היום ז' באלול יום שמחה וששון ליהודי טבריה שהוכרז גם כפורים שני
ומעשה שהיה כך היה
תושבי עכו ודאי מכירים את דהר אל עומר "נסיך הגליל" שהקים את עכו מחורבותיה.
הוא היה הַשַליט הראשון של הארץ, שהושיט יד ליהודים בידידוּת, והזמינם להתיישב
בגבולות מדינתו. בזכותו התבססה הנוכחות היהודית בטבריה,
ויהודים שרו לו שירי הַלֵל. אחד המקורות החשובים ביותר על ימי שלטונו הוא "ספר
זִמרַת הארץ" מאת הרב יעקב בֵּירַב מטבריה. חָמִיו של בירב, הרב חיים אבולעפיה,
הוזמן על ידי ד’אהר לחדש את היישוב היהודי בטבריה.
בשנת 1742, הפאשה סולימאן שישב בדמשק, החליט לצאת לארץ ישראל על
מנת לכבוש את טבריה ולהרוג את דאהר אל-עומר. הרב חיים אבולעפיה ששמר לו אמונים,
הודיע על כך לדהר אל עומר. אך דאהר הרגיע אותו בטענה
כי הגליל אינו כבר תחת הסמכות הפאשה של דמשק, אלא של הפאשה בצידון.
הערכה זו לא עמדה במבחן המציאות. בספטמבר 1742, הגיע סולימאן פאשה להר,
צפונית מטבריה, והחל המצור על העיר. סולימאן הכריז כי על תושבי טבריה להסגיר לידיו
את דאהר, שאם לא כן יחריב את העיר ויהרוג את כל יושביה. דאהר עצמו ישב בעיר טבריה,
שהייתה מבוצרת, ועמדה בפני תותחי המצור שהביא עמו סולימאן. לאחר שהמצור נמשך 83 יום,
ב-1 בדצמבר 1742, נסוג סולימאן וחזר לדמשק . הסיבה לכך הייתה שהגיע חודש הרמדאן, ואם
יעדר הוא מדמשק הוא יאבד את מעמדו בתור ראש העולים לרגל לקיים את מצוות החאג' ולעלות לרגל למכה .
ביולי 1743 החליט סולימאן לעלות שוב ולצור על טבריה. הפעם הגיע בראש חיל גדול
לטבריה. ב-27 באוגוסט 1743 סולימאן מת ממחלת מעיים, והמצור הוסר.
יש אומרים שמחלת המעיים היתה למעשה הרעלה מכוונת של שליחי דהר אל עומר.
ליהודי העיר טבריה היתה צהלה ושמחה
ומאז ציינו בטבריה את יום ז' אלול, שבו הוסר המצור, כ"פורים שני".
מכאן ואילך, במשך 30 שנה, ד’אהר אל עומר היה חופשי להמשיך את התפשטותו
על פני הארץ כולה. תחילה כבש את צפת, אחר כך השתלט על דיר חנא במרכז הגליל,
וכעבור שנתיים נפלה בחיקו גם עכו. בניגוד לשִׂנאַת-הזָרים של קודמיו, הוא עודד את
סוחרי עכו לפתח סחר בין לאומי, והזמין לא-מוסלמים (במקרה הזה, נוצרים מקפריסין)
לבוא ולהתיישב בה.
מדינתו של ד’אהר בוודאי לא היתה "מדינה לאומית" – אבל בזמן ההוא לא היו מדינות
לאומיות בשום מקום. ד’אהר היה שליט אפקטיבי, כונן בטחון ושלום, איפשר התאוששות
כלכלית . חיטה מן הגליל עזרה למלא בימים ההם את מחסני הדגנים של פאריס. בכל
רחבי הים התיכון נודעה לתהילה הכותנה של ארץ ישראל, שניתן לה השם "כותנת עכו",
על שם עיר הנמל שבה נרכשה.
ב-1775 החל הצבא הטורקי במצור על עכו. דאהר ניסה להמלט, אך נרצח בידי אנשיו.
יש הטוענים כי הוא מת על סוסו בשער הצפוני של עכו לאחר שחזר לאסוף את אשתו הצעירה עאישה.
בבתי ספר יהודים לא לומדים על ד’אהר אל עומר, ושמו אינו בדיוק נכס צאן ברזל.
בתל אביב יש רחוב אלנבי, בירושלים יש רחוב המלך גו'רג'. אבל חפשו-נא את רחוב
ד’אהר אל עומר. ארץ כל כך רבת בולים עדיין לא מצאה בול אחד בשביל אחד הנועזים
שבשליטיה.
