|
נדמה לי שהמנהרה שעשו מרחוב דושינסקי לרחוב חטיבת גולני, מייתרת את הגשר שנועד בעיקרו לעבור מעל פסי הרכבת. לפני שהיה הגשר, ילדים ושאר עוברים ושבים, חצו את פסי הרכבת, ואז זה היה נראה כל כך טבעי. נסו היום לחצות פסי רכבת במפגש לא מוסדר. ישר יהפכו אתכם לפושעים.
לי יש סיפור אישי על הגשר ועל איך הוא הוקם:
עד לשנת 1983 היו הסעות לתלמידים שגרו שצפון העיר, אל חטיבת הביניים שהיתה ברחוב בורלא בשיכון.
בשנת הלימודים תשמ"ג או תשמ"ד (1983) החליטה העיריה להפסיק את ההסעים כי זה עלה להם הרבה כסף.
ועד ההורים (שגם ידידינו אלברט לוי היה בין חבריו) החליט להשבית את הלימודים לאות מחאה שאין הסעות, והתלמידים צריכים ללכת ברגל ולחצות מסילה וגם כביש סואן (כביש עכו נהריה הישן שהיה היחיד שקישר בין חיפה לנהריה).
אני זוכר, זה היה כשעליתי לכיתה ח'. הלימודים הושבתו ואני בן 13, והחלטתי לנצל את השביתה כדי לנסוע לבית חולים נהריה לבקר קרוב משפחה ששכב שם. התחנה לנהריה היתה בסוף הירידה של רחוב דושינסקי.
עמדתי בתחנה וחיכיתי לאוטובוס.
פתאום עוצרת בתחנה מונית ומתוכה יוצא הכתב של הטלויוזיה בצפון וחיפה, עמוס כרמלי, ביחד עם צלם ועם איש קול (המקליט).
עמוס שואל אותי האם אני תלמיד של חטיבת הביניים המושבתת ואמרתי שכן.
עמוס רצה לראיין אותי ולביים סצינה שבה אחצה את הכביש הסואן.
חציתי את הכביש לצד השני (צפון) וניסיתי לחצות בחזרה לצד שכנגד (לכיוון השיכון).
עמוס כרמלי, הצלם שלו והמקליט מצלמים אותי. הם ביקשו עוד טייק אחד וחציתי שוב.
אחר כך הוא הגיש לי לפנים מיקרופון והחל לראיין אותי על השביתה.
אני כבר לא זוכר מה נשאלתי.
בערב בשעה 21:00, הקרינו כתבה על השביתה במערכת החינוך בעכו, והראו אותי בחדשות חוצה את הכביש.
את הראיון לא הציגו.
הציגו בכתבה תלמידים שבילו בחוף ארגמן.
הכתבה עזרה וההסעות חזרו בצורה של מימון חלקי של ההורים. אוטובוסים של אגד שבאו במיוחד ואספו תלמידים. התלמידים שילמו בכרטיסיות ניקוב.
אחר כך גם קם הגשר שקישר בין שכונות הצפון / מערב לשכונות המזרח ולחטיבת הביניים רוז/עלייה שניה/החורש.
בעבר היתה לי קלטת BETA עם הכתבה מהטלווזיה, אבל היא אבדה.
הכתבה בטח שוכנת במרתפי הטלוויזיה הישראלית, ולמי שיש 20,000 ש"ח פנויים, יכול לרכוש את הכתבה...
|
|
מי
אנחנו
כתבו
לנו
הודעות
ניחומים
הלוח
דע-עירך
מ.ט.י.
לוח
שנה 
חיפוש
התחבר
הרשמה
שאלות נפוצות
חיפוש בפורום 
