לא יודע מה איתכם אבל לי כבר יש כרטיס, אני לא אפסיד את זה!!!
אני מבטיח להביא עידכונים מהשטח אחרי ההופעה:)

עוד זה מעט קורה: רוג'ר ווטרס, אחד מענקי המוזיקה, מגיע לישראל. ב-22 ביוני הוא יבצע עם להקתו את יצירת המופת "הצד האפל של הירח" בפני עשרות אלפי אנשים בנווה שלום. בראיון מקדים שהעביר ווטרס לעיתונות הישראלית הוא מספר על פינק פלויד, עימותים עם דיוויד גילמור, הסיבות לעזיבת הלהקה ו-25 מיליון סיבות אחרות שהחזירו את השניים לשתף פעולה
ynet



"העברתי את ההופעה לנווה שלום, כמחווה של סולידריות עם קולות ההיגיון של הישראלים והפלסטינים, המחפשים דרך לא אלימה לשלום צודק בין העמים". כך אמר רוג'ר ווטרס לפני כחודשיים, כשיצא בהצהרה הגרנדיוזית שהפתיעה את קהל המעריצים הישראלי. למרות נכונתו לשלום בין העמים, לשלווה ולהיגיון, הרבה ממעריציו לא התלהבו מהרושם החדש, והחליטו להחזיר את הכרטיסים.



כעת, פחות מחודש מההופעה שאמורה להפוך לפיסת היסטוריה בשוק המוזיקה הישראלי, ואחרי שלושים וחמישה אלף כרטיסים שנמכרו בקופות, ווטרס מתפנה לראיון ראשון לקראת הופעתו בישראל ושם את השלום והביטחון בצד. באמצע סיבוב ההופעות העולמי שלו, הוא מתרפק על סיפורי העבר

ראיון

רוג'ר ואני / ארי קטורזה

גיטריסט הבלוז הנפלא סנואי ווייט, שניגן בהופעות הפינק פלויד בשנות ה-70, מלווה את רוג'ר ווטרס במסע ההופעות שלו בעולם. ארי קטורזה שוחח איתו לקראת ההופעה בישראל על פינק פלויד, בלוז, הצד האפל של הירח וגיטרות סטרטוקאסטר

ועל מקומו באחת הלהקות הגדולות ביותר בכל הזמנים.

בעוד כמה שבועות תינתן לכם ההזדמנות להקשיב ולצפות בצד האפל של הירח, והכל מפי הפורט המקורי. לאחר יצירת האופרה שכתב, האיחוד הבלתי נשכח עם חבריו מה"פינק פלויד" במופע ה"לייב 8", וקולות המחאה הפלסטינים נגד הופעתו בישראל, לווטרס יש משימה נוספת, ומבחינתו, מדובר באתגר.

"אני עדיין מאוד אוהב את 'Dark Side Of The Moon', והאתגר בביצוע היצירה הזו קוסם לי", אומר ווטרס, "בגלל שהוא הפך לאייקון, אני מאמין שהביצוע שלו בהופעות ישמע דומה מאוד לאלבום המקורי. כל המוזיקאים שאני עובד איתם מוכשרים באופן יוצא מן הכלל ואני מאמין שנבצע את הקטע בצורה טובה מאוד, בלי להישמע נוקשים. כל הקטעים פשוטים למדי מבחינה מוזיקלית, אבל מרתקים מבחינה רגשית. זו יצירת הקונספט הראשונה שסיימתי בחיי. אני גאה בה, אני חושב שהיא מאוד חזקה גם אחרי שלושים שנה".

"כשהייתי בן 29, הבנתי שהחיים הם לא חזרה כללית", משחזר ווטרס וצולל למעמקי היצירה, "פתאום קלטתי שהחיים החלו ושיש לנו רק צ'אנס אחד, מכאן הגיעה ההשראה. בתקופה ההיא הסתיימו נישואי הראשונים והרגשות הרבים והסותרים חלחלו לתוך היצירה. אבל זה לא היה הפחד מהמוות או מזה שהזמן שלי יגמר. בתקופה ההיא פחדתי מהכל. פחדתי מטיסות, מכל דבר, מכל מקום. הכל היה נראה בעייתי. אני חושב שכשאתה מבין שהחיים אינם חזרה גנרלית, שכל מה שיש זה הכאן ועכשיו, אתה יכול להתחיל לקבל את עובדת היותך בן-מוות וזו מפסיקה להוות מחסום. אתה מתחיל לראות את התמונה הכוללת ולהתנהג בהתאם. בין היתר, 'Dark Side Of The Moon', דן בנושא הזה".

עם יציאת האלבום ב-73', הוא הפך מיד להצלחה עצומה ובינלאומית. מסתבר שמתחת לצלילים הענוגים וההזויים, חייו של ווטרס (62) לא היו כה יפים, והוא החל לנבור בעמקי נשמתו. "כשהאלבום הגיע למקום הראשון בארה"ב, הרגשתי שאני עומד בפני דילמה", משחזר ווטרס, "מאחר שגדלתי בבית קומוניסטי והייתי סוציאליסט אדוק כל חיי, הייתי צריך להחליט אם להישאר נאמן לאמונותיי או להפוך לקפיטליסט. בחרתי באפשרות השנייה. אם אתה סוציאליסט, אתה צריך לחלק את הכסף שלך לעניים ולנצרכים. אם אתה שם את הכסף בבנק אתה הופך למעשה לקפיטליסט. אתה צריך להבין שלעשות כך אין פירושו שאינך יכול להיות אנושי ולהרגיש אמפטיה לאחרים".

"ההצלחה גרמה לכך שחלק מהיעדים שהצבנו לעצמנו כשהיינו צעירים הושגו ולכן היו פחות דברים שאיחדו אותנו", ממשיך ווטרס, "זו בהחלט הייתה התחלת הסוף. לולא פחדנו כל כך, היינו מתפרקים כבר אז ב-75' כשעבדנו על 'Wish You Were Here'. זה היה האלבום הבא וזה הפך לקרב מול דייויד גילמור, בעיקר משום שכתבתי שירים שנכללו אחר כך ב-'Animals'. שירים שדיוויד אהב ורצה להכניס ל-'Wish You Were Here'. אני לא הסכמתי, בגלל שאותו אלבום עסק בדברים אחרים לגמרי. כל מה שעשינו אחרי 'Dark Side', הוא בעיקרון סיפור התמודדות עם הרעיונות שלי בנושאים שונים. נשארתי כי חששתי עדיין לפרוש את כנפי לבדי. אני די שמח שנשארתי, כי העבודה שעשינו הייתה טובה ו'החומה' הוא הישג מונומנטאלי. כולנו מסכימים על כך. נכון, אני כתבתי אותו, אבל התרומה של דייויד הייתה אדירה. הוא גיטריסט מעולה וזמר נהדר. יכול להיות שהניגודים בינינו והמריבות מדי פעם הם חלק מדינאמיקת היצירה. אז אני לא מתחרט. זה היה מה שהיה.

"אין לי חרטות על כך שעזבתי את הלהקה. אפילו לא לשנייה אחת. הרגשתי שזה לא בריא ולא הגון מצידי להמשיך. איך יכולה קבוצת אנשים ששונאת לעבוד יחד לקרוא לעצמה להקה? הרגשתי שהחיבור אבד. לא רק בינינו, גם עם הקהל. היום, כשאומרים לי 'הילד שלי בן בן ה-11 מעריץ שלך' - אני מת על זה. מעולם לא ציפיתי שזה ימשך כ"כ הרבה זמן אבל אני שמח שזה קרה".

מעריצי "פינק פלויד" הרבים ועולם הרוקנ'רול החסירו פעימה כשהלהקה התאחדה במופע ה"לייב 8". עדרי בני אדם הציפו את לונדון, כדי לזכות בהזדמנות נוספת לצפות באליליהם. דייויד גילמור ורוג'ר ווטרס שבו לשתף פעולה לאחר 20 שנות סכסוך אישי - והוכיחו כי הם מסוגלים לשים את המטענים האישיים מאחוריהם. גילמור אמר אז: "חילוקי הדעות שלנו זניחים לעומת המטרה". מסתבר כי גם ווטרס לא משתחרר מהתחושה. "זה היה מרגש. נפלא", הוא אומר, "ברור שאנשים אוהבים את המוזיקה, ולכן הם הגיעו לראות את ארבעתנו על הבמה, זה ריגש אותם.

נהניתי לחוש את ההתרגשות של הקהל. זה היה פשוט עונג, התענגתי על כל רגע". במהלך ההופעה, ציין ווטרס את חסרונו של סיד בארט, הגיטריסט וזמר הלהקה הראשון אותו החליף גילמור. מי שבקיא בהיסטורית הלהקה, יודע כי סיפורו של בארט אינו קל. מי שבתקופה מסוימת נחשב לבדו ללהקת הפינק פלויד, אושפז במוסד לגמילה מסמים וסבל מהתנהגות אלימה ובלתי צפויה. מצבו היה מאיים וחמור, עד שלא יכול היה להתרכז וליצור מוזיקה. "ידוע לכלום שסיד אינו רוצה להיזכר בעבר ושהוא נימנע ממגע עם התקשורת", מספר ווטרס, "סיד אינו מעוניין בקשר איתי או עם מישהו אחר מהלהקה. במהלך 35 השנים האחרונות סיד בילה זמן בבית חולים פסיכיאטרי בקיימברידג' ושם הוא זוכה לטיפול מסור".

אנחנו מחכים למופע מופעו של ווטרס, שייערך בנווה שלום ב-22 ביוני, אבל עולם המוזיקה כולו דורש באיחוד נוסף של הלהקה. "הלוואי שנוכל לעשות זאת שוב, אם יהיה אירוע מיוחד וסיבה טובה. זה יכול להיות מטרה פוליטית או אולי למטרות צדקה. ביום שהודיעו שהפינק פלויד תופיע ב'לייב 8' יצאתי לארוחת ערב עם חבר וההצעה הגיעה: 25 מיליון דולר כדי שארבעתנו נופיע יחדיו".

מתוך YNET

שמעתי שיהיה שידור של קול ישראל מהאירויע הזה אז כולם להשתתף.