נראה כי ברמה הלאומית כל מה שנעשה כדי לצמצם את מס' הניפגעים בתאונות אינו משפיע וכמעט מדי יום אנו מתבשרים על עוד נפגעים.

מה לא נכתב ונאמר על גורמי התאונות כמעט כל אחד הופך להיות מומחה לקביעת סיבת התאונה עוד לפני שמתבצע תחקיר .

ואני שואל?

האם השקענו מספיק בהסברה במודעות לסיכון להיפגע להולכי הרגל לנהג ולנוסע?

אני יודע שיהיו כאלו שמייד יאמרו "די נמאס כבר לחנך אותנו איך לנהוג ואיך להתנהג בדרך!"
לצערי אלו הם האדישים למה שקורה מתעוררים רק לאחר מקרה מצער .האם צריך לחכות לכך?
אני בטוח שכולם מחפשים אחריות .כמה עוד אפשר לדבר על הגורם האנושי האחראי לתאונות הדרכים מבלי לנסות לשפר את החינוך לסבלנות ,סובלנות ואחריות אישית לכל מה שקורה בדרכים.

מכיוון שלנו אין כמעט השפעה על האכיפה ,תשתיות ומערכת המשפט לא נותר אלא
לנהל את הקרב הזה ברמה עירונית בבתי הספר !

לקיים תחרויות של סרטוני בטיחות בדרכים והצגות בקרב התלמידים.
פעם בחודש:
לקיים יום התנדבות /סיוע למשטרת התנועה
לקיים יום התנדבות למגן דוד
לקיים יום התנדבות למחלקה אורטופדית בבתי חולים
לקיים יום התנדבות של בוגרי תיכון בבתי ספר יסודיים בנושא זה"ב

ועוד פעילויות הסברה נוספות שיגבירו את המודעות אצל כל אחד מאתנו .
אי אפשר לדבר על כך רק לאחר שחבר או קרוב ניפגע!
אינני חסיד של שידורים בטלוויזיה ,האם משהו יכול לומר לי שישנם מדי יום איזו פרסומות מטריפות את החושים בנושא הקטל בדרכים?

לכן נראה לי כי ברמה העירונית ההשפעה יכולה להיות טובה יותר .אפשר יהיה גם לראות ולמדוד את התוצאות למשך שנה ואם הצלחנו להציל נפש זכינו.

אך אחי כמה אתה צודק

אבדנו קרובי משפחה שכנים חברים ופקודים שלנו בצבא

מס' ההרוגים כפי שצינת אשר יקבע את הצלחת תפקידו מעורר בי זעם ומוכיח שוב כי ברמה הלאומית אין פתרון הולם

קנסות ושלילת רשיון גם לא פותרים כי אנשים משלמים ונוהגים בלי רשיון -זו בדיחה אבל זו האמת

מה שנשאר זה הגברת המודעות אצלנו ברמה העירונית בבתי הספר
ברמה הלאומית כפיה להכניס
תמונות קשות וכואבות ,דם על המסכים בשעות צפית שיא בסדרות וריאליטי

מי שראה תמונות אלו הגיוני שיתנהג אחרת