נפתלי בנט, לשעבר ראש המטה של בנימין נתניהו, מקים תנועת "ישראל שלי", לשעבר מנכ"ל מועצת יש"ע סיכם את ביקורו בעכו בדף הפייסבוק שלו
והנה מה שכתב:
העיר עכו הופכת ערבית.
בתמונה: דירת משפחה יהודית אחרונה בשכונת וולפסון של עמידר בעכו שאוכלסה בידי מאות משפחות ערביות
**
השבוע סיירנו בערי הגליל (עכו, כרמיאל ועוד).
פגשנו בעכו קבוצה של צעירים אכפתיים שרוצים להציל את העיר שלהם. אדיר כהן ואשתו הילה אירחו אותנו בביתם ובעיר.
**
העיר עכו, כאמור, הופכת ערבית.
שכונות שלמות, כמו שכונת וולפסון, שפעם גרו בהם יהודים כיום מאוכלסות כמעט לחלוטין על ידי ערבים. אלפי יהודים עזבו את העיר. כך גם בנצרת עלית.
העיר עכו מורכבת ממרכז העיר ("עכו המנדטורית" והעיר העתיקה) ומרצועה חיצונית, חדשה יותר ("שיכון"). מרכז העיר התרוקן, כאמור, מיהודים.
**
אסביר איך זה קרה. יש כאן שיעור חשוב בסכנת הרגולציה הממשלתית, ותוצאותיה הבלתי-צפויות.
מדינת ישראל החליטה לפני מספר שנים להיטיב עם יישובי הצפון, וקבעה הנחה משמעותית במיסוי לתושבי קו-נהריה. ההטבה לא חלה על עכו. תושבי עכו האמידים יותר, נהרו החוצה על מנת לזכות בהטבה, וכך נשארו התושבים במעמד סוציו-אקונומי נמוך.
**
אך לא די בזה. חברת עמידר, שהבניינים שלה מרכיבים את לב העיר, מעניקה דיור מוזל ביותר (לעתים 90 ₪ לחודש שכירות) ל"זכאים". היא משווקת בארגסיביות בכפרים ערביים ומשכנעת משפחות לבוא לעכו.
מיהו זכאי עמידר?
משפחה עם ארבעה ילדים ומעלה, כשהאם אינה עובדת. בכפרי הגליל המערבי ישנן רבבות משפחות ערביות כאלו, והן מיהרו לאכלס את שיכוני עמידר. מי לא היה עושה זאת ב90 ₪ לחודש?!
על מנת להיות זכאי אין צורך בשירות צבאי או אזרחי.
**
והדינמיקה היא כזו שלאחר שבניין מסוים מתאכלס באופן חלקי על ידי משפחות ערביות, יש מוזיקה ערבית, דגלים מוסלמיים, קריאות מואזין במיקרופון (באמצע שיכון!) בשעות בוקר מוקדמות ועוד. היהודים שעדיין נשארו לא מחזיקים מעמד ועוזבים. כך בניין. ועוד בניין. שכונה. ועוד שכונה.
היהודים האחרונים בשכונה "מסמנים" את עצמם באמצעות דגלי ישראל (בתמונה) על דירותיהם, אך דגלים אלו הולכים ומתמעטים.
**
יהודים מפחדים כיום להתסובב ברחוב בלילה. אכיפת החוק כמעט ואינה קיימת. ראיתי מכוניות חונות באמצע הכביש (כמעט חוסמות את כל המעבר) ואין פוצה. ישנן הטרדות רבות. בעיר העתיקה השילוט ברובו בערבית, ללא עברית.
**
הנושא רגיש ומורכב אך אסור לנו לחמוק מעיסוק בזה.
בישראל חיים יהודים וערבים. הערבים זכאים לזכויות אזרח שוות. לערבים מגיע פתרון דיור ראוי, כמו גם ליהודים.
אך המדינה היא מדינה יהודית, ועליה לשמור על צביונה ככזו.
המדינה צריכה לרכז מאמץ בטיפול בצרכי הדיור הערביים והיהודיים בצורה ראויה.
**
בחוג הבית פגשתי עשרות תושבי עכו שכואבים את אובדן עירם. הם אינם שונאים. אינם מתלהמים. רק כואבים. שוקלים לעזוב. מתפללים שהממשלה תסייע להם במצוקה אליה הם נקלעו. מספרים שגן הילדים שבה הם גדלו כבר אינו יהודי, ואין להם לאן לשלוח את ילדיהם. שבית הכנסת שבו הם התפללו נסגר.
לא כעס. כאב.
**
ויש אנשים נפלאים שעושים מעשה.
ישנו גרעין תורני שעזב את מרכז הארץ והגיע להתיישב דווקא בעכו. פועלים בחינוך, ברווחה ובעצם בכל תחום. ארגון "איילים" הקים גרעין בלב העיר העתיקה. ישנם מכינות קדם צבאיות (חילוניות) בעיר. ישיבת הסדר שעורכת פעילויות לתושבי השכונה.
**
הפתרון למצב צריך להגיע משני כיוונים—מלמטה למעלה דרך השטח. אך גם מלמעלה למטה דרך המנהיגים הפוליטיים באמצעות פעולות מערכתיות.
זו חובתנ

תמונות מהביקור:











סרטון: https://www.facebook.com/photo.php?v=385031611564477

לדעתי כל עוד שנפתלי לא חיי את העיר עכו רוב דיבורו הוא דמגוגיה
לאיסוף תומכים לדרכו הפוליטית.
כלומר שבענו מדיבורים .