סיפורו של קובי מימון , עכואי שגדל במזרח עכו עבר למיאמי וחזר לארץ

קובי : "אני בן למשפחה תוניסאית מהשכונה המזרחית בעכו", מספר מימון. "שם גדלתי והגעתי לנבחרת הקדטים של ישראל בכדורסל, עם המאמן האגדי אריה דווידסקו. מלחמת יום כיפור הרסה לנו את הקבוצה, וצבא כבר עשיתי בגולני ...

זה התחיל מעסק קטן לשיחות אירוטיות במיאמי, המשיך באתר פורנו שגילגל מיליונים וגלש למסיבות סמים, אורגיות ומכוניות פאר. קובי מימון, שותפו לשעבר של טייקון

קובי מימון. נפלתי מלמעלה למעלה עד למטה למטה
צילום: ינאי יחיאל


אחד מלילות אוקטובר במועדון תל-אביבי על גבול רמת גן. מסיבת יום הולדת 32 ליניב כהן, שנידון למאסר בפרשת הבנק למסחר ונמנה עם האליטה של השוק האפור, המנהלת גם את מסלולי האשראי הישראליים של בתי קזינו בינלאומיים. מכוניות הפאר שפלטו אורחים בלבוש מהודר ונשים זוהרות כתמיד, שיוו לאירוע את הממד הנוצץ, והמהוגן, אבל מביני עניין יכלו לזהות בקלות גם את שומרי הראש שליוו אחדים מהבאים. ואכן, בין השולחנות וליד הבר, עבריינים מוכרים ובכירים בעולם התחתון החליפו חיוכים והשיקו כוסות לחיים עם עורכי דין מובילים וכרישים מהשוק האפור.

אחד האורחים הפחות מוכרים היה יעקב (קובי) מימון, מיליונר ישראלי שעשה את הונו מפיתוח ושיווק של אתרי פורנו בארצות הברית. מימון ישב באחד השולחנות הצדדיים עם אשתו ארלין, יפהפייה קובנית ממיאמי. בשלב מסוים הואניגש אל הבר כדי להביא לה כוס יין, ואז הבחין בהמולה שאפפה את כניסתו של אורח הכבוד - טדי שגיא, בוגר השוק האפור, אשר בשנות ה-90 הורשע בפרשת "הדיסקונטאים" וריצה תשעה חודשי מאסר, אבל בגיל 35 היה למיליארדר בזכות חברת פלייטק להימורים באינטרנט. חברה שרכש וקידם, בין היתר על בסיס הטכנולוגיה שפותחה באתרי הפורנו של מימון ושותפיו.



החיים הטובים של אשף המיחשוב אלעד כהן. פדה את חלקו בחברת ההימורים - 90 מיליון דולר


מאבק המוחות בין השניים החל במדינת פלורידה בסוף האלף השני, כששגיא השתלט על החברה של מימון. לכאורה החשבון נותר פתוח, אלא שמאז הנפקת 900 מיליון הדולרים של פלייטק בחודש מארס בבורסה של לונדון, הוכרז שגיא למנצח הגדול, ובזה אפילו מימון אינו מטיל ספק.

"נעמדתי מולו", מתאר מימון את המפגש הראשון ביניהם אחרי שנתיים. "איך שהוא ראה אותי הוא נבהל, הוא ישר הסתכל לי על היד, אולי כדי לראות אם יש לי איזה כלי או משהו. אבל אני... אני לחצתי לו יד, ואז בבת אחת הוא משך אותי אליו וחיבק אותי. החלפנו כמה מלים, לקחתי כוס יין מהבר ואמרתי לו, 'בוא תגיד שלום לארלין'. הוא התיישב אתנו איזה רבע שעה, דיברנו והיה נחמד, אבל למחרת הוא קיבל ממני במסירה אישית את טיוטת כתב התביעה שהגשתי נגדו בסופו של דבר לפני שבועיים. אני הרי ידעתי שהוא יהיה פה בתקופת החגים".

תביעת המיליונים

את כתב התביעה ניסח עו"ד יוסי שטרית, ממשרד קטן ברחוב אחד העם בתל אביב. בתמציתיות הוא מתאר כיצד בשנת 1994 הקים מימון במיאמי, יחד עם שלושה ישראלים וטורקי אחד - אמיר אבני, מייק גינזבורג, אלעד כהן ואלפר יראלי - עסק מצליח לשיחות אירוטיות, שבתוך שלוש שנים גלש בטבעיות לרשת האינטרנט. השליטה בחברה החדשה, UNLIMITED9, שפיתחה אתרי סקס לצפייה בתשלום והחלה לגרוף מיליוני דולרים, התחלקה בין חמשת השותפים - 20 אחוז לכל אחד.

לפי התביעה, הרוח החיה בחברה היה מימון, אבל ליתרון הטכנולוגי היה אחראי בעיקר כהן, אז בן 24 בלבד, שפיתח תוכנת סליקה מתוחכמת ובלעדית של כרטיסי אשראי. מצד אחד, התוכנה הבטיחה ביטחון מרבי לגולשים, שבשנים הראשונות של הרשת חששו מאוד למסור את פרטי כרטיסי האשראי שלהם, ובמיוחד לאתרי פורנו. מצד שני, התוכנה קיצרה את תהליכי הגבייה ובעיקר חסכה לבעלי האתר את תשלומי העתק שהעבירו עד אז לחברות הטלפון ולזכייני הגבייה של חברות האשראי.

בתביעה שהגישו מימון ויראלי נטען, כי ב-1999 בא שגיא לארצות הברית כאורח של אבני והחל להשתלט על החברה. תחילה, נטען, הוא שיכנע את השותף הטורקי למכור לו מחצית מחלקו - 10%. לאחר מכן הצטרפו אליו שלושה מהשותפים הישראלים, בזה אחר זה. אחרון הצטרף "השותף הטכנולוגי" כהן, שהחזיק בסודות של תוכנת הסליקה האסטרטגית. לפי התביעה, מאז ינואר 2000, אחרי שהשותפים עברו לצדו של שגיא והפכו לבעלי השליטה בחברה, הם רוקנו את משרדיה והפסיקו להעביר כספים ודו"חות חשבונאיים אל מימון ויראלי, שעדיין החזיקו יחד ב-30% מהחברה.

בסופו של דבר, נטען, נמשכה פעילות החברה ממשכנה החדש, אך את פעולות הסליקה של מיליוני הדולרים שנכנסו אליה ביצעו שגיא, אבני, גינזבורג וכהן באמצעות חברה אחרת שהקימו, IPS BILLING. לפי התביעה, את החברה הזאת יצקו שגיא ואבני לשלד בורסאי בתל אביב שהיה קשור לשגיא, ואחר כך שונה שמה ל"שגיא I.P.S". החברה החדשה של שגיא הקפיצה לשמים את הערך של השלד הבורסאי, אבל בו-בזמן, נטען, היא שימשה כפלטפורמה טכנולוגית לתפעול אתרי ההימורים המשגשגים של חברת פלייטק, שאותה רכש שגיא יחד עם אלעד כהן ושני שותפים נוספים.

בתביעה מתואר כיצד ניסה מימון להיאבק בתהליך ההשתלטות של שגיא. כיצד הוא ניהל משא ומתן עם השותפים שערקו, כדי לקבל פיצוי על הכספים שלא שולמו לו, אבל גם על חלקו בחברה המצליחה שהקים ונמחקה מול עיניו הכלות. לטענת התובעים, כשפנו אל גינזבורג ודרשו לקבל את חלקם, התלונן נגדם האחרון במשטרה. מימון נעצר בחשד לאיום וסחיטה, ובסופו של דבר נשפט על עבירה של הלבנת הון ונידון לשנתיים בכלא האמריקאי.

לפי התביעה, אבני היה השותף היחיד שחתם עם מימון ויראלי על הסכם פשרה. אבני הסכים לשלם למימון 600 אלף דולר במזומן, ולתת לו אתר פורנו קטן שערכו 350 אלף דולר, כפיצוי מטעם חלקו היחסי של אבני בשותפות, ובתמורה לוויתור של מימון על כל הטענות אליו. יראלי קיבל מאבני 280 אלף דולר בהסכם דומה. לפי כתב התביעה, משמעות ההסכם הזה היא הודאה והכרה בערך חלקיהם היחסיים של מימון ויראלי במיזם המקורי, ולכן הם תובעים כעת סכומים דומים, ואף יותר, גם משלושת השותפים האחרים - שגיא, כהן וגינזבורג.

לדברי עו"ד שטרית, רק לאחר שכל מאמציהם של מימון ויראלי לקבל את המגיע להם עלו בתוהו הוגשה התביעה, שבחלקה הראשון מבקשת לחשוף את כל ספרי החשבונות, העסקאות ודפי הבנק של החברה המשותפת. החלק השני של התביעה מעריך ב-19.3 מיליון דולר את רווחי החברה, מאז נושלו ממנה מימון ויראלי בינואר 2000 ועד שהופסקה פעילותה ביוני 2001. לפי החישוב הזה, מימון דורש 3.3 מיליון דולר (כ-14 מיליון שקל) ויראלי - 1.6 מיליון דולר (כשבעה מיליון שקל). כמו כן הם תובעים משגיא ומכהן פיצוי של מיליון דולר על הפיתוחים הטכנולוגיים שלקחו לטענתם מהחברה המשותפת והטמיעו בחברות ההימורים המשגשגות שלהם, שהניבו הכנסות של מאות מיליוני דולרים.

לשגיא ולכהן יש ממה לשלם. במעמד ההנפקה של פלייטק במארס, קיבל שגיא לפי הדיווחים 270 מיליון דולר במזומן, ובידיו נותרו מניות בשווי 460 מיליון דולר. ואילו אלעד כהן פדה באותו מעמד את חלקו בחברה, 90 מיליון דולר במזומן.

עד השבוע טרם הוגשו כתבי הגנה. עו"ד אלקס הרטמן המייצג את טדי שגיא מוסר כי "כתב התביעה מעולם לא הומצא למרשי כדין, וממילא לא התאפשר לו להגיב על הטענות בדרכים המשפטיות המקובלות. עובדה זו מלמדת על ניסיון לנקוט בהליך משפטי שכל מטרתו היא הכפשת שמו של מרשי, תוך ניסיון לקבל כספים שלא כדין". עו"ד מאיר מימון, שייצג בעבר את אלעד כהן, אומר שכהן נמצא בחו"ל ואין לו אפשרות לאתר אותו או מי מטעמו. אבני, המתגורר בתל אביב, סירב להגיב, וטרק את הטלפון. את גינזבורג, המתגורר בארצות הברית, לא היה אפשר לאתר עד סגירת הגיליון.

המונולוג של מימון

קובי מימון, שבתום מאסרו גורש מארצות הברית, חזר לפני שנתיים לישראל. הוא מתגורר עם משפחתו בבית שרכש בשכונת אפקה בתל אביב, ומנהל כמה עסקים בתחום הנדל"ן, שוק ההון, חיי הלילה ועוד. בארצות הברית נותרו שני ילדיו מאשתו הראשונה. בן 44, מיליונר שרמנטי ונינוח, שמספר איך התעשר בסביבה של סקס, סמים ואינטרנט. את סיפורו האישי, שיצורף לתביעה בשלב הגשת התצהירים, הוא סיפר השבוע בקול הבס העמוק שלו, במבטא אמריקאי כבד ובסבלנות אין קץ, לרבות כל הפרטים הקטנים על חבורת המיליונרים הצעירים שהצמיח סביבו. והם בגדו בו, לדבריו.

"אני בן למשפחה תוניסאית מהשכונה המזרחית בעכו", מספר מימון. "שם גדלתי והגעתי לנבחרת הקדטים של ישראל בכדורסל, עם המאמן האגדי אריה דווידסקו. מלחמת יום כיפור הרסה לנו את הקבוצה, וצבא כבר עשיתי בגולני. כשהשתחררתי נסעתי ללמוד באוניברסיטה העברית בירושלים, כלכלה ופילוסופיה. בזמן הלימודים פתחתי עם שותף ליד רחוב בצלאל חנות לספרי אזוטריקה שנקראה 'מזרח מערב'. חלק מהחנות פעל גם כבית תה. אחרי כמה שנים פתחנו חנות נוספת במרתף ברחוב יוחנן הסנדלר בתל אביב.

"אשתי היתה אמריקאית שהכרתי פה, היתה לנו ילדה וההורים שלה לחצו שנבוא לשם. בשנת 85' אמרתי נלך לשנה, וזה הפך לעשרים שנה. גרנו במיאמי והיו לי חנויות אלקטרוניקה, טי שירטס, מכולת. ליד חנות המכולת שלי ושל מייק גינזבורג פעל עסק לשיחות אירוטיות. יום אחד המנהלת יורדת וקונה מלא בירות וחטיפים. שאלתי מה העניין והיא אמרה לי 'שברנו שיא, במשמרת אחת עשינו 4,000 דקות'. עשיתי חשבון שלפי 3.99 דולר לדקה הם עשו 16 אלף דולר במשמרת, כפול שלוש משמרות... אמרתי לעצמי, 'וואללה, אני בעסק הלא נכון'.

"בשלב הזה כבר הכרתי את אמיר אבני, תל-אביבי נחמד שהתלהב ורצה להשקיע. צירפנו גם את אלפר יראלי, טורקי מקסים שעבד בחנות שלי ותמיד חלם להיות עצמאי. כל אחד מאתנו שם 25 אלף דולר. לקחנו חדר, משרד וכמה מספרי טלפון משורשרים. את הבחורות הראשונות 'סחבנו' מהשכנים.

"השנה הראשונה היתה מאוד קשה, היינו תלויים בביורוקרטיה של חברות הטלפון וזכייני הגבייה. בגלל שהיה מדובר בשיטה קלה לעשות כסף, המון אנשים נכנסו לענף, שבשנת 96' כבר היה מעבר לשיא. השנים האלה היו קריטיות גם מבחינה טכנולוגית, כל יום המציאו טכנולוגיה חדשה".

סקס, סמים ואינטרנט

"בשנת 97' נכנס האינטרנט", ממשיך מימון, "ואני הרחתי מיד הזדמנות לעשות כסף. הערכתי את ההשקעה הראשונית ב-120 אלף דולר. אבני הסכים מיד להצטרף. אלפר נגרר אחרינו, כמו תמיד. הזמנתי גם את מייק גינזבורג להצטרף, הוא היה השותף הישראלי שלי במכולת הכושלת והפגין ידע טכנולוגי לא רע כאשר מיחשבנו אותה. אמרתי למייק, 'בוא תיכנס ב-25 אחוז, תקבל 3,000 דולר לחודש, תעבוד כשכיר לפחות שנה ותהיה לך הזדמנות להתקדם כשותף - יש לך אשה וילד בדרך'. ככה התחלנו - אמיר, מייק, אלפר ואני - כל אחד 25 אחוז.

"ההשקעה הראשונית נגמרה צ'יק צ'ק על טכנולוגיות יקרות שהתחדשו ללא הרף. את התכנים הראשונים העתקנו, או קנינו. באופן כללי לא היה לנו חלק בהפקת הסרטים ואז גם לא היה צורך בהרבה תכנים, כי התעשייה היתה בחיתוליה. בשלב הזה אנשים עוד לא עשו כסף, וגם אנחנו לא, רק המצאנו - שמות קליטים, ז'אנרים, דאגנו שהאתר יהיה נגיש במנועי החיפוש הפרימיטיוויים של אז, שיהיה אטרקטיווי להיכנס אליו, ולחזור.

"הסקס שבר מחסומים טכנולוגיים כי זה היה התחום היחיד שאיכשהו הכניס כסף באינטרנט. כל נושא הרכישות באמצעות כרטיסי אשראי - זאת המהפכה האמיתית שיזמו אתרי הסקס, ואנחנו היינו בין המובילים שלה. הבנתי מהר שללא שליטה בהליך הגבייה נשאיר 50 אחוז מהמחזור למוקדי סליקה טלפוניים, וגם לא נצליח לפתות לקוחות הגונים להיכנס. היה לי ברור שאנחנו חייבים לפתח מנגנון סליקה ממוחשב, אבל לא ידעתי איך. תזכור שהדפדפן אקספלורר של מיקרוסופט עוד לא היה קיים. היום זה לא חוכמה, אפשר לקנות תוכנות סליקה על המדף בכל חנות מחשבים.

"בשלב מסוים לקחנו בחור בשם פרנק הגר, גורו מחשבים מקומי, שבנה לנו את המודל הראשון של מערכת הסליקה. לימדנו אותה לאתר כרטיסים גנובים, מזויפים, ללא המוקד הטלפוני של חברות האשראי. בכלל, העבודה עם חברות האשראי היתה מסובכת וחייבה מנה כפולה של רצינות ואמינות, המסתורין שאפף את אתרי הסקס לא הוסיף. מייק המשיך את התהליך שבנה הגר, אבל הגיע למקסימום היכולת. ואז הגיע אלעד כהן.

"הוא היה חבר ילדות של מייק מאזור גדרה, שמייק לימד אותו מה זה מחשבים. מהר מאוד התלמיד עלה על רבו וסיים שירות צבאי ביחידת מחשבים מובחרת. הוא היה בן 24 כשהגיע אלינו - אחרי טיול אחד בדרום אמריקה, ובדרך לטיול שני כדי לראות ליקוי חמה בברזיל. מבחינתנו הוא היה האיש הנכון. שכרנו אותו תמורת 8,000 דולר לחודש, מכונית ובית מושכר. אלעד התגלה כאשף, שבזמנו החופשי השתלט גם על מחשוב השיחות האירוטיות. הוא קולט שפות תכנות זרות בקלי קלות, משפר תוכנות, משביח מהירויות. ילד מחונן.

"אחרי חצי שנה הוא ביקש לעזוב, אבל הסכים להישאר כשהצעתי לו עשרה אחוזים מהחברה, בין היתר משום שהיה בחור חמד כזה. אחרי ארבעה חודשים יזמתי מהלך שבו כל אחד מהשותפים הפריש לו עוד שני אחוזים מחלקו והפכנו אותו לשותף שווה עם 20 אחוז. היינו משפחה של חמישה מנהלים-בעלים צעירים וגזעיים, עם 125 בנות שעבדו אצלנו, עם מומחים לסקסולוגיה, עם מחקרים על תגובות של אנשים, ועל סטיות, עם מנהלי מכירות שעברו קורסים בניהול.

"התחברנו מאוד גם מהבחינה האישית. בילינו יחד, השתוללנו. היינו יוצאים המון לסאות' ביץ', מיאמי, המתחם המפורסם שאז רק התחיל לארח את כל המסיבות ההמוניות. היו שם הרבה סמים, קוקאין, אורגיות. אני קניתי בית גדול, ב-מ-וו 730. אמיר קנה מרצדס 600 וחסך כסף. אלפר, שהיה רווק יפה תואר, קנה מכונית ספורט והיה יוצא עם המון בחורות. היינו עושים מחזורים של 80 אלף דולר בשבוע כל אחד. אמיר ואני העברנו לשווייץ מיליון וחצי דולר בתשעה חודשים".

טדי שגיא הפקות

"ואז אמיר נסע לארץ וחזר עם אדם בשם טדי שגיא", מספר מימון. "הוא אמר לי, 'תכיר, זה חבר שלי מתל אביב, איש עסקים מקושר שמתמחה בשלדים בורסאיים'. ישבנו במסעדה במיאמי, הכרנו וגם יצאנו לבלות יחד. היה נחמד, אבל הוא מאוד מבלבל, הטדי שגיא הזה. חבר טוב אמר לי, 'תיזהר מהבנאדם'. הוא לא הכיר אותו, רק קרא את שפת הגוף וביטא תחושת בטן. גורמים ביטחוניים אמינים בארץ אמרו לי, 'תיזהר מהבנאדם, אחיו ישב על רצח, והוא עצמו ישב על עבירות פיננסיות'.

"טדי בעצמו אמר לי בהזדמנות, 'אתה יודע, אנחנו, המשפחה שלנו, יש לנו ראש קשה'. ואז הוא סיפר לי איך יום אחד הוא התווכח עם אמא שלו ואמר לה שאם היא לא תסכים הוא קופץ מהמרפסת, בקומה שנייה. לדבריו היא אמרה לו 'תקפוץ' - והוא קפץ. לא יודע למה הוא סיפר לי את זה, כי לא היינו בדיוק חברים, אולי רצה להרשים אותי.

"זה היה בינואר 99', החודש הראשון שבו החברה עברה לרווח. לתערוכת מוצרי פורנו בלאס וגאס הצטרפו טדי ואבא שלו עמי. היינו במלון שלושה ימים ובסיומם אבני אמר שהם מעוניינים להשקיע 300 אלף דולר ברכישה של 30 אחוז. אמרתי לו שאין לנו צורך בשותף נוסף, ושאני מתנגד, אבל בנימוס הוספתי שאפשר לדבר. כאשר אלעד ומייק שמעו, הם חששו שטדי יבוא על חשבונם. לפני כן דיברנו הרבה על הצורך לשמר את האחווה שהיתה בינינו, שלא ניתן להכניס שותפים אם וכאשר ייכנס הכסף הגדול. בסופו של דבר מייק, אלעד ואני דחינו את ההצעה, בין היתר בגלל הרקורד הפלילי.

"בצד השני של החברה, אמיר ואלפר גרו בשכנות והיו מאוד מחוברים. אמיר שיכנע את אלפר לתמוך בעסקת המכירה, איכשהו הם התלכדו נגדנו ונוצרו שתי קבוצות. אמיר ואלפר עם 40 אחוז, מול מייק, אלעד ואני, עם 60 אחוז. לפני שטדי הגיע היינו כולנו משפחה אחת, עכשיו נוצר חיכוך בין שתי קבוצות. שבוע אחרי שעסקת המכירה נפלה אמיר שאל אותי אם אתנגד לכך שאלפר ימכור לטדי חמישה אחוזים מהחלק שלו ב-150 אלף דולר. אמרתי לו שלא, וזאת היתה הטעות של החיים שלי.

"בדיעבד התברר שאלפר מכר לטדי עשרה אחוז תמורת 150 אלף דולר. הוא סיפר לי אחר כך שטדי הבטיח לו עולם ומלואו. אמרו לו שהעסק באינטרנט זה כלום לעומת המיליונים שהם הולכים לעשות בבורסה. 'אתה אתנו בהכל, אתה אחינו', אמרו לו כאשר אירחו אותו בחודש מארס 99' בבית המשפחה בתל אביב, עם משרתים ומלצריות.

"אשתו של מייק היתה אז בשלבי הריון מתקדמים וביקשה ללדת בארץ ליד המשפחה. אחרי חודש מייק חזר למיאמי עם טדי. הם נכנסו יחד למשרדים וטדי הודיע לי: 'מייק גינזבורג עובר אלינו, השליטה בידינו'. מייק עמד שם מולי והרגשתי איך הלב שלי צונח. 'מניאק, הוצאתי אותך מאשפתות, אשתך עבדה בחיווט אלקטרוניקה, הפכתי אותך למיליונר - ואתה תוקע לי סכין בגב?'

"עבר חודש וטדי מתייצב אצלי במשרד עם אלעד כהן, ומודיע לי שוב: 'גם אלעד אתנו'. ההרגשה היתה ממש נוראית, אבל בסדר, חשבתי שלפחות העשרים אחוז שלי בטוחים, כי הכסף והחשבונות זרמו כרגיל. טעיתי. בינואר 2000 הם פשוט נעלמו עם החברה".

מחיר השאננות וההוללות

"מי שאכל אותה בגדול היה אלפר, נער המכולת שעשיתי למיליונר והכניס לעסק את טדי שגיא", אומר מימון. "הוא היה החוליה החלשה, וטוען שרוב הכסף על המכירה של החלק שלו לא שולם לו עד היום. אלפר סיפר לי שפעם הוא ביקש מטדי את הכסף כדי לשלוח לאביו החולה בטורקיה. טדי הבטיח לתת לו, ובסוף נתן לו רק 5,000 דולר, וגם מזה לקח 500 בחזרה, זה מלמד משהו על האיש. לא סתם אלפר כלל את הקטע הזה בתביעה.

"בין מאי לספטמבר 1999, שגיא ואבני שהו בארץ ורכשו או תיכננו לרכוש שלד בורסאי מסוים. בדיעבד התברר לי שפיתוחי הסליקה שלנו הוכנסו לשלד הזה, והקפיצו לשמים את המחיר שלו. כששגיא ואמיר היו בעמדת מיעוט היה להם קושי לעשות את זה, אבל למרות שהם ביצעו בעקביות פעולות השתלטות על החברה, אנחנו השותפים משום מה התעקשנו להיות בשאננות. לא לראות. בילינו יותר מדי במסיבות הגדולות של סאות' ביץ', שהיו מוצפות אקסטזי ונשים יפות; וגם במסיבות קטנות בבתים פרטיים, שהסתובב בהן קוקאין חופשי ועשו בהן אורגיות. היה לנו כסף ויכולנו להרשות לעצמנו להתהולל מיום חמישי עד יום ראשון. העסק עבד והמכונה היתה משומנת. כל בוקר היינו מתעוררים, נכנסים למחשב ורואים כמה כסף נכנס בדיוק. 35 אלף דולר בממוצע כל יום היו זורמים שם.

"בסביבות דצמבר 99', שזה היה חודש השיא, אלפר מספר לי פתאום שהוא לא מקבל כספים, רק הבטחות, שממדרים אותו. בתוך זמן קצר גם אני לא קיבלתי יותר כסף ודו"חות כספיים. הוצאתי להם מכתב ואיימתי לעצור את החשבון מול חברת האשראי, שהיה בשליטתי. לא עצרתי מיד, כי לא רציתי לרסק את החברה, אבל כן חסמתי את תזרים המזומנים ממרכז הגבייה לחברה.

"בינואר 2000 שאלתי את אמיר מתי יושבים לסגור שנה. הוא אמר שכשנחזור מהשואו הגדול בלאס וגאס. עד כדי כך גרוע המצב היה, שהם לא הזמינו לאלפר ולי מקומות כמו תמיד, ומאוד הופתעו לראות אותנו במטוס. הודעתי להם שכאשר חוזרים למיאמי אני רוצה כסף והתחשבנות. כשחזרנו נדהמתי לגלות שהמשרדים רוקנו מכל הציוד. מצאתי את המשרדים החדשים שלהם, לקח לי שבוע לאסוף את עצמי וללכת לדפוק להם בדלת. זהו. פה הכל נגמר מבחינתי והתחלתי להפעיל עורכי דין.

"אמיר, טדי ומייק הגיעו אלי הביתה וביקשו לקנות את החלק שלי. טדי אמר, 'תכתוב מספר על פתק, אני אכתוב מספר, ונראה איך נתפשר'. הוא רשם חצי מיליון דולר, אני רשמתי שלושה מיליון. לא הסתדרנו ואמיר ביקש קצת זמן. טדי הוא טיפוס מהמר, אם אין כסף והימור, אין ריגוש. עוד לפני זה הוא התארח אצלי והימרנו על משחק ביליארד. התחלנו על 500 דולר, הוא הפסיד. אחרי זה העלינו לאלף והוא שוב הפסיד. הוא לא שילם, התחמק, עד היום לא ראיתי את הכסף. שגיא הקפיד על סגנון דיבור אלגנטי, ולא ניבל את הפה, אבל בפעם הזאת, בדרך החוצה מהבית הוא אמר לי, 'אתה רואה את המייק גינזבורג הזה? הוא ישתין עליך'. זו היתה הפעם הראשונה והיחידה שהוא דיבר מלוכלך.

"אמיר המשיך לנסות לדבר. היה אומר לי, 'קח כמה שהחלק שלך שווה, אנחנו לא רוצים שתהיה אתנו יותר'. גם לי לא היה נעים להיות במקום שלא רוצים אותי, ובמיוחד כשאני במיעוט, אבל רציתי מה שמגיע. 'תתחילו עם הדו"חות הכספיים ושלמו את הכסף שמגיע לי', השבתי לו. 'נביא שמאי ואם ההערכה תהיה מקובלת עלי, אצא, אם לא - אני רוצה דיווחים קבועים ותקבולים על העשרים אחוז שלי'.

"עכשיו תראה את התחכום שלהם. באמצע פברואר אמיר בא אלי הביתה ומספר שהתחיל להם בלגן עם הגבייה והם כבר לא עושים כסף כמו שאני חושב. 'תן 800 אלף וקח את העסק', הוא אמר לי. אחרי יומיים הסכמתי, אבל אז הוא אמר שטדי כבר רוצה 1.2 מיליון דולר. אמרתי לו 'גם טוב', אבל הכל היה מצג שווא, להראות שהעסק לא שווה ולמרוח אותי".

בבריכה של רמת אביב

"לצורך השיקום העסקי שלי שכרתי מתכנתים והתחלתי לפתח מערכת חדשה", מספר מימון. "הצלחתי לשחזר גם את כל הפעילות הכספית של האתרים שלנו, בין היתר באמצעות הסיסמה של אלעד כהן שהיתה ברשותי. עם הסיסמה נכנסנו לכל המערכות שלהם וראינו כמה כסף בדיוק הם עשו ועושים כל יום. במהלך המשא ומתן לא גיליתי לאמיר את הסוד על הסיסמה והמידע שברשותי, וכשהוא סיפר שהם כבר לא עושים הרבה כסף, זה היה מצחיק.

"אף פעם גם לא הבנתי ממש למה אמיר דבק כל כך בטדי. הרי היו לנו יחסים מעולים, היינו חברים, הקמנו את העסק וגדלנו יחד. ביוני 2000 הוא ביקש שאבוא לארץ כדי לסגור אתו על החלק שלו. שיחה אחת עשינו בארקפה, הוא הציע 300 אלף דולר, סירבתי. שיחה נוספת ערכנו בבית קפה ברמת אביב, ושם הוא כבר הציע לי 600 אלף דולר, ושוב אמרתי לא. לפני שעזבתי את הארץ התקשרתי אליו ונתתי לו צ'אנס אחרון. הוא אמר 'בסדר' וסגרנו את כל הפרטים. את השיחה הזאת הקלטתי והשמעתי לכמה אנשי עסקים, ביניהם מוטי מנשה.

"חזרתי למיאמי בהבנה שאנחנו סגורים, אבל אז ניתקו אתי מגע. יצרתי קשר עם אנשים מסוימים בארץ וביקשתי מהם לארגן בוררות. בספטמבר 2000 ביקשו ממני לחזור. שוב ישבתי עם אמיר פעמיים, פעם אחת היתה בקאנטרי קלאב רמת אביב. הוא הביא מראש בגד ים ודרש שנדבר רק במים, בתוך הבריכה, כדי שלא אקליט אותו שוב. אמרתי לו שאין עלי הקלטה ולא רציתי להיכנס למים, אבל הוא סירב לדבר אז נפרדנו לשלום. נסעתי להורי בעכו, ואיך שאני מגיע התקשר אלי בנאדם מסוים ודרש שאחזור באותו לילה.

"הייתי עייף אבל חזרתי לתל אביב. נפגשנו בבית קפה מאוד רועש על החוף מול שרתון. אמיר הגיע עם מישהו ששמר על הצד שלו, אני הגעתי עם האנשים שלי. הוא הציע 600 אלף דולר ואתר סקס שמוערך ב-350 אלף דולר, בתנאי שלא יהיו לי יותר תביעות כלפיו, ובלי קשר לשותפים האחרים. אני אמרתי לו 12 מיליון דולר, עבור כל השותפים, ואם הוא רוצה לסגור את החלק שלו אז זה יהיה יחסית ל-12 מיליון. הוא אמר לי, 'אתה רוצה שאני אצא מפה?' אמרתי לו, 'אם אתה מדבר אתי על 600 אלף דולר אז אני זה שייצא'. הוא אמר לי 'צא'. קמתי והלכתי, חזרתי לארצות הברית.

"במשך חודשים ארוכים מי שהתמיד במאמצי הגישור היה מוטי מנשה, שהיה מקובל על כל הצדדים ומעורה היטב בנעשה בשוק ההון ואתרי ההימורים מהסוג שבינתיים אמיר, טדי ואלעד התחילו להיכנס אליהם באמצעות תוכנת הסליקה שפיתחנו יחד באמריקה. מנשה הוריד אותי מהעץ של ה-12 מיליון עד למיליון וחצי דולר. בשלב מסוים חשפתי לפניו את הדו"חות הכספיים שהשגתי באמצעות הסיסמה של אלעד. הוא העביר אותם אליהם והם היו בשוק. אלעד בדק והם מצאו מיד מאיפה נכנסנו ושינו את הסיסמה.

"ביולי 2000 הסכמתי להצעה שניסח מנשה על המחלוקת ביני לבין אמיר בלבד, 600 אלף דולר והאתר הקטן. מנשה טס למיאמי להחתים אותי על הסכם לפיו אין לי יותר טענות כלפי אבני. חתמתי לו ובאותו יום הוא חזר לישראל.

"24 שעות אחרי שמסרתי לשגיא את טיוטת התביעה, באו לביתי שני אנשים מטעמו שלא הבינו למה אני תובע, כאילו שסגרתי עם אבני לגבי כולם, אבל ההסכם שבידי קובע בפירוש שהסיכום הוא רק על החלק שלו, ואת זה נציג בבית המשפט".

הרשעה בהלבנת הון

ב-13 באוקטובר 2000 נעצר קובי מימון בארצות הברית. "היה לנו חבר אחד, ריצ'רד, שהיה סוחר סמים וידע מה קורה אתנו", הוא מספר. "הוא אמר לי שהוא מכיר מישהו שיכול לפתור את הבעיה, פרדי, איטלקי שמחובר למאפיה האיטלקית בפלורידה. פרדי הלך פעם אחת אל מייק גינזבורג ודרש ממנו לשלם לאלפר מה שמגיע. פרדי אמר לי שהוא לא איים, רק דרש, אבל גינזבורג כבר נבהל, הוא פנה אל חבר שלו שהיה פרקליט של האף-בי-איי, והגיש תלונה.

"הבעיה היתה שגם ריצ'רד עבד עם המשטרה, והוא הקליט את אלפר ואותי מדברים אחר כך על הקטע עם פרדי. בדיעבד, כשקיבלתי מהתביעה את הקלטות, שמעתי כיצד אני כל הזמן אומר לו את מה שפרדי אמר לי, שהוא לא איים על מייק אלא דרש את הכסף שמגיע. זה לא הספיק להם כדי לבסס מעצר על סחיטה של מייק, אבל אז ריצ'רד ניסה דרך נוספת.

"הוא ביקש ממני הלוואה של 150 אלף דולר כדי לקנות דירה בהזדמנות, ואמר שאת הכסף הוא נותן לי במקביל ביד, במזומן, כי יש לו כסף שחור של סמים. ארבע פעמים אמרתי לו 'לא', עד שבפעם האחרונה נשברתי ואמרתי 'אוקיי, אעשה זאת עבורך, אבל בשם החברות שלנו, ולא אקח ממך סנט אחד'. אגב, גם השיחה הזאת הוקלטה. קבענו תאריך והכנסתי את הכסף לחשבון של אלפר, שרשם לו צ'ק לטובת בעל הדירה. במקביל, ריצ'רד הביא לו שק עם 150 אלף דולר במזומן, ובשלב מסירת הכסף קפצו עליהם. אותי עצרו בבית קפה סמוך. אחרי שבועיים שוחררתי בערבות של 600 אלף דולר במזומן.

"בסופו של דבר לא הואשמנו בסחיטה של גינזבורג אלא רק בהלבנת הון, לא הון שלנו אלא זה של סוחר הסמים ריצ'רד. הם דרשו תשע שנים, ועורך דין מקומי שהיה תובע בעברו 'עשה טובה' כשסידר לי 'רק' 31 חודש. לא הייתי שלם עם זה, אבל לקחתי.

"נפלתי מלמעלה למעלה עד למטה למטה. מה שהחזיק אותי זה הילדים, והחברה שלי אז, אשתי השנייה כיום, ארלין, שהיתה בת 24 בלבד. היא היתה נוסעת כל שבוע ממיאמי ארבע שעות נסיעה כל כיוון לכלא באורלנדו, נשארת בעיר חמישי-שישי-שבת, וחוזרת. היא לא פיספסה שבוע אחד.

"הכלא רגוע יחסית, 2,000 איש ללא אסירים מסוכנים מדי. היו שם שישה מגרשי כדורסל, מגרש בייסבול, איצטדיון ריצה, מגרש כדורגל, שמונה שולחנות ביליארד, ספרייה ענקית, חוגים, למדתי לנגן בפסנתר. אנשים אינטליגנטים ואפשר להעביר את הזמן, אבל אני הייתי בסוג של תסביך אחרי מה שעברתי.

"ארלין לא השלימה עם העונש. היא נאבקה כמו לביאה, חצי שנה לא הניחה לתובע, נידנדה לו בטלפון, התייצבה במשרד שלו, היא כל הזמן טענה שזה עסק של סוחר הסמים ולא שלי, שהיתה כאן הדחה שפלה, שמדובר באדם הגון עם משפחה שהחברים שלו דפקו אותו. בסוף הוא התרכך מעט והסכים לבקש מהשופטת להוריד לי שלושה חודשים. כך היה, אבל את הגירוש שלי מארצות הברית, המדינה שהתגוררתי בה יותר מ-18 שנה, היא לא הצליחה למנוע. מי שאין לו אזרחות אמריקאית ומורשע בעבירה שיש עמה קלון, מגורש מיד עם השחרור מהכלא".*



אמיר זוהר הארץ
http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/SearchArticle.jhtml.