סיפור בתי הספר בעכו והמסגד שמוקם במרכז העיר (העיר המנדוטרית) מעוורר שוב את יחסי הדו קיום בעכו לדיון ולשאלה היכן הם נמצאים .
הנתון הברור ביותר ביחסים אילו הוא נתון ההגירה השלילת של יהודי העיר עכו.
שאלתי יהודים רבים שעזבו והם ענו ללא היסוס - מה שגרם לנו לעזוב זו האוכלוסיה הערבית בעיר שמגדילה את כוחה היחסי . ב 12/04-1/05 היינו עדים למספר מקרים של אלימות אשר בהם היה פן לאומי בניהם - שריפת בית הכנסת בצפון העיר ומספר דקירות לדוגמאת המאבטח של מסעדת "אורי-בורי" .
מקומות עבודה? לעכו איזור תעשייה גדול יותר משכנותיה - נהריה וק.מוצקין.
מצבן של ערים אילו טוב בהרבה משל עכו . רוב מתושבי עכו עברו או שואפים לעבור לנהריה למרות שהטבות המס בשתי הערים כיום שוות.
תושבי עכו - לא עובדים בעכו בדומה לתושבי נהריה וקרית מוצקין שברובם אינם עובדים בישוב מגוריהם. הבעיה המרכזית בעיר היא בעיית הדו קיום .
אם לא יקומו יהודים וערבים בעכו ויפתרו את הבעיה יווצר מצב קשה של אלימות, כמו שהייתה בעיר בשנת 69 ואף חמורה יותר. כמו שהייתה בעיר באוקטובר 2000 ואף חמורה יותר , חמורה יותר גם מהדקירות והשריפות של ינואר 2005.
במקרה כזה כל הצדדים יפסידו ועכו כעיר תפסיד ותנזק אולי אף לעולם ...
במידה ונגיע לכך שממשלת ישראל תתחיל לפעול לפתרון היא תפגע באוכלוסייה הערבית בעיר ותחזק את האוכלוסייה היהודית כי זו מדיניותה.

נושא הדו קיום בעכו בין יהודים לערבים מעסיק את תושבי העיר ופרנסיה מזה שנים רבות.
כל פרנסי העיר לדורותיהם התהדרו בדו קיום הנפלא השורר בעיר בניגוד לערים מעורבות אחרות בארץ.
במקרו ניתן לאמר שמצב הדו קיום הוא סביר עד טוב בהתחשב בגודל של שתי האוכלוסיות , אולם במיקרו ניתן להבחין באלמנטים של סדקים קלים בדו קיום
וזה בא לידי ביטוי באלימות פיזית ומילולית מצד צעירים במגזר הערבי בעיר כלפי התושבים היהודים , ודי עם נזכיר שריפת בית כנסת השחתת מבנים , דקירות מכות וכו'.
הסיבות לסדקים אלה נובעים ממצוקה כלכלית וחברתית שנמשכת לאורך שנים ואף גוף ממשלתי לא נתן / נותן דעתו על כך.
אי אפשר להתעלם גם מהבעיה הדמוגרפית אלפי תושבים יהודים עזבו את עכו בשנים האחרונות ואילו האוכלוסיה הערבית גדלה כתוצאה מריבוי טבעי.
הפתרון שממשלת ישראל צריכה לתת לעיר לאלתר : הכפלת התושבים ע"י הבאת אוכלוסיה צעירה וחזקה לעיר , ביסוסה הן הכלכלי והן החברתי ובמקביל טיפול שורש באוכלוסיה הערבית בעיר גם בקטע הכלכלי ובמיוחד בקטע החברתי שהוזנח במשך שנים רבות.
למרות שיש כאלה שחולקים על דעתי בצורה נחרצת אני חושב שחיזוק האוכלוסיה הערבית לצד חיזוק האוכלוסיה היהודית עשוי להביא לעיר דו קיום אמיתי המושתת על כבוד וערכים משותפים

אני לא מתנגד לדו קיום . להפך - אני מאמין כי אפשר לחיות זה לצד זה בשלום .
אני אפילו חושב בדומה ליוסי שיש להשקיע בציבור הערבי בעיר .
אך אסור להסתיר את העובדות . לצערנו - אנחנו כבר לא 70-30 כמו שהיה לפני שנתיים. אלברט שמעת את זה כמוני בביקורו של שמעון פרס בעיר.
כדי לפתור את בעיות העיר ולמנוע את הנטישה, צריך להכיר בעובדות ובסיבות העזיבה. אנשים אולי עזבו לפני שנים אחדות על רקע הטבות המיסים , אך היום המצב הוא שווה בין עכו לנהריה - אז מדוע לדעתך עדיין נתיב המעבר מעכו לנהריה ממשיך ובאותו הקצב?
אני לא טוען שאנחנו היהודים האחרונים בעיר , אך יש לשים את העובדות על השולחן הרוב היהודי הולך ומצטמצם. ומאחר ואני חושב שה70-30 הוא מה שצריך להיות כאן , אני בעד לפעול לשמירת הנתון.

ערן שכטר

ערן היקר והצעיר - הנתון הבדוק הוא 70 - 30 ולא אחרת
אני בדקתי שוב ושוב את הנתון הזה , זאת המציאות ! ורק על בסיס זה יכול להתקיים דיון .

גם מתוך דברי ח"כ עזמי בשארה בכנסת אפשר לראות את הנתון 29 אחוז ו 71 אחוז : פורסם בעכונט

"עזמי בשארה , הגיש את ההצעה לסדר היום והסביר את המצב התושבים :

מדובר בשכונה שהייתה קיימת לפני קום המדינה, עוד לפני ‎1948, עכשיו נוסף לכל זה עניין תכנון המתאר, שיש בו פסי רכבת שמפקיעים חלק גדול מהאדמות הפרטיות בשכונה, ולכן התושבים נמצאים בחרדה גורלית למצבם. יש שם גם תושבים שגרים בפחונים ובמצב דיור לא טוב. מדובר ב-‎130 תושבים, ‎23 משפחות.
בעכו ‎29% מהתושבים הם ערבים, כלומר ‎15,000 מהתושבים בעכו הם ערבים. אין שם כמעט שכונות ערביות. "