אבלין רשתי, תושבת עכו בקליטה של עירינה פוטלוב ללא שפה משותפת

אלברט לוי

אבלין רשתי, תושבת עכו בקליטה של עירינה פוטלוב ללא שפה משותפת
תמונה

אבלין רשתי. כל הזמן עוזרת

העקשנות משתלמת

כשהציעו לאבלין רשתי ללוות את הקליטה של עירינה פוטלוב, היא נעתרה בשמחה. למרות שההתחלה היתה קשה עקב קשיי שפה וחוסר הבנה, הקשר בין השתיים הפך לחברות אמיצה. "זה כל כך משתלם לתת", אומרת רשתי

הנתינה היא ערך שמאז ומתמיד היה קרוב לליבה של אבלין רשתי, תושבת עכו. אחרי הכל, במשך 46 שנה היא היתה אחות. לכן, כאשר הציעו לה ללוות את הקליטה של עירינה פוטלוב, נעתרה בשמחה. "כשהתקשרתי אליה בפעם הראשונה, עירינה לא הבינה אותי ואני לא הבנתי אותה בגלל השפה", מספרת רשתי, "וככה ניסינו לתקשר שוב ושוב במשך שלושה ימים. לא ויתרנו. התעקשנו".

ההתעקשות השתלמה, וכיום השתיים נמצאות בקשר הדוק, שמרגש את שתיהן. "בפעם הראשונה שנפגשנו", נזכרת רשתי, "היא באה אלי עם השיעורים שקיבלה באולפן, אבל מהר מאוד החלטתי ללמד אותה דברים מעשיים שירחיבו את העולם שלה. למשל, נסענו לקניון באוטובוס, והסברתי לה על מסלול הנסיעה.

תמונה

אבלין (ראשונה משמאל בשורה העליונה). ימים ראשונים בארץ

"ובכלל, גם כשלא היו לנו מילים, שפת הגוף שלנו תקשרה בין שתינו. לפני שלושה שבועות הגעתי אליה ואל אמא שלה כדי לראות את הבית שעברו אליו לא מזמן בעכו. היא אמרה לי שאני האורחת הראשונה שלה. קניתי לה חמסה. אמנם הן לא ממש מבינות בזה, אבל היא היתה מרוצה".

הנתינה שעוברת בין השתיים היא הדדית, וכוללת רגעים של שמחה ושל צער. "לפני שבועיים אמא שלי נפטרה, ועירינה באה לנחם אותי, ובאותה הזדמנות נפגשה עם מנהגי האבלות. וככה אנחנו בונות לאט לאט את החברות שלנו, כמו שרוקמים גובלן - עוד חוט ועוד צבע ועוד פינה, עד שזה הופך למשהו שלם".

עלייה וקליטה

גם הסיפור של רשתי, שבין השאר הספיקה להיות סגנית מלכת היופי של עכו, הוא סיפור על עלייה וקליטה. היא נולדה בעיראק והגיעה לישראל עם משפחתה כשהיתה בת 12 וחצי, "בלי שפה ובלי אפשרות לתקשר", היא מציינת, ומספרת על שלושת החודשים הראשונים שלהם בארץ, כאשר גרו במעברה בתוך אוהל רעוע במשך חורף שלם וחוו קור ורעב.

כבר בשנה הראשונה שלה בארץ, עוד כשהיתה ילדה, רשתי עזרה לעולים חדשים, למרות שהיתה עולה חדשה בעצמה. "הגיעו למעברה עולים מרומניה, ואני לימדתי את הילדים את העברית שכבר ידעתי", היא נזכרת.

בגיל 15 וחצי רשתי התקבלה לקורס אחיות, אבל בהתחלה לא הורשתה ללמוד

בו בשל גילה הצעיר. רק בהתערבות המנהל שקלט את רצינותה היא השתתפה בקורס, ובגיל 17 וחצי כבר כיהנה כאחות פסיכיאטרית בבית החולים מזרע, והתקדמה שם לתפקידים בכירים. "כשעירינה היתה מיואשת, סיפרתי לה את הסיפור שלי והיא התעודדה", אומרת רשתי. "אמרתי לה שגם כשקשה צריך סבלנות".

פוטלוב הגיעה לישראל רק לפני חמישה חודשים ביחד עם אימה, שהיתה רופאה מפורסמת ברוסיה וכיום היא פנסיונרית. את רשתי היא מכירה בסך הכל חודשיים וחצי, אבל שתיהן חשות שמדובר בתקופה ממושכת יותר. כשפוטלוב מדברת על רשתי, היא מתרגשת. "אבילין אישה מצוינת. יפה, אנציקלופדיה מהלכת, ובעיקר חושבת כל הזמן איך היא יכולה לעזור. אבילין היא המורה הראשונה שלי, והעברית שאני מדברת היא בזכותה. אני לא יודעת מה הייתי עושה בלעדיה. אני אוהבת אותה".

באחרונה החליטה פוטלוב, שהיתה עורכת דין ברוסיה, לערוך הסבה מקצועית וללמוד סיעוד, בהשפעת רשתי כמובן. "אני כל כך גאה בה", אומרת רשתי. "אני רואה בה דור המשך שלי. זה כל כך משתלם לתת".

כתבה של תימורה לסינגר
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3452517,00.html

אבלין רשתי, תושבת עכו בקליטה של עירינה פוטלוב ללא שפה משותפת

מי מחובר