זאב פריד 1922-2004
בימים אלה מתקיים שבוע השייט בעיר עכו ואין הזדמנות טובה מזו לספר על איש נפלא ולהזכיר את פעולותיו הרבות בנושא השייט והספנות בארץ ואת תרומתו הרבה לפיתוחה של העיר עכו בהיבט הימי. זאב פריד נולד ב-4 בפברואר 1922 בפולין. בשנת 1935 עלה ארצה דרך הים באוניה "פלסטינה" והתיישב עם משפחתו בתל אביב. כבר בראשית ימיו בארץ נמנה עם "נערי הירקון" והיה חבר בפלוגה הימית של "הפועל".
בתקופה זו, בטקס השבעה מסורתי באישון ליל, גויס ל"הגנה", הצטרף לגרעין "שדות ים" בחיפה שאח"כ עבר לקיסריה ועסק בכיבוש העבודה העברית בנמל חיפה. מאז קשר זאב את גורלו עם הים ועד יומו האחרון היו חייו משולבים באירועים היסטוריים: הקמת המדינה, הפלי"ם, הקמת חיל הים, צי הסוחר, החינוך הימי והספורט הימי במדינת ישראל.
ב- 2 במאי 1940 התיישב זאב בקיסריה יחד עם חבריו לגרעין "שדות ים" והצטרף לביצוע תפקידים מיוחדים ביחידה ימית קרבית ראשונה. שלוש פעמים ניצלו חייו של זאב פריד במסגרת פעולותיו ביחידה זו. הפעם הראשונה היתה לאחר קורס בן ארבעה חודשים המוכר כקורס כ"ג יורדי הסירה.
חברי היחידה החלו באימונים רבים ומפרכים לצורך משימה לביצוע חבלה בבתי הזיקוק שבסוריה. היתה זו יד המקרה בלבד שהצילה את זאב ואת חברו, יעקב ספיר, ממוות: השניים שעסקו בהעמסת ציוד על משאית איחרו בשל כך איחרו בשתי דקות לארוחת הצהריים. מפקדם, כתריאל יפה, החליט להענישם ולא להוציאם לפעולה יחד עם חבריהם ליחידה.
בבוקר ה- 18 במאי 1940 הפליגה ממזח חברת החשמל בנמל חיפה הספינה "ארי הים" עם 23 צעירים וקצין בריטי על סיפונה. מבצע החבלה אשר אותו נשלחו לבצע לא בוצע, והספינה לא הגיעה כלל ליעדה. גורלם של כ"ג יורדי הסירה נשאר בגדר תעלומה עד עצם היום הזה. הפעם השנייה בה נצלו חייו של זאב פריד היתה ב- 13 לחודש פברואר 1942, כאשר עלה על סיפונה של ספינת מארכב ערבית בשם "מוחסן" יחד עם חבריו, ישראל חורב וגד קמפינסקי, בכדי להביא דלק ממצרים.
חבריהם ליחידה נפרדו מהם לשלום במסיבת פרידה מרגשת. ישראל וגד ירדו בדרך וזאב נשאר על הספינה לבדו. במהלך הלילה פרצה סערה קשה ושרשרת העוגן נקרעה. הספינה נסחפה ללב ים ואח"כ התנפצה על הסלעים מול חופי עכו, זאב הצליח להגיע אל החוף בשחייה.
השמחה לא ידעה גבולות וכולם הרימו כוסיות ושתו לחיי הספינות שבדרך. מאז אותו יום נהגו כל המלחים ביחידה, בכל מקום, להרים כוסית ב- 13 לחודש. להנצחת המנהג וכהכרה למסירותו של המלח, בחר חיל הים לחגוג את יום חגו ב-13 לחודש ובחר את השם "שייטת 13" ליחידת הקומנדו הימי, שהיוותה המשך ליחידה ממנה יצא זאב .
מכאן היה זה אך טבעי שזאב ימשיך דרכו בהדרכה בנושאי חבלה ימית. לאחר זמן מה, אף הצטרף ליחידה מיוחדת של הצי הבריטי, עליה הוטל להגן על נמל חיפה מפני צוללות אויב. במסגרת זו הפך להיות מבוקש ובפעם השלישית, בזכות ערנות גדולה ושינוי זהות, ניצל ממוות והתחמק מידיהם של הבריטים שחיפשוהו כאשר היה בדרכו להפלגה עם הספינה "לילי" אשר טובעה ומלחיה נהרגו.
בשנת 1948 התגייס זאב לחיל הים. אהבתו לים והכרתו בחשיבות הים הן כאמצעי הגנה והן כענף ספורט, הביאה אותו לקדם את הנושא בקרב בני הנוער. לפיכך, בשנת 1950, הקים את גדנ"ע ים ושימש כמפקדו הראשון. זאב עשה ככל יכולתו להטמיע את אהבת הים בקרב חניכיו ופקודיו והצליח בכך רבות, רבים מחניכיו שימשו כאבני יסוד בהתפתחות הימאות הישראלית ובעמדות בכירות בחיל הים וצי הסוחר.
12 שנים שרת זאב כקצין בכיר בחיל הים, ומשם המשיך בטבעיות ל-27 שנים נוספות של שרות המדינה במשרד התחבורה- במינהל הספנות והנמלים, שם שימש כסגן מנהל האגף . בשנת 1962 שימש כיו"ר משלחת ישראל לארגון העבודה הבינלאומי באו"ם בז'נבה שוויץ.
בנוסף על כל פעולותיו ועבודותיו, בשנת 1966, לאחר סיום לימודיו במכללה לביטחון לאומי, שימש כחבר ההתאחדות לספורט בישראל וכיו"ר איגוד השופטים לשייט והיה לשופט השייט הראשון בארץ. עוד שימש כיו"ר החבל הימי לישראל וכיו"ר איגוד היאכטונרים בישראל , כחבר במועצת המנהלים של ביה"ס לקציני ים בעכו וכחבר הוועד המנהל של ביה"ס מבואות ים במכמורת. בשנת 1971 עבר זאב לשירות בחברת הספנות "צים קווי נוסעים" ותרם תרומה רבה לבניין הצי הישראלי.
לצד פועלו הימי הרב, פעל זאב רבות גם למען העיר עכו. בשנת 1976 הוא התמנה למפקד העיר עכו ע"י שר המשטרה דאז- מר שלמה הלל והוענקו לו דרגות רב- פקד. הנושא הימי, אשר ממשיך לזרום בעורקיו, מביא אותו להקים את המכון להכשרה ימית בעכו , הפועל גם כיום ואף במרץ רב. משנת 1981 משמש זאב גם כמנהל נמל עכו ומשקיע את רוב זמנו ומרצו למען פיתוח הנמל, בניית שובר הגלים, דאגה לדייגים ולרווחתם , פיתוח הנמל כמקום תיירותי ופעולות נוספות. במהלך שנותיו זכה בעיטור לוחמי המדינה על חלקו במאבק לתקומת ישראל, אות ההתנדבות ואות הלוחמים בנאצים.
זאב הוזכר בספרים רבים בהם: "ספינות מספרות" של רב חובל זאב הים, "עם חותר אל חוף" של יהודה ברגינסקי , "לצבא יהודי עצמאי" של אורי ברנר, "מצביא ללא שררה" של צביקה דרור ועוד.
קצרה היריעה מלהכיל עוד סיפורים רבים בשבחו של זאב, אולם גם מהמעט שהוזכר כאן, בוודאי הבנתם כי מדובר באיש אשכולות, רב פעלים.
זאב פריד נפטר בשנת 2004 בשיבה טובה, בביתו ברח' הספנים (כמה סמלי) בעכו. כאות הערכה על תרומתו ופועלו, ייקרא נמל עכו על שמו ויוקם בו גל-עד לזכרו. כאנדרטה נבחר עוגן אבן עתיק שישמש סמל לזכרו של אחד העוגנים המרכזיים והחשובים שידע נמל עכו. במידה רבה מזכירה דרך הפעולה של העוגן את דרכו של זאב פריד, אשר הטיל משקל רב על כל משימה שנטל ופעולה שביצע ונאחז היטב בעקרונותיו ובאמונתו.
צניעותו, קיסמו הנדיר ואישיותו יוצאת הדופן היו מעוגנים באופיו וכך, בדרכו המיוחדת, הטביע את חותמו בכל מקום ולאורך כל שנות חייו ועשייתו.
מי
אנחנו
כתבו
לנו
הודעות
ניחומים
הלוח
דע-עירך
מ.ט.י.
לוח
שנה 
חיפוש
התחבר
הרשמה
שאלות נפוצות
חיפוש בפורום 
