יוסי פיטוסי - על פטירתו של יוסי זגורי מראשוני עובדי הנוער והקהילה
יוסי זגורי , מראשוני עובדי הנוער והקהילה - חותם בהסתלקותו מהעולם פרק ראוי בתולדות הפעילות החינוכית הבלתי פורמאלית בעכו.
תמונה של יוסי זגורי ז"ל
יש עדיין מי שמתבלבל ביני – [יוסי פיטוסי] לבין יוסי זגורי.
בעוד השמועה על יוסי זגורי התפשטה בעיר – משהיא התקשרה אלינו הביתה בדחילו ורחימו לברר באיזה יוסי מדובר ?
אותי זה לא מפתיע ואף יוסי זגורי קיבל את הבלבול הזה בהומור ובהבנה – שהרי ההליכה המשותפת רבת השנים –כמעט 50 שנה באותן דרכים ,באותם נתיבים של עבודה ,שרות צבאי ושכנות קרובה .מטבען יוצרות חברות .
חברות מזן אחר חברות שעמדה במבחן גם כאשר לא הסכמנו על הדרך וגם כאשר השפה והסגנון ניסו לא פעם לקבוע את הטון.
מכל התכונות הטובות , אהבת הנתינה , לשאוף לעשות הכול בגדול, דאגה לצוות העובדים, היתה לו תכונה שאף הוא עצמו לא היה מודע לה – היה בוא כוח מלכד כוח משיכה לא מובן ומסתורי - גם כאשר נדם קולו הרועם והתכנס בתוכו הלכה והתעצמה באורח מוזר ופלאי - נוכחותו .
בשנות ה-60 זגורי היה מורה לטבע בבית ספר ביאליק מחלון הכיתה שלימד עקב אחר קצב בנית בית הנוער הראשון, בית הנוער המרכזי, בית היימן של היום.. ומשאלה אחת בלבו היתה לנהל בבוא היום את בית הנוער..ואכן עם מינויו הוא מקבץ חברים שהכיר ויחד בשיא הפתיחות וההתלהבות – בלי הרבה ידע וניסיון רק תחושת שליחות בוערת בעצמותיו עיצב את דפוס העבודה הנכון עם בני הנוער בעיר. וכשהוא הבחין שלנוער חסר מקום בילוי בלילות שבת בעיר –אולם בית הנוער הופך לדיסקו של 400 רוקדים ושנינו נהיינו שומרי הברים.
בית הנוער היה כשמו כן הוא ,לרבים מבני הנוער הפך בית הנוער לבית שני ולעתים בית ראשון וזגורי היה להם אב , אח וחבר- עד היום זכורה לי אותה אימה אלמנה שפנתה ליוסי ובקשה ממנו שישגיח על בנה שסולק מבית הספר ושיעסיק אותו בכל עבודה חינם התחננה האם ,חינם ! ובלבד שלא ישוטט ברחוב... ויוסי ברגישותו למצוקת האם העסיק את העלם הסורר עד שהשיבו לספסל הלימודים . עשרות, מאות ולאלפים של בני נוער בעיר נושאים עד היום זיכרונות ילדות מופלאים - בנערן, במחנות קיץ ויש גםמי שזוכרים עד היום את דוכני "ההימורים" בחגיגות ליל יום העצמאות .
זגורי היה איש של מעשים שידע לפקד ונהל ולהעניק סמכויות גם למדריך צעיר. עם סיגריה בפה ותיק מדריך מעור משובח תלוי על כתפו .
וכשנתבקש לנהל את בית קדם הוא שוב קפץ על ההזדמנות ותרם את חלקו הסגולי בקידום מערכת יחסים מופלאה בין תושבי העיר היהודים והערבים.
פעילות שהותירה עד היום חברות כנה ואמתית למרות חלוף השנים ושינוי "הזמנים" .
החזרה לבית הימן היתה עבורו סגירת מעגל לא עוד בית נוער כי אם מרכז קהילתי גדול ומוביל בעיר ולכן לא פלא שכאשר הגיע שמעון לנקרי בחור צעיר משוחרר צהל שנשא בת עכו וביקש להשתלב בעבודה הוא פנה לשני היוסים ,
יוסי אהב מאוד את העבודה הקהילתית והיה מבין המנהלים הראשונים והבכירים בעיר ובחברה למתנסי"ם אלא שמיום שהוחלט על ידי מי שהחליט כי בעכו מספיק מנהל מתנ"ס אחד – ויוסי שובץ לעבוד במקום אחר מחוץ לעירו – באותו רגע נדם קולו הרועם והתכנס בתוך עצמו.
ואנו,חבריו ובני משפחתו חשנו את כאבו מבלי יכולת לעזור לו..
הוא לא דיבר על העלבון ועל הניתוק מהמעיר שכה אהב. על כאביו ופחדיו מהמחלה לא שיתף איש הוא עוד האמין כי יגבר ועוד ייחלץ מהמחלה וגם אנחנו החברים והמשפחה רצינו לקוות ולהאמין.
למרות חולשת הגוף לא ויתר יוסי על אתנחתה יומיומית בארומה על כוס אספרסו ואנחנו החברים ובעיקר שלמה וחיים אסולין שהתפנו מעיסוקיהם במסירות נפש - והיינו משמשים זה לזה חברותא , קבלנו את שתיקותיו הארוכות , היינו משוחחים עמו וכאילו גם שמענו את הרהורי ליבו.
יום שישי האחרון התלווינו ליוסי לארומה – הפעם לשם שינוי ניגב חומוס ורק לאחר מכן קינח באספרסו, אנחנו דיברנו והוא השיב כהרגלו בשתיקה וכל אחד מאתנו הבין מה שהבין.
ביום ראשון בבוקר פרידתו עוד הספיק לנגוס בפיסת שוקולד ולעלות חזרה למיטה למנוחה קצרה...וכמה סמלי הייתה הסתלקותו כשמשהו מר מתוק בפיו.
למשפחה היקרה לחבריו ולמכריו הרבים יהיו דברים אלו איגרת זיכרון טוב מיוסי החבר ואיש המשפחה למופת .
יוסי פיטוסי