הבחירות הראשונות לראשות עיריית עכו בשנת 1951 נפסלו

עם כיבוש עכו ב- 18 במאי 1948 ועד לתאריך 5 במאי 1949 התקיים בעיר ממשל צבאי. ברוך נוי סרן צעיר בן 38 שהיה מפקד הר הצופים במלחמת השחרור, נשלח לעכו לשמש כמושל הצבאי של העיר. את בנו הבכור דוד, הוא שכל מספר חודשים לפני כן. דוד נוי נער בן 16 נורה ע"י חיילים בריטיים בשלהי השלטון המנדטורי בארץ ועל שמו הוקם רחוב דוד נוי בעיר.
בחודש מאי 1949 הסתיים הממשל הצבאי והעיר נכנסה לתקופת מעבר לפני הקמת השלטון המוניציפאלי והכרזת הבחירות למועצת העיר ולראשותה.

ניסים מנדלאוי (מותיקי העירייה)מספר: הבחירות הראשונות התקיימו בחודש אוגוסט 51 , לאחר פרסום התוצאות הוגש ערעור ע"י רמזי כורי מהמפלגה הקומוניסטית שטען שהמעטפות ההצבעה לא היו אטומות דיים (שקיפות חלקית) ולכן לא התקיים התנאי הבסיסי של בחירות חשאיות. מינהל הבחירות שקיבל את טענתו תיקן את הליקוי וקיים בחודש אוקטובר בחירות חוזרות לראשות העיר והמועצה. בבחירות החוזרות בחודש אוקטובר 51 נבחר ברוך נוי לראש העירייה הראשון של העיר ושמש בתפקידו עד ראשית 1953 . בתפקידו התמסר לאירגון השירותים העירוניים ועשה להטבעת צביון עברי לעכו המיושבת ביהודים וערבים. בתקופת כהונתו נקלטו ראשוני העולים החדשים, נבנתה תעשייה זעירה והתחלה של תעשייה כבדה. בראיון שהעניק נוי לעיתונאי יהודה אריאל במלואת 25 לעיר (שנת 73 ) סיפר על אירועים מתקופת כהונתו.

ביטוח סוסים בקופת חולים

"נוי מספר שאחד הדברים הראשונים שעשה כאשר באו עולים להתיישב בעכו, היה לרכוש סוסים ועגלות אותם נתן לשני אנשים כדי שינקו את העיר. כעבור חודש באו העגלונים ודרשו לרשום את הסוסים בקופ"ח . ממש כך, הם טענו שבני האדם כולם מבוטחים ואם חס וחלילה יקרה משהו לסוס, איך יסתדרו? את הבעיה פתר בכך שלקח על עצמו את האחריות על הסוסים עם חתימה רשמית. עוד ספר נוי: אחד הדאגות הראשונות שלי הייתה התעשייה. רציתי שקריית הפלדה תבנה בעיר. הייתי משוכנע שבאם תהיה כאן תעשיה, האנשים ייקשרו למקום. גולדה מאיר שהייתה אז שרת התעשייה לא השתכנעה, אבל אחרי שאיימו שכל תושבי עכו יבואו להפגין בירושלים נענתה לבקשה."

כינו אותו נאצי

"נוי לא שכח איך כינו אותו נאצי, היות שהטיל סגר על העיר העתיקה ולא אפשר לאיש להיכנס ולצאת. באותם הימים פשטה מחלת האבעבועות . הממשל הצבאי נתן הוראות שעל כל התושבים לקבל חיסון. למרות המנשר שפורסם, איש לא הגיע להתחסן. אז הוא הפסיק את אספקת החלב והלחם לערבים שכולם היו מרוכזים בעיר העתיקה. פשוט לא הייתה דרך אחרת הוא סיפר. ואז כאשר נפסקה האספקה באו כולם מהר להתחסן וכל מי שהייתה לו חותמת שחוסן, יכול היה לצאת לעבודה".

בשנת 1956 הגר ברוך נוי לקנדה והמשיך להגיע לארץ לביקורים. לקבר בנו הבכור דוד נוי לא יכל לעלות , משום שהקבר המקורי נמצא בהר הצופים, שהיה באותו עת תחת שליטת הירדנים (עד למלחמת ששת הימים).
המשפחה בקשה וקבלה ממשרד הבטחון אפשרות להקמת מצבה בבית העלמין הצבאי בהר הרצל, בחלקת החיילים הקבורים בשטח אוייב. לשם עלתה המשפחה להתייחד עם זכרו. בשנת 1967 עם חזרתו של הר הצופים לשטח ישראל, נמצאה חלקת הקבר שמורה ללא נזק וברוך נוי ורעיתו רכשו חלקות קבר בסמוך לקבר בנם. ברוך נוי נפטר בשנת 1978 .


הקמת הטיילת הראשונה ליד אולמי צור

מנדלאוי מספר: נוי שהתרשם עמוקות מאתריה העתיקים ומההיסטוריה המפוארת של העיר ורצה להפוך את העיר לעיר תיירות. במסגרת זו פעל לפירוק מסילת הרכבת הישנה מהתואי של תחנת הרכבת הישנה שפעלה במקום עד שנת 1948 (במיקום ביה"ס לקציני ים בעכו) ועד למיקום מלון חוף התמרים. בפסי המתכת השתמש להנחת תשתית לבניית הטיילת הראשונה מחוץ לחומות, ברחוב ההגנה. מהכניסה לכלא עכו ועד לקפה צור (מול מבנה המשטרה המנדטורי).

תחנת הרכבת הטורקית שהפכה לבניין הממשל הצבאי בעיר, הבניין שהיה ממוקם בבית הספר לקציני ים נהרס בשנת 1950


תקציר מתוך: הספר "זכרונות ותיקי עכו" שיצא לאור בקרוב, עריכה וכתיבה : בני כלפון