|
יש ללמד את שיריו של דרוויש ואפילו המורכבים שבהם
כי הם משקפים את המיית ליבם של חלק מאיתנו בארץ.
חלק שרוצים להגיע איתו לפיוס הסטורי ושלום של אמיצים.
פיוס כזה יתכן רק כשאנו נגיע למקומם והם יגיעו למקומינו.
חשוב גם שהדברים ילמדו בקונטקסט הנכון
כלומר רדיפת היהודים בארצות מוצאם ומלחמת אין ברירה.
יש להתייחס למחמוד דרוויש כפי שהאמריקאים מכבדים ומלמדים את התרבות האינדיאנית
וכמו שחלק מהדתיים מלמדים את ביאליק שכתב הרבה נגד מוסדות הדת מהם יצא.
לדוגמה:
תִּקּוּן חֲצוֹת
לֵיל סַגְרִיר. רוּחַ עַזָּה גָּלֲלָה
עַל-פְּנֵי הָעִיר עַב-מָטָר עָז –
וְכָל-הָעִיר הַקְּטַנָּה צָלֲלָה
בִּיוֵן מְצוּלָה וּבִשְׁנָת.
הַמְּבֹאוֹת הָאֲפֵלִים דֹּמְמִים,
רַק-מַשַּׁק גֶּשֶׁם שׁוֹקֵק בָּם,
וּבָתִּים מָטִים, סְחוּפִים, שֹׁמְמִים
יַשְׁחִירוּ פְנֵיהֶם פֹּה וָשָׁם;
וּכְיָתוֹם עָלוּב, אֲשֶׁר שָׁכְחוּ
מְתֵי חֶסֶד תֵּת לוֹ כְסוּת לְחֹם –
כֵּן חֲשׂוּפֵי גַג תַּחְתֵּיהֶם שָׁחֲחוּ,
הִתְכַּנְּסוּ – וַיֵּאָנְקוּ דֹם.
וּכְאִלּוּ חֹשְׁבִים הֵם וּמְהַרְהֲרִים
הִרְהוּרִים רָעִים מִבְּלִי קוֹל;
הַעַד הַיְסוֹד בָּם הֵם מְעַרְעֲרִים,
וְקֹרְאִים תִּגָּר עַל-הַכֹּל?
וּגְשָׁמִים שֹׁטְפִים וּמִתְגַּלְגְּלִים
כְּזִרְמֵי דְמָעוֹת עַל-הַקִּיר;
הַגַּגּוֹת הוֹלְכִים וּמִדַּלְדְּלִים –
וּבָכֹה תִבְכֶּה כָּל-הָעִיר.
וִישֵׁנֵי חֹשֶׁךְ עַתָּה אֹרְרִים
בַּחֲלוֹמָם אֶת-יוֹם מָחָר, תְּמוֹל –
הוֹי, שְׁלוּ קַבְּצָנֵי עוֹלָם, שְׁנוֹרְרִים!
וּרְאֵה חֲלוֹם טוֹב, עַם כֶּבֶד עֹל!
מִבֵּין הַפְּרָצִים תִּפְרֹץ יִלְלַת
הָרוּחַ, תַּקְפִּיא אֶת-הַדָּם –
הָהּ! מִי יוֹדֵע אִם-לֹא קִלְלַת
אָח נָקִי אֹבֵד צְרוּרָה שָׁם.
גַּם-כּוֹכָב אֶחָד אֵין בָּרָמָה עוֹד,
אֵין נִיצוֹץ אוֹר, אֵין קֶרֶן עֹז –
רַק אֶשְׁנָב בּוֹדֵד יָאִיר שָׁמָּה עוֹד:
יְהוּדִי קָם לְתִקּוּן חֲצוֹת.
והנה דבריו של ששון סומך מאונ' ת"א על ספר שיריו של מחמוד דרוויש, "למה עזבת את הסוס לבדו - שירים"
שהופיע במקורו הערבי בלונדון בשנת 1995:
ספר שיריו של מחמוד דרוויש הנו, ללא ספק, אחת היצירות הבשלות והמורכבות שהצמיחה השירה הערבית
של ימינו. שלושים ושלושה השירים המובאים בו מהווים מחרוזת אפית הנמסכת
על חומרים השאובים בחלקם מהביוגרפיה של המשורר, ובעיקר ממחזות ילדותו:
מלחמת 1948, הילד בן השש ואביו, הסוס והבית הנעזבים לנפשם, הכפר הנחרב.
התמונות אינן מופיעות כרצף כרונולוגי סדור וערוך, אלא הן צצות ועולות בהקשרים
היסטוריים שונים ומשונים, ויוצרות מעין ציור סוריאליסטי שבו לובש מוטיב הגלות
אינסוף צורות. הגודש המטאפורי-אליגורי המאפיין את שירתו המאוחרת של דרוויש
מגיע בספר זה לשיאו, והוא מסייע להפוך את התמונות הבודדות לאודיסאה חדשה,
אוניברסלית, לאומית ואישית בעת ובעונה אחת. בכל שורה משורות שירים אלה
מסתתרים רימוזים לטקסטים ספרותיים והיסטוריים, לשירים של משוררים אחרים,
ולשירים קודמים של דרוויש עצמו. תרגומים של שירים כאלה ללשון אחרת מציב
קושי אדיר בפני המתרגם: מה עוד שהקורא שאליו נועד התרגום שלפנינו, כלומר
זה הישראלי, אינו בקי, למרבה הדאבה, בתרבות הערבית, בקורותיה ובעיקרי
סמליה. אבל טוב טוב שספר זה, שהוא אחד המשובחים בקבצי שיריו של מחמוד דרוויש,
מופיע עתה בתרגום עברי נאמן, פרי עבודתו של המשורר מוחמד חמזה ע`נאים.
יצירתו של דרוויש, הבולט והנערץ שבמשוררי העם הפלסטיני, ראויה למצוא את
מקומה במדף הספרים העברי לא רק בשל תכניה וזהות מחברה, אלא בראש ובראשונה
בשל היותה הישג אמנותי מפעים. ששון סומך אוניברסיטת תל אביב
צוואה - מחמוד דרוויש
מות,
חכה,
שב, קח לך כוס יין,
חדל להתמקח,
הרי אתה ושכמותך לא מתמקחים עם בני אדם
ואני ושכמותי לא מתנגדים למשרתו של הנסתר.
הנפש לך מעט,
אולי הותשת ממלחמות הכוכבים,
ומי אני שתכבד אותי בביקורך ?
כלום פנויה שעתך לבחון את שירי ?
לא.
הרי זה כלל לא עניינך,
אותך מינו רק על החומר באדם,
לא על דיבורו
לא על פועלו.
מות
הביסה אותך האמנות
הביסוך שיריה של ארץ נהרים,
והאובליסקים של מצרים,
וקברות הפרעונים,
והגילופים באבן מקדשים
כל אלה הביסוך
וניצחו
חמקו חיי הנצח
ממארביך ...
עשה בנו אפוא
עשה בעצמך
מה שתרצה.
ואני רוצה
רוצה לחיות ...
עוד יש לי מה לעשות,
הייתי רוצה שהישראלים יקראו אותי
יקראו ויכירו את שירי ...
|
|
מי
אנחנו
כתבו
לנו
הודעות
ניחומים
הלוח
דע-עירך
מ.ט.י.
לוח
שנה 
חיפוש
התחבר
הרשמה
שאלות נפוצות
חיפוש בפורום 
