היהודים והערבים מעכו ממשיכים להתלונן בתקשורת הארצית,
אתמול זה היה חבר המועצה , אחמד עודה . והפעם , אלה מספר היהודים טובים שאני מוקיר ומכבד אישית , אבל לא מבין אותם , כי יש לי רק שאלה אחת :
האים התיאורים בכתבה להלן יכולים ולהביא שקט ועוד יהודים נוספים לעכו ?
להלן הכתבה באתר הצופה מתאריך 5/11/2006 :

הקרב על עכו
אלימות מילולית ופיזית מאפיינת בחודשים האחרונים את יחסי היהודים והערבים בעכו. הערבים מתגרים, היהודים מנסים להבליג והתוצאה היא עיר שהולכת ונכבשת בידי הערבים, ואין פוצה פה. "זוהי בעיה כלל-ארצית", אומרים ראשי ישיבת ההסדר, שתלמידיהם הותקפו בידי ערבים במוצאי שמחת תורה, "והגיע הזמן לתת מענה לה מענה תקיף, כלל לאומי" * כך נכבשת עכו, שלב אחרי שלב

ביום חמישי שעבר, באיחור של שבועיים לערך, הגיעו חברי סיעת "איחוד לאומי-מפד"ל" (בהרכב חסר) לביקור הזדהות עם תלמידי ישיבת ההסדר בעכו. הח"כים הגיעו לעיר לאחר שבשמחת תורה הותקפו בחורי ישיבת ההסדר המקומית בידי ערבים תושבי העיר. כמעט בניגוד למצופה, התלמידים ורבניהם לא שמחו על הביקור הממלכתי.
"כמה מחברי הכנסת הערביים", הסבירו למבקרים, "הגיעו לעיר יום לאחר הארוע, כשהכל היה עדיין טעון ורגיש, וחיזקו את ידי הפורעים הערביים. אתם, לעומת זאת", אמרו לח"כים, "הגעתם רק אחרי שבועיים".
"אני אוהב אותם", הסביר לאחר מכן הרב הראשי של עכו, יוסף ישר, "אבל כועס עליהם. מדוע מוחמד בראכה יכול להתייצב מיד למחרת האירוע ולחזק את ידי הערבים המקומיים, ואילו הח"כים שלנו באים שבועיים אחרי? הם היו צריכים להיות פה למחרת. הרי אנחנו זקוקים להם".
ביקור ההזדהות שגרם לכעס הוא רק דוגמה לעצבים הרופפים של אנשי עכו בימים אלה, יהודים וערבים, וזוהי גם תמצית הסכסוך ארוך השנים שבין הצדדים. מבחוץ אולי נראית עכו כהתגלמות הדו-קיום, אך מבפנים היא מפעפעת שנאה וכעס, והרגשות האלו מחלחלים בחודשים האחרונים גם החוצה, ובמלוא העוצמה.

"זה היה פוגרום"

במשך שנים שמרו היהודים והערבים בעכו על יחסי שכנות תקינים ושקטים. מרקם היחסים העדין הופר לאחרונה, בשורה של ארועים ופרובוקציות שעשו הערבים, כך לפחות לטענת התושבים היהודיים. זה התחיל מזריקת אבנים והתנכלות מילולית לעוברים והשבים והמשיך, כאשר גורמי אכיפת החוק התעלמו, גם לתקיפת יהודים שהלכו לתומם ברחוב. "אני לא יכול לשכוח את היהודי בן ה-80, שחטף מכות רצח, עד שפינו אותו לבית חולים”, מספר הרב ישר.
בעקבות אותו מקרה ומקרים אחרים, ישבו הנכבדים הערבים עם עמיתיהם היהודים ומיהרו לעשות סולחה, אבל היא לא החזיקה מעמד. ההתגרויות נמשכו.
"אחד השיאים התרחש לפני כשנתיים, כאשר נשרף בית הכנסת", אומר הרב ישר, "כל הארץ רעשה אז אבל איכשהו העניין הושתק. המשטרה טענה כי בית הכנסת נשרף על רקע פלילי והושיבו אותנו שוב לסולחה".
כשבועיים לפני שמחת תורה, מספרים התושבים היהודים, התחמם האזור עוד יותר, כאשר הערבים החליטו לבדוק את מידת הרגישות של היהודים המקומיים. הם הציבו רמקול של מואזין בליבה של שכונת וולפסון, שכונה יהודית הומה, בה ממוקמת גם ישיבת ההסדר “רוח צפונית", והפעילו את המכשיר בקולי קולות. הדבר אסור על-פי החוק אבל הדבר, כצפוי, לא הרתיע אותם. ראש העיר, שמעון לנקרי, נתן הוראה להוריד מיד את הרמקול, אבל הערבים שמו אותו בחזרה שוב ושוב. לאחר עימותים קולניים בין הצדדים, התקבלה פשרה לפיה הרמקול יפעל רק בסוף יום צום הרמדאן אך בפועל "קבעו הערבים עובדות בשטח".
בעת שמחת תורה הגיע המתח לשיא. תלמידי ישיבת ההסדר הפועלת בעיר, "רוח צפונית", יצאו כמדי שנה לשמוח בשמחת התורה ולשמח את התושבים היהודיים של העיר, אלא שערביי המקום חשבו אחרת. כאשר יצאו בחורי הישיבה בערב החג לרחוב, לסבב הקפות בין בתי הכנסת בעיר, החלו מספר תושבים ערבים ליידות עליהם אבנים. המשטרה הגיעה למקום במהירות והצליחה לפזר את העימות ונראה היה כי המהומה נרגעה, אלא שביום למחרת, מוצאי שמחת תורה, כאשר בחורי הישיבה חזרו מבית הכנסת התוניסאי, שעל-פי מנהג העדה חוגג את ההקפות השניות עוד קודם צאת החג, לא היתה משטרה באזור והערבים הרשו לעצמם להתפרע. כנופיית ערבים מצויידת באבנים, אלות ונפצים פתחה בעימות אלים עם בחורי הישיבה, תוך שהיא משמיעה קריאות נאצה וקללות. בשלב מסוים אף תפסו ראשי הכנופיה את ראש הישיבה, השכיבו אותו על הרצפה ושברו לו את המשקפיים. שלושה בחורים נפצעו, אחד בעין.
אחד מבני הישיבה, חייל, הגיע בריצה למקום עם נשק ואף ירה שתי יריות באוויר. "בתקשורת הציגו את הארוע כאילו החייל ירה בערבים", אומר הרב ישר. "וזו פשוט שערוריה. הבחור הזה הרי היה צריך לפעול לפי הוראות פתיחה באש ולירות להם ברגליים, אבל הוא לא עשה את זה. הוא היה זהיר וירה באוויר. ובכל זאת, מיד עצרו אותו לחקירה".
דקות ספורות לאחר צאת השבת, שמע גם הרב ישר על המקרה והגיע במהירות לישיבה. "טסתי כל עוד נפשי בי, הגעתי תוך עשר דקות לישיבה ולא האמנתי למראה עיני", משחזר הרב ישר, קולו עדיין נרגש, "זה היה ממש פוגרום. מאות ערבים משולהבים, איש ואישה, צבאו על הישיבה משני הכיוונים. פחדתי להיכנס, לעבור ביניהם. כל בחורי הישיבה היו מבוצרים בפנים, אחרי שחזרו מהקפות שניות. היה פחד נוראי להיכנס לשם. התנפלו עלי כמה חבר'ה, והתחילו לצרוח 'אנחנו רוצים לשתות את הדם שלך ואת הדם של היהודים, אללה אכבר'. היה להם רצח בעיניים. למזלי, הגיעו למקום שלושה שוטרים ומיד משכו אותי בכוח פנימה".
תלמידי הישיבה התבצרו בתוך מבנה הישיבה, חוששים לחייהם, כאשר המשטרה הגיעה בכוחות מתוגברים לאזור. בין השאר, הגיע למקום גם מפקד התחנה, סגן ניצב משה כהן, וניסה להרגיע את האווירה. רק לאחר ניסיונות רבים ושיחות של ראש הישיבה עם ההמון המוסת שבחוץ, הצליחו להרחיק מהמקום את הפורעים הערביים. אלא שעדיין היו בני הישיבה מבוצרים בתוך מתחם הישיבה ולא היו יכולים לחזור למגוריהם הנמצאים בעומק שכונת וולפסון. “התלמידים חששו לצאת מהמבנה", מתאר הרב ישר, "ולכן סוכם ששוטרים ילוו קבוצות של בחורים לדירות. התושבים הערבים פירשו זאת כניצחון. הם אמרו שהשוטרים זורקים את הבחורים מהמקום".
ש. הערבים טענו שאתם התחלתם.
הרב ישר: "תלמידי ישיבת ההסדר 'רוח צפונית' מגיעים בדרך-כלל מפתח-תקווה, הרצליה ורעננה. אלו לא חבר'ה שמסוגלים ליצור עימותים או פרובוקציות. הם גרים בדירות שכורות בליבה של השכונה. מעולם לא היה להם שום חיכוך עם התושבים. אף שכן לא יכול לבוא ולומר שהבחורים הפריעו או התגרו בו. זו המדיניות של ראש הישיבה, לא להתגרות בשום צורה בתושבים הערבים".
ש. התלמידים לא חוששים בעקבות הארוע לביטחונם האישי?
הרב שטרן, ראש הישיבה: "לא הם ולא אנחנו חוששים. אנו ממשיכים באותה דרך, כי דרך מצליחה לא משנים. מה שכן, מבחינת רמת הביטחון האישי, מוקמת פה בימים אלה נקודת שיטור בשכונה. מבחינתו, אם נרגיש פחד, לא נוכל לחיות. חלק מהפחד אנו מגלגלים גם לפתחם של הערבים. אנחנו מבהירים להם במעשינו שאנחנו ממשיכים בדרך שלנו.
"בשמחת תורה, 130 התלמידים שלנו, עברו עם ספרי תורה מבית כנסת לבית כנסת. עוצמה כזו מכעיסה את הערבים. העוצמה שלנו לא נמדדת בזה שהיינו מחזירים עוד אגרוף או נענים לגירויים. אנו לא מודדים עצמנו באטרקציות של התפרעויות.
"אנחנו מקווים שהשטח התורני, שהולך ומתפתח בעיר, ייתן כוח גם לעיריה ולתושבי העיר להתעורר. אנחנו עצמנו מרגישים שלאחר שמחת תורה קרה משהו. אנחנו בדרך הנכונה ואולי אפילו מהווים סמל של ציונות".
הרב יוסף ישר: "הישיבה הגיעה לעכו במטרה לבלום את המגמה השלילית. אמנם אנחנו עוד רחוקים מליצור בלימה ממשית, אבל שינוי מגמה כבר אפשר לראות בשטח. הישיבה תורמת תרומה אדירה והיא תגדל, תתרחב ותפעל יותר, דווקא כתוצאה ממה שקרה".

"הם משתלטים על המדינה"

האירוע בשמחת תורה היה רק שיא בעימות ארוך ומתמשך בין תושבי עכו הערבים והיהודים. ויכוח שמתנהל בשקט בשקט, רחוק מעין תושבי המרכז אך בעל השלכות משמעותיות לחיי כל אזרח במדינת ישראל. מדובר, חשוב לציין, רק במשל. בעיר אחת מתוך כמה ערים בשטח הריבוני של מדינת ישראל, שעוברת לאט לאט לידיים ערביות ואין פוצה פה ומצפצף.
שכונת וולפסון בעכו, למשל, התחילה לפני כעשרים שנה כשכונת יוקרה יהודית בעיר המעורבת. השכונה הוקמה על-ידי הפילנטרופ היהודי, סר אייזיק וולפסון, עבור זוגות צעירים וולפסון אף תרם בית כנסת, שהוקם במרכז השכונה, כדי להבטיח קיום חיים יהודיים מלאים בעיר. "כאשר ערבי נכנס לבית, ערך הדירה יורד. הוא מוכן לשלם יותר, וכך היהודי עוזב”, מסביר הרב ישר איך עברה השכונה לידיים ערביות. "כך, לאט לאט, המשפחות עוזבות, ובסוף הבניין מתרוקן מיהודים והערבים משתלטים עליו. ככה הם השתלטו על כל השכונה, בתהליך שנמשך כ-20 שנה. היום למעלה מ-90 אחוזים מתושבי השכונה הם ערבים. מדובר בכמה מאות דירות. אני מעריך שבתוך כמה שנים השכונה תהפוך לשכונה ערבית לכל דבר. המגמה שלהם ברורה, הם לא מסתירים אותה - להשתלט על הכל".
שכונת וולפסון, אגב, אינה היחידה המתרוקנת מהיהודים החיים בה. גם ממרכז העיר בורחים היהודים ובאים הערבים וגם בשכונות נוספות. "אני לא יודע בוודאות, אבל יש עדויות שהמואזין שלהם הכריז בקולי קולות כי צריך לקנות כמה שיותר דירות ולגרש את היהודים”, אומר הרב ישר. "הם עושים זאת כמגמה, אתגר, יעד לאומני, והם מצליחים".
הרב ישר, כמו רבים אחרים בעכו וסביבתה, לא מבין את ההתנהלות האדישה של הרשויות, נוכח האיום מבית. "לא מדובר כבר באיום", הוא מסביר, "אלא בעשיה נוראה וממשית, שאוכלת כל חלקה טובה. אני לא מבין איך מול אויבנו בצפון, ישראל מפעילה ארטילריה בים ובאוויר ונלחמת על כל פיסה מארץ ישראל, ואילו פה, בעכו, עיר ואם בישראל, הערבים כובשים לאט לאט את העיר ולאף אחד לא איכפת. וזה חשוב, זו הרי לא רק הבעיה של עכו. תראו מה נעשה בחיפה. הרי שכונות יוקרתיות כמו דניה מתמלאות בערבים. תראו מה קורה בנהריה, הם קונים שם דירות כל הזמן וכך גם במעלות, כרמיאל, רמלה ולוד. הם כובשים לנו חלקים מארץ ישראל ואנחנו יושבים ושותקים".
גם ראש ישיבת ההסדר בעכו, הרב יוסי שטרן, מדגיש כי עכו משקפת נאמנה את מה שקורה בארץ ישראל, וההתייחסות אליה חייבת להיעשות ברמה הלאומית. "אפשר להסתכל מה קורה כאן ולדעת מה יקרה בעוד חמש או עשר שנים בארץ ישראל", הוא אומר, "לכן באיזה מובן אנחנו דגם שצריך לשמר ולבדוק. כרגע, עכו היא בעלת רמת הסיכון הגבוהה ביותר לאיבוד הרוב היהודי ואם זה יקרה, חלילה, זו עלולה להיות חוליה ראשונה בשרשרת ניפוץ דמוגרפית".


"לאף אחד לא איכפת"

אצבע מאשימה לכך שעכו נכבשת על-ידי הערבים אפשר להפנות לגורמים רבים, אומרים פרנסי העיר, אבל כעת צריך לוותר על הטחת האשמות ולצאת לפעולה.
רובי לוזון, מבניה של עכו ומראשי הציבור הדתי-לאומי בעיר, מחבר קו אחד בין המאבק לשמירת יהדותה של עכו לבין כישלון המאבק בגוש קטיף. "בגוש קטיף נכשלנו כי מי שהיה שם - זה רק הציבור הדתי. אם גם פה נהיה רק הציבור הדתי-לאומי - ניכשל שוב. הציבור הדתי יכול להוביל מהלך, אבל כדי לשנות משהו, אנחנו צריכים את כלל הציבור איתנו", הוא מדגיש.
ש. מה עושה המדינה כדי לבלום את התופעה?
הרב ישר: "שום דבר. אני לא אזכיר שם, אבל לפני כמה שנים הזמנו לכאן את אחד מראשי הימין, בחור יקר. הוא היה אז שר, ידיד של כולנו, ערכנו לו קבלת פנים מכובדת והראינו לו את המציאות הנוראה הזו. הוא הזדעזע, ממש אחז בראשו כלא מאמין, אבל אמר שאין מה לעשות. ריבונו של עולם, אם זו התשובה והתגובה מאנשים שלנו, אז אנחנו בבעיה רצינית. עם מי לא דיברנו, אבל שום דבר. אני לא יודע אם זו התעלמות או חוסר אונים. אני בכלל חושב שמבחינה פוליטית אף אחד לא רוצה להתעסק עם ערביי ישראל".
רובי לוזון: בעקבות פגישה שהיתה לי עם ראשי המשטרה לאחר הארוע בשמחת תורה, סוכם על הקמת נקודת שיטור במרכז שכונת וולפסון. העיריה תשכור דירה באזור, ומש"ק של המשטרה יאייש אותה במשך כל שעות היממה. ברור שהמצב, כפי שהוא היום, לא יכול להימשך ולכן במקביל לפגישות עם ראשי המשטרה, אנחנו מנסים להעלות את הנושא לסדר היום הציבורי. לשם כך, אנחנו פועלים מול חברי כנסת. במקביל, גם התנועה לאיכות השלטון החלה לפעול מול הגורמים המוסמכים בעניין הפעלת הרמקול בשכונה, בניגוד לחוק. חשוב גם להפגין נוכחות - להתנדב למשמר האזרחי, שיראו ציבור יהודי מסתובב באזור, בסמכות המשטרה".
ש: המצב, לדעתכם, עלול ליצור גם בעיה דמוגרפית בעיר?
"הנתונים שיש בידינו מאוד קשים ולאחרונה אף נאמר לנו שהנתונים האלה רחוקים מלהיות מעודכנים. על-פי הנתונים, בבית החולים בנהריה - על כל 17 לידות שלהם, יש לידה אחת שלנו, ואלה, כאמור, נתונים ישנים. המצב היום הרבה יותר גרוע. בעכו מדובר עדיין על כ-70 אחוזים יהודים ו-30 אחוזים ערבים, אך הזמן לא משחק לטובתנו. המצב הולך ומידרדר".
ש. מה אפשר לעשות?
"מבחינתנו, בארוע האחרון עברנו את הקו האדום. עד היום היינו חייבים, בכל הכוחות, להבליג ולהתאפק. היום אני חושב שאסור לנו להבליג. מאז ההתקפה, נרשמה התארגנות רצינית של הציבור היהודי בעיר ואנו מתכננים כמה כינוסים, כולל עצרת המונים נגד המצב".
"הגיע הזמן גם לגעת בסוגיה הרגישה-נפיצה של אכיפה הבניה הלא חוקית במגזר הערבי”, אומר לוזון. "התחברנו ל'וועד לשמירה על אדמות הלאום', ויחד איתם, אנחנו אמורים להגיש בג"ץ נגד העיריה על אי אכיפת החוק במגזר הערבי. במקביל, עלינו לנסות ולרכוש בעצמנו דירות נוספות בעיר".
ש: אתה חושש מפני העתיד?
הרב ישר: "מאוד. לפי מה שהיה שם, לפי המבטים והשנאה, לא היה חסר שזה יגיע להידרדרות הרבה יותר גדולה. הם מנסים אותנו, ואם אנחנו נבליג, אז אוי ואבוי יהיה".
ש: אז מה הפתרון, לדעתך?
"אף אחד מאיתנו לא קבלן לפתרונות, לא יודע. אבל איך אפשר לדבר על פתרונות כאשר מתעלמים מהבעיה. אני רוצה שתדגיש את זה בכותרת ענקית. אנחנו קוראים לראש הממשלה, לשרים ולח"כים – אנא פיקחו את עיניכם, תתעוררו, זו בעיה לאומית וצריך להעלות אותה על סדר היום הלאומי. רק אחרי שנעלה את זה על סדר היום הלאומי, נדבר על פתרונות".
גם מנכ"ל הישיבה, אוריאל ברח"ד, מדגיש כי בכל הקשור לחיזוק האוכלוסיה היהודית בעכו, צריך לערב את הממשלה והסוכנות היהודית. "כבר עכשיו, צריך להביא לעכו עוד משפחות יהודיות כדי שלא לאבד את הרוב היהודי בעיר. זה פשוט מאוד, חד וחלק. יש כניסה מאסיבית של ערבים לעיר והגירה החוצה של יהודים. אני מקווה שבעקבות הארוע בשמחת תורה, תהיה התעוררות של כולם. אנשים יבואו לפה, יראו שיש כאן משהו גדול, חי, קיים, נושם ובועט וירצו להצטרף לעגלה שכבר רצה. זו פשוט משימה לאומית".
http://www.hazofe.co.il/web%5Cnewsnew%5Ckatava6.asp?Modul=24&id=51362&Word=&gilayon=2908&mador=141

מישהו שם לב לתגובה שרשומה מתחת לכתבה הזאת באתר "הצופה" ???

חובה לקרוא!!!

תוכן התגובה:



שי מַנדלר

יאללה להפסיק להתולנן אנחנו עכו וצרייכים לחיות בדו קיום. ותאמינו לי כמו שיש ערבים לא טובים ככה יש גם יהודים ויש גם יהודים טובים וגם ערבים.

אני בעד דו קיום חיובי בעיר שלנו.

למצב כזה אלברט בדיוק התכוון- למצב שהמצב בעיר
יתואר בצורה מוקצנת לכוון השלילי ויצא מכלל פרופורציות,
חשוב לדעת שהחדשות מעכו יוצאים מהעיר החוצה ומקבלים מימד
מוגדל ומועצם לכוון השלילי.

כמובן אני מסכים עם הדיעה האומרת שאסור לטמון את הראש
באדמה ולא לפתוח ולטפל בבעיות הקימות
אבל צריך וכדאי לעשות זאת בצורה רצינית בתוך הבית
ולא מחוצה לו, כי המרוויחים העיקריים מהפרסום השלילי
הם אותם קצוניים שיקבלו בסוף את מבוקשם
ואוכלוסיה חזקה וחדשה מחוץ לעיר לא תגיע אליה

וכך בידינו אנו הורסים
את התדמית של העיר .

אני גאה לגור בעכו !

כל מי שאוהב את עכו ורוצה לשדר אנרגיה חיובית שירשום אחריי
משפט אחד על אהבתו לעכו .....קדימה אחים שלי....

זכור וחבריון לא רוצים אותנו . זו עובדה.
בוועדת הפנים נאמר במפורש שלא רוצים יהודים חדשים שיגיעו לעכו.
אז מה לעשות ? לנקוט במדיניות של בת יענה?