומים. זה קרה כמה פעמים בתולדותיה של ארץ ישראל, אולם האירוע המסעיר ביותר, שהשאיר את חותמו סמוך לתקופתנו היה כישלונו של נפוליאון למרגלות חומות עכו.

עכו בה נחרצו גורלות

בפרק יסופר על: מצור נפוליאון בעכו; הצהרת נפוליאון על הקמת מדינה יהודית; הרפתקאות ר' נחמן מברסלב; עכו הצלבנית ואתריה; יהודים בעכו; המסדרים הצלבניים; חיים פרחי; אחמד ג'זאר פחה.

נפוליאון מציע מדינה ליהודים בארץ ישראל


כתבות נוספות
פרק מספר: ההורה כמנהיג
פרק מספר: פוסט ציונות – פוסט שואה

מה הביא את נפוליאון בשנת 1799 אל מול חומות עכו? על פי עדות בני דורו, ראה נפוליאון את עצמו כ"אלכסנדר מוקדון" מודרני, וחלם להקים בעקבותיו אימפריה שתשלוט במזרח. הוא כבש את מצרים ועבר בסערה את ארץ ישראל, אך נעצר בעכו. לאחר שצר עליה 62 יום התנפץ חלום האימפריה למרגלות חומות העיר. חלום אחר שחלף לו עם כישלון המצור, היה הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל 149 שנים לפני הקמתה של מדינת ישראל.

וזה סיפורה של המדינה היהודית שלא קמה: ב-20 באפריל 1799 פנה נפוליאון באיגרת נרגשת לבני העם היהודי, ובה אמר כדלקמן (מובא בקיצורים רבים):

"... דבר בונופרטה, המצביא העליון של צבאות הרפובליקה הצרפתית באפריקה ובאסיה אל יורשיה החוקיים של ארץ ישראל. יהודים, האומה היחידה בעולם, שבמשך אלפי השנים הצליחו תאוות הכיבוש והעריצות לשלול מכם רק את ארץ אבותיכם, אבל לא למחות את שמכם ואת קיומכם הלאומי... התעוררו, התעוררו בשמחה, אתם הגולים... יורשיה החוקיים של ארץ ישראל! האומה הגדולה [צרפת] שאינה סוחרת באנשים ובארצות... קוראת אתכם... לקבל לידיכם את אשר כבר נכבש, למען תישארו בה שליטים... הנה הגיע הרגע שאולי לא יחזור עוד אלפי שנים, לתבוע את החזרת זכויותיכם האזרחיות בין עמי תבל, שנמנעו מכם במשך אלפי שנים, ולתבוע לעצמכם קיום מדיני בתור אומה בין האומות..." ("מסע נפוליאון לארץ ישראל"). יש המפקפקים באותנטיות של האיגרת הזאת, הכתובה גרמנית, מפני שלא נמצא המקור שלה בצרפתית. אבל מצדדיה אומרים שהייתה זו הכרזת העצמאות הראשונה לעם היהודי בארץ ישראל בתקופה המודרנית.

נפוליאון, על פי כותבי קורות העתים, זילזל באחמד ג'זאר פחה ובחייליו, שעמדו בגבורה בעשרות ההתקפות הצרפתיות על ביצורי העיר, ואף הצליחו להדפן. שותפים לניצחון התורכים בעכו היו האדמירל הבריטי סר סידני סמית והקולונל הצרפתי אדמונד דה-פיליפו, חברו ללימודים של נפוליאון באקדמיה הצבאית, שהצטרף לתורכים. צבא נפוליאון במצור על עכו בשנת 1799 מנה 12,000 לוחמים. מולו עמדו 7,000 חייליו של אחמד ג'זאר פחה האלבני, מושלה של עכו וגם 800 מלחים בריטים בפיקודו של האדמירל סמית, שהגיעו בשייטת גדולה ובה גם שתי ספינות מלחמה מצוידות בתותחים. במסעו של נפוליאון בארץ ישראל נהרגו כ-1,200 מלוחמיו ועוד כ-1,000 מהם מתו במגפת הדבר שפקדה אז את הארץ.


החומה והחפיר בעכו

לאחר שהמצור נכשל, שב נפוליאון מוכה למצרים. ולפני שעזב, עלה על התל העתיק, השקיף על חומות העיר שהביסה אותו, כשלעיני רוחו תמונה שלא תימחה: בשנת 332 לפנה"ס נכנס אלכסנדר מוקדון בראש צבאו בשערי עכו, ללא קרב.
אחמד ג'זאר פחה היה ממוצא אלבני ושירת כחייל וקצין בממשל העותומני במצרים. בשל אכזריותו כונה "אל-ג'זאר" הגוזר. הוא הצטיין כאיש צבא, ולאחר שהביס את ד'אהר אל-עומר בשנת 1775, נתמנה למושל סוריה וצפון ארץ ישראל והעביר את בירת הפלך לעכו. ג'זאר פחה היה בנאי גדול בעכו ורבים מבנייני העיר העתיקה שבתוך החומות הם מזמנו. שלטונו תם עם מותו, בשנת 1804.


נמל עכו העתיקה מהאויר

הרפתקאות ר' נחמן מברסלב בימי נפוליאון
באותה עת סוערת שהה בעכו ר' נחמן מברסלב, נינו של הבעל שם טוב ומייסד "חסידות ברסלב". בן 26 היה כשעלה לארץ ישראל בקיץ של שנת 1798, עם תלמידו-שמשו. בשל בריאותו הרופפת החליט כעבור חודשים אחדים לשוב לביתו, וערב המצור של נפוליאון על העיר הפליג בספינה מנמל עכו. תלאותיו, כפי שסופרו מפי תלמידו-שמָשו ר' שמעון, הועלו בכתב בידי ר' נתן שטרנהארץ. הזיכרונות ראו אור בשנת 1846 כתוספת לספר "מעגלי צדק כולל הנהגות רבי נחמן". וזה הסיפור: "...ואז באותה עת היה מלחמה... ושכר [שמשו] ספינה ממדינת רעגיז [ראגוזה, היא נמל דוברובניק בקרואטיה] אשר יש להם שלום עם כל האומות... וכשבא לספינה, מהנמנע היה ליקח אותם, שכבר הייתה מלאה יותר מדי, והוכרח לבוא לעיר עכו ולהיות שם שבת. ובעיר היה פחד גדול, מחמת שהיה שם חיל הרבה מהישמעאלים ונסגרה חומת העיר. ובשבת בבוקר בא [המתורגמן] ואמר, שספינה מרעגיז אין עוד להשיג, רק ספינות מסוחרים ישמעאלים שהולכים לסטמבול [איסטנבול]. ואף על פי שיש סכנה לילך עמם טוב להיות בסכנה זו מלהיות כאן, כי באה הפקודה שאחר ב' ימים תהיה מלחמה. על כן התיר לי מעלת כבוד תורתו [ר' נחמן] לשכור ספינה בשבת, כי פיקוח נפש דוחה שבת...

"ובתוך כך באו ספינות עם אנשי חיל מענגלאנד [השייטת הבריטית בפיקוד אדמירל סידני סמית] ותגדל הפחד מאוד. והיה דוחק גדול בעיר מחמת רוב אוכלוסין, אשר קצרה מהכילם... ופתאום נעשה רעש גדול, שבאה פקודה מפאשי [ג'זאר פחה], שנותן ארכה רק ב' שעות [לעזוב את העיר]... והיה רעש ופחד ואימה גדולה, ובשעת הרעש ברח רבנו ז"ל לים ולא הסתכל כלל על האיש שלו [שמשו], שהיה נרדם. ואחר כך נתעורר האיש מגודל הרעש והבכייה והמהומה. והגבירה מהאכסניה אמרה אליו במרירות: חסה אני על נעוריכם, שתהיו נהרגים פה... ונפל עליו חרדה גדולה ושאל על רבנו ז"ל היכן הוא. והשיבו: כמדומה שברח אל הים. ובשומעו זאת רצה לברוח וליקח את התיבה והחפצים ולא יכול לשאת אותם לבדו. והזמין פרענק [יהודי ספרדי] אחד ונשא איתו החפצים...

"וכאשר בא האיש לים, ראה ספינות הרבה וביקש את רבנו ז"ל, עד שמצאו יושב בספינה שהייתה מלאה מהישמעאלים... אחר כך נודע להם שהספינה היא מהנלחמים ומלאה הארמטיס [תותחים] עם אנשי חיל, וראו עצמם בסכנה גדולה לפרוש על הים עם ישמעאלים פרא אדם כמוהם. ורבנו ז"ל, שניכנס לתוכה בשעת בהלה לא ידע כלל מזה, ולקחו אותם הישמעאלים והכניסו אותם אל הספינה הגדולה, ונתנו להם חדר מיוחד, וגם נתנו לשמש שלו קנה שרפה [רובה] טעונה... ואחרי איזה שעות פתח אחד את הדלת ואמר להם בלשון פולנייה: מה אתם עושים כאן? הלוא הספינה של מלחמה היא ואתם תאבדו חס ושלום... ובבוקר הלך עוד והתנפל והתחנן לקפיטאן להניח אותם לצאת אך בתוך כך עקרו האנקערס [עוגנים] ופרחה הספינה והמלחמה התעוררה... ונפלו שניהם למשכב ולא היה להם אף מים לשתות... וה' הטוב נתן להם חן בעיני הקיכער [הטבח] מהקפיטאן, ונתן לכל אחד שאהל קאווע [ספל קפה] שחור בבוקר ובערב..." (הזיכרונות התפרסמו בימינו ב"מסעות ארץ ישראל".)


חומות עכו והחפיר
בסופה של התלאה, המתוארת באריכות, הגיעה הספינה בערב פסח לרודוס, ויהודי האי פדו את ר' נחמן מברסלב ושמָשו משבי הישמעאלים. ר' נחמן חזר לביתו באוקראינה שנה לאחר צאתו ממנו, וארץ ישראל הייתה מאז אבן פינה בתורתו החסידית. לחסידיו בימינו אפשר לומר שאינם צריכים להרחיק נדוד עד קברו באומן. הם יכולים לערוך סבב בעקבותיו בעכו העתיקה, או להתפלל במערת אליהו בחיפה, שעליה מספר תלמידו של ר' נחמן מברסלב: "...ובחול המועד סוכות הלכו העולם וגם רבנו ז"ל למערת אליהו הנביא. ושם עשו כל העולם שמחה וריקודין, והוא ישב בהכנעה ובלב נשבר..." ואולי אף לעלות בטבריה אל קבר סבו, ר' נחמן מהורודנקה, שעל עלייתו בשנת 1764 מספר בן חבורתו, ר' שמחה בן יהושע מזאליזיץ: "...ויהי כבואנו לשלום לנמל עכו, ובאו ההמון אצלנו... עם פת נחתום ומים ושאר משקים. והיינו עטופים ועייפים, רעבים וצמאים, וקנינו מהם להשיב את נפשנו. ואכלנו ושתינו כיד ה' הטובה עלינו. ובא פקיד העיר [היהודי], מועלם נסים, וציווה את נושאי סבל לישֹא כל המטלטלין שלנו לחדר אחר סמוך לים, ונעל בפניהם כראוי, והעמיד שומרים לכל הלילה לפי שכבר שקעה החמה. ואותנו ציווה להוליך לחצר שלו המוקף חומה. ואמרו שזה החצר עשוי לכבוד אכסניא הנוסע מחוץ לארץ, שלא ייפול משערות ראשו ארצה, כי בעכו אינו מצוי פונדקאות להשכיר..."

"ממלכת ירושלים הצלבנית" בעכו

פעמיים הייתה עכו בירת ארץ ישראל: 100 שנים בתקופה הצלבנית ו-100 שנים בתקופה התורכית: בין השנים 1740 ל-1840. והסיבה לכך נעוצה במבנה חופה של ארץ ישראל. מפרץ עכו היה היחיד בחוף הזה שסיפק תנאי עגינה טבעיים לספינות, והנמל בו היה בשנים הללו החשוב בנמלי ארץ ישראל.

תור הזהב של עכו היה בימי הביניים, משום שהצלבנים נשענו על קשר ימי רציף עם אירופה. באביב 1104 החל המצור על עכו המוסלמית. לאחר 20 ימי מצור של המלך בולדווין הראשון, שנעזר בצי גדול של ספינות מהעיר גֶנואה, נכבשה העיר. הצלבנים שינו את שמה ל"סנט ג'ון ד'אקר", ובמרוצת הזמן העבירו אליה את הנהגתם.

בשנת 1187 נפלה עכו הצלבנית לידי צלאח א-דין. נפילתה הכתה בהלם את אירופה, ומסע הצלב השלישי, שהגיע אליה בשנת 1191, החל להתארגן. בראש המסע, הגדול במסעי הצלב, עמדו המלכים: פרידריך הראשון "ברברוסה", קיסר גרמניה (שטבע בים במהלך המסע), פיליפ השני אוגוסט, מלך צרפת, וריצ'ארד לב הארי, מלך אנגליה. לאחר מצור ממושך שבה עכו לידי הצלבנים למשך 100 שנים נוספות, והייתה לבירת "ממלכת ירושלים הצלבנית". את קורות הצלבנים בארץ ישראל חתם כיבוש עכו בידי הממלוכים בשנת 1291. בקרב הזה מנה הצבא המוסלמי 66,000 פרשים ו-160,000 לוחמי חי"ר. עם מגִני העיר הצלבנית נמנו בסך הכול 800 אבירים ו-14,000 לוחמי חי"ר.

בתקופה הצלבנית שלטו בעכו שני מסדרים דתיים-צבאיים ושלוש קומונות של סוחרים מערי איטליה, והעיר נחלקה לכמה רבעים. הגדולים והחשובים ברבעים היו של שלוש הקומונות המסחריות מאיטליה ושל שני המסדרים הדתיים-צבאיים.

להלן הפירוט:

רובע מסדר ההוספיטלרים הגדול בין רובעי עכו. ראשיתו במאה ה-12, בחלק הדרומי של העיר. בשנת 1193 הועתק למקומו החדש והיו בו ארבעה גושי בניינים, ובתוכם: בית חולים, מעון של ראש המסדר, משרדים, כנסייה ע"ש סנט ג'ון ומחסנים. שער הרובע, המרשים גם בימינו היה במפגש עם הרבעים של בני גנואה ובני פיזה.

רובע מסדר הטמפלָרים הטמפלרים התיישבו בעכו בשנת 1130 בארמון מוסלמי שנמצא בחלק הדרומי-מערבי של העיר. מצודתם (נקראה "מבצר האריות" בשל פסלי אריות מוזהבים שנחצבו בראש מגדלי השמירה) הייתה האחרונה שנפלה לידי הממלוכים בשנת 1291.

רובע בני גנואה הגדול ברבעים המסחריים והוותיק שבהם. ראשיתו בשנת 1104, כשבני גנואה שהשתתפו בכיבוש קיבלו זכויות יתר בעיר. היו בו ארמונות ובנייני מגורים והתנשאה בו כנסייה ע"ש סנט לורנצו, פטרונה של גנואה.

רובע בני ונציה ראשיתו בשנת 1110. במרכזו היה "הח'אן הוונציאני", המזוהה בימינו עם "ח'אן אל פראנג'" ("אכסניית הצרפתים", שהוקמה בימי התורכים בידי סוחרים מצרפת). צמוד לרובע היה רחוב של סוחרים ממרסיי משנת 1115 ואילך. רובע בני פיזה הוקם בשנת 1168 והיה הקטן ברבעים. במרכזו היה ח'אן, בימינו "ח'אן א-שונה" ("אכסניית האסם"). לרובע היה נמל משלו בשטחה של מסעדת "אבו כריסטו" המצויה שם כיום. במהלך המאבקים הפנימיים בעיר בין יוצאי הערים האיטלקיות גורשו בני פיזה מן הרובע שלהם כמה פעמים.


אולמות האבירים בעכו

הנמל היה לב העיר הצלבנית. על פי העדויות עגנו בו עשרות ספינות בו בזמן, ולעתים הגיע מספרן לשמונים. שובר הגלים נבנה בתקופה ההלניסטית, ובשנת 780 הרחיב את הנמל מושל מצרים, אחמד אִבְּן טולון. אורך הרציפים היה 650 מטרים, ובין שני המגדלים שסגרו על הכניסה לנמל, נמתחה שרשרת לנעילתו בלילות. הנהלת הנמל שכנה ב"חצר השלשלת", כיום "ח'אן-אל עומדאן" ("אכסניית העמודים"), שנבנה בידי ג'זאר פחה. נמל עכו ירד מגדולתו עם פיתוחו של נמל חיפה בתקופת המנדט.
היטיב לתאר את עכו הצלבנית הנוסע הגרמני לודולף פון סוכם, שעבר בעיר בין השנים 1336 ל-1340: "...כיכרות העיר נקיות מאוד. כל הבתים באותו הגובה בנויים כולם אבנים מסותתות, ולהם חלונות זכוכית, המקושטים להפליא בציורים. ארמונות העיר ובתיה נבנו לחיי מותרות והנאה... המכובדים גרו בשולי העיר בטירות ובארמונות ובמרכזה גרו בעלי המלאכה והסוחרים... בעכו ישבו אנשים חשובים: מלך ירושלים, אחיו ואצילים מבני משפחתו; נסיכי הגליל ואנטיוכיה; מפקד מצבא מלך צרפת; דוכס קיסריה; אדוני צור, טבריה וצידון; רוזני טריפולי ויפו; אדוני ביירות ואיבלין; אדוני ארסוף, פיזאן ואצילי בלאנשגאד [בית גוברין]. הנסיכים, הדוכסים, הרוזנים, האצילים והברונים התהלכו בכיכרות העיר כמלכים, עם כתרי זהב לראשם. כל איש היה מלווה כמלך בחייליו, בשכירי החרב שלו ובאנשי פמלייתו... הם התחרו אלה באלה בהופעתם... כן ישבו בעכו הלוחמים למען הדת הקתולית: ראש מסדר הטמפלרים וחבריו למודי הקרב; ראש מסדר יוחנן הקדוש [ההוספיטלרים] וחבריו למודי הקרב, ראש המסדר הגרמני [מִסדר הטבטונים] וחבריו למודי המלחמה... חיו בעכו הסוחרים העשירים ביותר שהתקבצו ובאו אליה הפיזנים, הגנואזים והלומברדים..." ("תולדות עכו").

מיונתן החשמונאי עד חיים פרחי

מכתב פתוח לעם האיראני


יהודים פעלו בעכו בכל הדורות. יונתן החשמונאי נהרג בעכו בשנת 143 לפנה"ס בידי טריפון, שליט סוריה. וכך כותב ספר מכבים: "...ויבקש טריפון למלוך על אסיה ולשים כתר בראשו, וישלח יד באנטיוכוס, וירא פן יפריעהו יונתן ופן יילחם בו. ויחפש דרך לתפוס אותו ולהמיתו, ויקם [יונתן] ויבוא לבית שאן. וירא טריפון כי בא בחיל רב וירא לשלוח בו יד. ויקבלהו בכבוד ויעמידהו עם כל אוהביו, וייתן לו מתנות. ויצו לאוהביו ולחילו לשמוע אליו כאשר לו. ויאמר ליונתן: למה הלאית אל כל העם הזה ומלחמה אין בינינו? ועתה שלח אותם לבתיהם ובחר לך מתי מספר שיהיו איתך, ולכה איתי לעכו ואתנה לך את שאר המבצרים ואת החיל הנשאר ואת כל אשר על המסים... ובהאמין לו יונתן, עשה כאשר אמר, וישלח את החיל וילכו לארץ יהודה. ויישאר איתו שלושת אלפים איש... וכאשר בא יונתן לעכו, ויסגרו אנשי עכו את השערים ויתפסוהו, ואותו ואת כל אשר באו איתו הרגו בחרב..."

נמל עכו שימש את הרומאים בימי שלטונם, והעיר אוזכרה במשנה ובתלמוד במקומות שבהם שזורים חכמים בעלי שם, דוגמת ר' יהודה הנשיא, רבן שמעון בן גמליאל, רבן גמליאל, ואחרים.

תור הזהב של יהודי עכו היה בימי הביניים. בשנת 1141 בא לארץ ישראל יהודה הלוי, גדול המשוררים העבריים בספרד של ימי הביניים. סבורים שמת באותה שנה בעכו ונקבר בחיפה, שכן עכו לא נחשבה בתחומה של ארץ ישראל, ויהודיה נהגו לקבור את מתיהם בחיפה. בשנת 1165 בא לעכו הרמב"ם (בעמוד 95), וממנה המשיך למצרים לאחר חמישה חודשים. בשנת 1170 מצא הנוסע ר' בנימין מטודלה 200 בעלי בתים יהודים בעכו.

העלייה המפורסמת משנת 211 של 300 רבנים מאנגליה ומצרפת הגיעה לעכו. כעבור שנה ביקר בעכו ר' יהודה אלחריזי, מחשובי המשוררים העבריים בספרד. בספרו "תחכמוני" כתב על יהודיה: "...כולם ריקים, עמי הארץ. אין בהם גודר גדר ועומד בפרץ...".

ר' שמשון משנץ שבצרפת, מחכמי ישראל הגדולים בדורו, בא לעכו בשנת 1215 ומת בה בשנת 1230. בין אלה שעברו או התגוררו בעכו בתקופה ההיא: הרמב"ן (ראו בפרק "בית כנסת הרמב"ן" עמ' 37), שנשא בה דרשה חשובה בשנת 1268; המקובל הספרדי החשוב, ר' אברהם בן שמואל אבולעפיה, בשנת 1260; ר' יחיאל מפריס, שהעביר אליה את ישיבתו המפורסמת בשנת 1258; ר' שלמה "פטיט" (הקטן), בן ר' שמואל הצרפתי, החרים בה את הרמב"ם בשנת 1286.

בימיו של השיח' ד'אהר אל-עומר, מושל הגליל התחזק היישוב היהודי בעכו. בין הבאים בשעריה בשנת 1741 היה ר' חיים בן עטר. תלמידו, ר' אברהם חי ישמעאל סנגויניטי, תיאר את המסע באיגרת ששלח לאביו באיטליה, ובה כתב: "...יש בה יותר ממאה בעלי בתים יהודים... יש שם בית הכנסת גדול וגבוה, ומקודם כשהייתה העיר חדשה הייתה בתוך העיר. עכשיו כשנחרבה העיר היא מחוץ לעיר ויש בה י"ב חלונות וכל חלון כמו פתח בית הכנסת של ליוורנו [באיטליה], והיא נקראת בית הכנסת של אחאב... ועכשיו שכרנו בית אחד לפי שהרב [ר' חיים בן עטר] שכר חצר אחד ודר בבית א' ובית אחד קבע בו הישיבה. ואנחנו עוסקים בתורה יומם ולילה... אשרי עין שראתה כל אלה..."


מנהרת הטמפלרים בעכו

המשורר והמקובל ר' משה חיים לוצטו (רמח"ל), מבשר ספרות ההשכלה, עלה לארץ ישראל מאיטליה בשנת 1743 וחי בעכו שלוש שנים. הוא נספה במגפת דבר. את קברו מראים בטבריה, אך יש סבורים שנקבר בכפר יסיף הסמוך. בית כנסת בעכו מתקופתו נקרא על שמו.
דמות מפתח יהודית בעכו במשך שנים רבות ובעיקר בעת מצור נפוליאון היה חיים פרחי. בדמשק עסקה משפחתו בבנקאות ובכספים, וניהלה את עסקי הפחה שם. לאחר מות ד'אהר אל עומר, משנתמנה אחמד ג'זאר פחה למושלה של עכו, מילא חיים פרחי תפקיד חשוב בחצרו. אולם למרות תרומתו התעלל בו הפחה, ואף ניקר את עינו וכרת את חוטמו ואת אוזנו. לאחר מות ג'זאר שירת פרחי את יורשו סולימאן, ואחריו את השליט עבדאללה פחה, אך הלה הוציאו להורג בשנת 1820. חיים פרחי סייע לביסוס היישוב היהודי בגליל, ובימיו גדל היישוב היהודי בעכו והגיע ל-800 נפש. ביתו נמצא בצדו הדרומי של השוק.


נמל עכו
העולם התחתון של עכו
התל העתיק (תל נפוליאון) של עכו, המרוחק מן הים, היה מיושב ממחצית האלף השלישי לפנה"ס ועד לתקופה ההלניסטית. בתקופה ההלניסיטית החלה להיבנות עיר הנמל, ששכנה ממש לחוף הים על חצי אי מוקף ים. אולם עוד קודם לתקופה הזאת, נזכר הנמל אצל ההיסטוריון דיודורוס מסיציליה. הוא מספר שכמביזס, בנו של כורש מלך פרס, ריכז בעכו בשנת 525 לפנה"ס, כשיצא לכבוש את מצרים, 500 ספינות מלחמה וצבא רב.

הצלבנים, גדולי הבנאים של עכו לחוף הים, הותירו בעיר סבך של בניינים, רובם היום מתחת לפני הקרקע. בימינו רואים בעיר נדבכים שהוסיפו התורכים לעיר. בשל העושר הארכיטקטוני הרב הוכרזה עכו על ידי אונסק"ו (ארגון החינוך, המדע והתרבות של האו"ם) כ"אתר מורשת עולמית". חלק מהבניינים העתיקים נחשפו והוכשרו לביקורי מטיילים:

החומות עכו מוקפת חומה שלאורכה חפיר עמוק. ראשיתה בשנת 1750 בימי ד'אהר אל-עומר, על יסודות החומה הצלבנית. לחומה היו שני שערים, והיא הגנה על העיר ביעילות בעת מצור נפוליאון. עד שנת 1840 נוספו לה נדבכים בידי התורכים.

המצודה ההוספיטלרית המצודה, שחלקים ממנה הם האולמות הידועים בשם "אולמות האבירים", ובהם נערכים בימינו המופעים של פסטיבל עכו בנויה מארבעה אגפים. האגף הצפוני שולב בהגנת החומות, והיו בו תשעה אולמות צרים וארוכים, שאחד מהם שימש כחצר מרכזית. באגף המזרחי היה אולם הטקסים של אבירי המסדר, מקורה בקמרונות הנישאים על אומנוֹת רבועות. באגף הדרומי היה חדר האוכל המפואר של המסדר, שגגו קמרונות צולבים הנישאים על שלוש אומנות גדולות. באגף המערבי בן שתי הקומות התגוררו הלוחמים. מעל למצודה הצלבנית בנה ד'אהר אל-עומר את ארמונו, שלימים הפך למצודה התורכית. משנת 1859 ואילך שימשה המצודה כבית כלא, ובו כלאו התורכים בשנת 1875 את בהא אללה, מייסד הכת הבהאית.

בתקופת המנדט כלאו הבריטים במצודה את לוחמי המחתרת היהודים, ואף הוציאו בה כמה מהם להורג. הכניסה למבקרי המצודה ההוספיטלרית, שחלק ממנה הוא כאמור תת-קרקעי, נמצאת מול מסגד ג'זאר פחה.


מסגד אל-ג'זאר מתנשא מעל העיר

מנהרת הטמפלרים מנהרה שחוצה את העיר ונמשכת לאורך 350 מטרים, בחלקה מתחת לרובע בני פיזה, בעבר חיברה את "מבצר האריות" עם הנמל; נפתחה למבקרים בשנת 1999.
מסגד אל-ג'זאר נבנה בידי ג'זאר פחה בשנת 1781 ונושא את שמו. הוא הגדול והמפואר במסגדי ארץ ישראל שמחוץ לירושלים. במסגד מצוי קברו של ג'זאר וגם תיבה שבה, על פי המסורת המוסלמית, נשמרות שערות מזקנו של הנביא מוחמד.
עמוד 1 מתוך 1 כל הזמנים הם UTC + 2 שעות [ שעון קיץ ]
Powered by phpBB © 2000, 2002, 2005, 2007 phpBB Group
http://www.phpbb.com/