|
מקווה שיש לכם כח לקרוא את הסאגה הזאת. יום שישי 12 וחצי בצהריים אני מביא את בני נדב מבית הספר,הולכים הבייתה אוכלים ארוחת צהריים משפחתית הבן האישה והבת. האישה והבת צוחקות עלינו שאנו נוסעים שוב מרמת השרון למשחק של הפועל עכו ומנסות לשכנע את נדב בני להתחיל לאהוד את הקבוצה האהודה ביותר ברמת השרון הפועל תל אביב. מפה לשם בשעה רבע ל2 מתניעים את הרכב מתוך כוונה להיות ב3 ורבע מקסימום 3 וחצי במגרש בנהריה לראות את קבוצתינו האהובה במשחק הבית האחרון העונה.כולנו תקווה לנקום את ההשפלה במחזור הראשון 4 אפס לחיפה. גילוי נאות למשחקי החוץ של הקבוצה מגיעים אוהדים מעטים,ויושב ראש חוג האוהדים דואג לסדר הזמנות שמקבלת כל קבוצה אורחת במשחקי חוץ. ב80 אחוז מהמקרים סמי מארגן לנו כניסה במשחקי החוץ ובמשחקי הבית אנו קונים כרטיסים.מתוך אהבה וידיעה שהכסף הקטן הזה נכנס לקופת המועדון אותו אני אוהד משחר ילדותי. נחזור לסיפור אנחנו שרים באוטו שירי עידוד לקבוצה ומגיעים לנתניה ,פקק הרכב עומד ,לא זוחל ,לא מתקדם לאט. עומד. פותחים גלגל"צ דיווחי תנועה,רצה הגורל תאונת דרכים בויתקין ומתזמנים מדווחים על 45 דקות מנתניה לויתקין שזה בערך 10 דקות. אבל אנו סומכים על אבינו שבשמיים שנגיע למשחק בזמן. ואם לא בזמן מקסימום נאחר מעט. יצאנו מהפקק נסענו והגענו לנהריה ב4 ועשרים דקות,מחנים את האוטו מהר 4 ו25 דקות אנחנו בקופות ואין עם מי לדבר. רוצים לקנות כרטיס בכסף מלא ,רק הטנק דלק הלוך ושוב עולה 200 שקל אבל למי איכפת העיקר שהגענו למשחק. רוצים לקנות כרטיס ואין אין אין עם מי לדבר. טוב רצים לשער האחורי המקום שבו נכנסים אוהדי עכו השעה 4 וחצי בערך. מתחננים שיתנו לנו להיכנס בתשלום לא בחינם לא בקומבינה בתשלום,התוצאה כבר 3 אחד לעכו,ואין עם מי לדבר. התסכול,היאוש הכעס גואים בך.אינך יודע מה לעשות. אתה כועס מתוסכל ומבוייש. מגיעות בחורות נאות ומצודדות מגיעים השומרים ומכניסים אותן,הסיפור עם הבחורות חזר 3 פעמים במהלך המחצית הראשונה. מתוך רצון עז לראות את קבוצתך במשחק הבית האחרון שלה מתחיל סבב טלפונים. ראשית אני מתקשר לאיציק ברבי,הוא לא יודע מה לעשות ומציע לי להתקשר לדוניה. אני מתקשר לדוניה ,מסביר לו בטלפון רוצים לקנות לקנות לקנות כרטיס,והוא מנפנף אותי כלאחר יד, לא נותרה ברירה ואני מתקשר לראש העיר האוהד המסור מר שמעון לנקרי,אבל אין תשובה מהנייד שלו. מגיע האוהד דני שלוש והוא מנסה לדבר על ליבם של חברי ההנהלה ומסביר שיש אוהדים שרוצים לקנות כרטיס. אבל יוסי הקרח מתעלם בלב קר וקפוא מכל בקשה."עבד כי ימלוך",זה המשפט שעובר לי בראש. התסכול ענק,אדיר ,נורא,כולה 10 נערים בני 12 עד 15 בערך ואני שרוצה לקנות כרטיס,והסדרנים,שומרים והאחראים,עומדים בפנים מחוייכים ורואים שהם נהנים לראות אותנו מושפלים ומבוזים. מגיעה המחצית,לא פותחים את השערים עדיין ,מחכים 17 דקות אחרי תחילת המחצית השנייה ואז מכניסים אותנו. ליבי גואה בי מבושה,ביזיון והשפלה. אני נכנס למגרש וצופה ב25 הדקות האחרונות של המשחק מובס. ציון,עזרא,דוניה. פעם היה מושג שנקרא סרויס,היום זה תודעת שירות. לא יתכן שאדם שאחר ב20 דקות למשחק וירצה לקנות כרטיס,בכסף מלא לא יכנס. ציון המנהל הנערץ עלי,עשה בדק בית טוב באנשים שאתה מעסיק. סגרת את הקופה תעביר מספר כרטיסים שיוכלו למכור בכניסה למאחרים. לא מגיע לי ולנו יחס כזה, אנחנו לא כלבי רחוב חסרי כבוד. אנו לא פושטי יד,אנחנו לא רוצים טובות,שום טובה רק לקנות לקנות ושוב לקנות כרטיס ולראות את הקבוצה שאני אוהד. הפועל עכו הייתה לפניכם ותהייה אחריכם,מי שישאר לשמור על הגחלת בסוף אלה האוהדים. שבוע טוב ותעשו בדק בית. אוהדים יקרים אשמח לתגובה. ג'וש שגיא.
|
|