חג שמח לנוצרים
חג הפסחא הוא החג המרכזי של הנוצרים. הוא חל תמיד ביום ראשון ולפי המסורת הוא קשור בצליבתו, בעלייתו לשמיים ובתחייתו של ישו. הפסחא נחגג בעבר בסמוך לחג הפסח היהודי, אך במאה ה-4 לספירה הופרד מועד החג הנוצרי מן החג היהודי. תאריך החג משתנה משנה לשנה והוא נקבע ליום ראשון שאחרי הירח המלא של חודש האביב. לפיכך, חג הפסחא יתקיים ביום ראשון בין ה - 22 במרץ ל - 25 באפריל. הכנסייה המזרחית-אורתודוקסית מציינת את החג לפי חישוב שונה וייתכן הבדל של עד חמישה שבועות ביום החג .
חג הפסחא אמנם נחוג יום אחד אך קודמת לו תקופה ממושכת של הכנה המבוססת על המסורת והאמונה הנוצרית. ביום רביעי ,שישה שבועות לפני הפסחא מצוין "יום רביעי של האפר". ביום זה מתחילה תקופה של 40 ימים, מלבד ימי ראשון בשבוע, לזכר הצום אותו צם ישו במדבר. התקופה מתאפיינת בתפילות רבות של חזרה בתשובה לקראת היום החשוב ביותר – יום א' של הפסחא. בכנסיה המזרחית נמשכת אותה תקופה שמונה שבועות. התקופה כולה מסתיימת ב"יום שישי הטוב", יום שישי שלפני יום ראשון של הפסחא. השבוע הקדוש, שהוא השבוע האחרון של תקופת התשובה מתחיל ב"יום ראשון של הדקלים" שבוע לפני הפסחא. זהו היום בו חזר ישו לירושלים, והתקבל בברכה בענפי דקלים לרגליו. "יום חמישי הקדוש" באותו שבוע מציין את "הסעודה האחרונה" המזוהה עם ארוחת ליל-הסדר של חג הפסח. זו הייתה הסעודה האחרונה לפני הצליבה, שהתקיימה ביום שישי. ביום ראשון לאחר מכן, קם ישו לתחייה וביום זה מציינים הנוצרים את חג הפסחא.
חג הפסחא חל בעונת האביב, וכמו בחגים נוצריים אחרים גם בחג הזה ניתן למצוא מנהגים שהמקור שלהם עתיק וקודם בהרבה לתקופת הנצרות. למשל, המסורת המזהה את הארנב עם החג, קשורה לעובדה שהארנב מסמל פוריות, הביצים המצוירות והמקושטות בצבעים רבים מסמלות גם הן פוריות והעיטורים הצבעוניים את אור השמש האביבי שהגיע אחרי החורף.
חג שמח ליהודים ...![/b]
[b]פסח הוא הראשון בחגי ישראל, עליהם נצטווה העם היהודי בתורה, לציון יציאת בני ישראל ממצרים מעבדות לחירות והפיכתם לעם. חג זה נמנה על שלוש הרגלים המופיעים בתורה והראשון שבהם. החג נחוג במשך שבעה ימים (בחו"ל: שמונה ימים), החל ביום ט"ו בניסן. החג מתאפיין באיסור חמץ בכל ימי החג, ובחובה לאכול מצה בלילה הראשון. בזמן שבית המקדש היה קיים, בני ישראל היו עולים לרגל לירושלים, ואוכלים שם את קורבן הפסח בליל הסדר.
מקור השם 'פסח' הוא בשמו של קורבן, שהוקרב בבית המקדש בערב פסח, ונאכל בערבו של יום, בלילה הראשון של חג המצות, (ליל הסדר) ונקרא קורבן פסח. על שמו נקרא במקרא אותו יום בו הוא מוקרב, "חג הפסח". הקורבן עצמו קרוי על שם ה'פסיחה' (=דילוג) במכת בכורות, כאשר הקב"ה היכה את בכורי מצרים ודילג על בכורי ישראל. מאוחר יותר הפך שמו של הקרבן לשמם של שבעת ימי חג המצות (החל ב-ט"ו בחודש ועד כ"א בו), וכיום הוא משמש כשם העיקרי לחג, נוסף על השם המקראי חג המצות. בתפילה, מכונה החג זמן חירותנו.
בפסח ישנן מצוות רבות: אכילת מצה ומרור, שתיית ארבע כוסות יין (או מיץ ענבים) בלילה הראשון של החג, וכן לספר בו על יציאת מצרים (מצווה המקוימת על ידי קריאת הגדה של פסח, ובדרך של שאלות ותשובות). ישנו איסור לאכול חמץ ואף להחזיק חמץ ברשות האדם בכל שבעת הימים, ועל כן גם קיימת מצווה לחפש אחר החמץ ('בדיקת חמץ') ולבערו בערב פסח. ביום הראשון וביום האחרון של החג, חל איסור מלאכה כמו בכל יום טוב, (מלאכות "אוכל נפש" מותרות, שלא כבשבת) ובימים שביניהם, הנקראים חול המועד, מותרות מלאכות רבות אחרות, לצורך שמחת החג, אך עדיין אסורות מלאכות מסויימות, בפרט כאלו שהיו יכולות להיעשות קודם החג ושיש בהן טרחה יתירה. בזמן שבית המקדש היה קיים, הייתה מצווה להקריב קורבן פסח, ובהתאם לתנאים מסוימים להקריב איתו קורבן חגיגה.
היום השביעי של פסח, אשר כאמור אף הוא יום טוב, נקרא שביעי של פסח. על פי חז"ל, הוא נחוג לזכר קריעת ים סוף והצלת ישראל מפני צבא מצרים שרדף אחריהם, ועל כן יש הקוראים בו את שירת הים. הקראים מסתמכים על הפסוק "שֵׁשֶׁת יָמִים תֹּאכַל מַצּוֹת וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי עֲצֶרֶת לַה' אֱלֹהֶיךָ, לֹא תַעֲשֶׂה מְלָאכָה" (דברים ט"ז, ח) וקוראים ליום השביעי שביעי עצרת.
|
ושמח