עם עובדות - לא נכון להיתווכח!
ציונות זה בילד-אין. גם בהיותי בצידו האחר של כדור הארץ, בארה"ב, לעבודה ממושכת מאד,
לא שיחררה אותי ממצוקת האכפתיות.
מאז, לפני כ-25 שנה, הייתי משוכנע לחלוטין שהפתרון של מרכז העיר, עם השלכות על כל העיר,
הינו הפיכת המרכז לתרבותי/חברתי/ציבורי/בידורי/אטרקטיבי!...
הייתי משוכנע, עד כדי כך שהפסקתי עיסוקי שם, רכשתי מבנה הרוס וקטן והפכתיו ל"מרפסת"
האטרקטיבית – עוד בטרם היה מדרחוב סגור.
במקום התקיימו: ערבי תרבות עם תיאטרון עכו, ערב רוסי, תימני, אתיופי – עם אומנים אוטנטיים,
תצוגות אופנה, זמרים, לילות לבנים וכו'. המקום, היה האטרקטיבי ביותר בצפון - ואז, חזרתי לארה"ב.
בהיעדרי, באה העירייה והחליטה שהיא מקימה מדרחוב סגור שהביא להתמוטטות.
רח' בן-עמי, היה סגור לתנועה וקטוע, גם בצומת וייצמן.
חלונות ראווה נופצו, ע"י אוכלוסיות בעייתיות שרכשו דירות בזול, במתחם שהיה היקר ביותר בצפון.
לאחר מספר שנים כשחזרתי, שוב הפעלתי את "המרפסת" (במקביל לעיסוקי האחרים).
שוב היו פעילויות לרוב והמקום שוב הפך לאטרקטיבי.
נאבקתי על פתיחת המדרחוב הסגור לתנועה וכן לפתוח את בן-עמי לתנועה זורמת לכיוון הים – ע"י
הקמת כיכר בצומת ויצמן – שהיה סגור ע"י אי תנועה לכל רוחבו.
הבנת ההכרח, לפני 25 שנה שיש להפוך מרכז מסחרי לתרבותי/בידורי, לצורך שיגשוג ופריחה,
היה בבחינת "ראיית הנולד".
התועלת העירונית הייתה עצומה, אך העלות הייתה כבדה שהרי לאורך השנים, הכל נעשה במימון פרטי
והשקעות כבדות, ללא משיכת רווחים.
אפשר להיזכר בחיוך ובעצב ולהעלות זיכרונות למראה התמונות המוגשות כאן.
תמונות בטעינה
המבנה "החורבה" בטרם הקמת המרפסת
ערב רוסי וערב אתיופי
ראש העיר דה-קסטרו ז"ל מברך בערב הפתיחה
תצוגת אופנה
הפורום למען עכו - שנה טובה
