לידיה חתואל: "התככים חישלו אותי, עורי מחוספס"
הקדנציה הראשונה בהנהלת איגוד הסיף הסתיימה בהדחה ("בכל ישיבה הייתי על סף התקף לב"), בשנייה הפכה ליו"ר. עכשיו, חמושה בניסיון שצברה כסייפת, מנסה לידיה חטואל-צוקרמן להבריא את הענף וחולמת "לצאת עם נבחרת אולימפית מלאה בכל כלי אפשרי"
בשנת 2004, אחרי שלוש אולימפיאדות ו-33 שנים בספורט, איפסנה לידיה חטואל-צוקרמן את הרומח וחתמה קריירה זוהרת. במארס האחרון נפל דבר - יו"ר איגוד הסיף, יוסי הררי, הודח, והספורטאית המיתולוגית נכנסה לתפקיד השמור לעסקנים, בדרך כלל גברים.
ההסבה היתה קשה לעיכול עבור הסייפת בדימוס, שלפני כחמש שנים נכנסה לישיבה הראשונה כחברת הנהלה. "זה היה השוק של חיי", היא משחזרת, "בכל ישיבה הייתי על סף התקף לב. אנשים כל כך לא מקצועיים, שלא קשורים לענף, קיבלו החלטות הזויות. ישבתי שם והרגשתי שאני מתפלצת".
במהרה דאגו חברי ההנהלה להיפטר מקולה האופוזיציוני. "לא פלא שהדיחו אותי", היא משתפת, "הפרעתי בישיבות כי מאוד כאב לי. הסתכלתי רק על הזווית המקצועית ולא הייתי פוליטיקאית".
באותה עת התמקדה חטואל-צוקרמן בהכנסתם לענף של ילדיה הקטנים, ובהדרכת הסייפים במועדון המשפחתי בעכו. לפני כשנתיים, לקראת הבחירות באיגוד, רשם אותה אחיה, המאמן חיים חטואל, כנציגת המועדון בהנהלה. "לא התלהבתי בכלל וביקשתי שתוך זמן קצר ימצא לי מחליף", היא מעידה.
בבחירות זכה הררי לתמיכה גורפת. עם הזמן, חילוקי דעות סביב תפקודו כיו"ר גרמו לו לאובדן שליטה על ההנהלה. "היתה התנהלות לא תקינה ולא דמוקרטית", טוענת חטואל-צוקרמן, "פוטרו חברי הנהלה והוכנסו במקומם חברים אחרים. נוצר מצב מצחיק בו כיהנו במקביל שתי הנהלות, כשכל אחת טוענת שהיא החוקית. בישיבות נוסחו שני פרוטוקולים שונים. התנהלנו כך כמה חודשים והגענו לשיתוק".
בצל המשבר הצליחו המאמנים והסייפים לתפקד באופן יחסי, כולל מדליית ארד היסטורית של נעם מילס באליפות אירופה, אך מינהל הספורט הבין שאין מנוס מהתערבות. בסיום הליך הבוררות הוחלט באסיפה הכללית לפטר את הררי.
"במצב כזה אפשר לבחור יו"ר רק מתוך ההנהלה הקיימת", מסבירה חטואל-צוקרמן, "בכלל לא חשבתי שאהפוך ליו"ר, אבל הובלתי את האופוזיציה ולכן הכניסה לתפקיד היתה מאוד טבעית. השנים עשו את שלהן והתככים חישלו אותי. לקדנציה הזו כבר הגעתי כפוליטיקאית טובה יותר, עם עור הרבה יותר מחוספס".
לתפקיד הביאה עמה רזומה מרשים - תואר בחינוך גופני במכללת אוהלו, תואר במינהל, חינוך וספורט באנגליה, ניהול רשות הספורט העירונית בעכו, חברות בעמותה לקידום נשים בספורט, וכמובן שפע של ניסיון וחוויות מעולם הסיף. לכל אלו ועוד היא נזקקה.
"מצאתי את הענף במצב קשה מאוד", היא מעידה, "הספקים שעובדים עם האיגוד לא קיבלו כספים, הרבה שופטים לא קיבלו שכר ולאן שלא הלכתי, נתקלתי בשאלות על משכורות ובאיומי תביעה. ניסינו לעשות סדר, והשתדלנו מאוד לא לפגוע בפעילות הסייפים".
אני אנווט
הטוטו, היחידה לספורט הישגי והוועד האולימפי נרתמו גם הם והקדימו תשלומים. חטואל-צוקרמן מעודדת מתמיכתם ומצהירה: "אני לא מפחדת לנסות, לשגות, להסתכל על כישלונות באומץ וללמוד מהם. אני משתפת, מאצילה סמכויות ומאמינה בצוות המקצועי שצמוד אלי. האנשים בעד רוח חדשה, והחשיבה שלי שונה לגמרי".
כצעדים ראשונים, שואפת היו"ר לפתח את תשתית המאמנים והשופטים ("אם לא נטפח דור המשך, נירה לעצמנו ברגליים"), לבנות תכניות מסודרות ("בלי שליפים") ולקדם את הכישרונות שאוחזים בכלי הלחימה ("אם הסייפים יראו גוף רציני שמושך אותם, גם הם יהפכו רציניים יותר").
חטואל-צוקרמן, בת 48 בחודש הבא, היא אם לארבעה. עידן ומתן המשיכו את שושלת הסיף, נירן מכדרר על הדשא עם ילדי הפועל עכו. ומה עם ליהי הקטנה? "אני רוצה שתהיה סייפת", מייחלת אמה, "אני ממש לא מפחדת עליה. בגילה גם אני הייתי ברבי קטנטנה, ונכנסתי לסיף בעקבות אחי. הייתי תחרותית ואקרובטית, ונסחפתי פנימה".
בעכו אתם משגשגים, אבל איך אפשר לפתות ילדים מהמרכז ומהדרום לסיף?
"מאוד קשה לגייס ספורטאים לענפים האישיים. לאלו שלא מכירים את הסיף מקרוב יש סטיגמה על הענף, הם פוחדים שזה מסוכן ואלים. הבנות חוששות שזה לא נשי, אבל זהו אחד הענפים האציליים ביותר ואני לא יודעת אם יש עוד ענפים כל כך ממוגנים. מדובר בספורט מאוד אינטליגנטי, אתה אף פעם לא משתעמם וכל קרב הוא עולם ומלואו. אנסה להכניס את התחום הזה למערכת החינוך בדרכים יצירתיות".
בין הפגישות במכון וינגייט לסידורים עם ילדיה, מייחלת היו"ר להישגים משמעותיים באליפות אירופה. לאולימפיאדת לונדון היא מקווה להשחיל לפחות שני סייפים. העתיד על פיה אמור להיות הרבה יותר מזהיר. "החלום שלי כיו"ר הוא לצאת עם נבחרת אולימפית מלאה בכל הכלים האפשריים. זאת עוצמה".
ויש עוד מסר, כללי יותר, בכל הנוגע לניהול הספורט בישראל. "מדינות אמיצות משלבות את הספורטאים שלהן בעשייה, ולא דוחקות אותם הצדה ומסתמכות על מנהלים שלא קשורים לתחום", קובעת חטואל-צוקרמן, "אני קוראת לכל הספורטאים והספורטאיות, גם אלה שפרשו, לחזור ולגלות עניין".
http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1234649.html