החיוך שלא היה
19 במרץ 2009 מאת שלמה מן



זה נראה כמו אוהד הפועל ר”ג שמח ומאושר, אבל הפוזה מטעה. את הצילום הזה של צ’אפי, מהאוהדים היותר מסורים ומוכרים, בכל מקום ובכל מזג אוויר, תפסתי בדקות הסיום של המשחק האחרון מול עכו. אבל לא חיוך ולא שמחה, אלא פנים מיוסרות, שמסרבות לקלוט את ההפסד הקל מדי עבור אחד שהתכרבל במיטב בגדי החורף, שלא שכח את הצעיף וגם כובע הגון, עזב משפחה בשבת ויצא בשעה מוקדמת לנהריה, לקראת סערת חורף, אל משחק שאמור לקדם אותו אל פסגת חלומותיו כאוהד כדורגל. צ’אפי יחזור לאותו מקום בשבת ביחד עם עוד 50 אורדונים, אבל יחסי ההימורים למשחק מתעקשים להבטיח שהעווית הזו בפנים תחזור. אומרים שכדורגל זה משחק שהכל ייתכן בו, ושגם קבוצות קטנות מפתיעות לפעמים. כך שנשאר לחכות ולקוות שגם הפועל ר”ג הקטנה תצליח לגנוב משהו מהקבוצה הענקית, השגיבה והספקטקולרית. אולי מר צ’אפי שלנו יוכל לחייך הפעם באמת כל הדרך חזרה הביתה.

הפועל ר"ג יצאה היום לנהריה למשחק הצמרת מול עכו לאחר שארבעת היריבות האחרות בשישיה הראשונה שיחקו אתמול.
לאור התוצאות שהושגו אתמול הגיעה ר"ג למשחק בידיעה שניצחון יכול להזניק אותה לכיוון השלישיה הראשונה ולהגדיל את מרווח הביטחון מהמקום השישי. הפסד לעומת זאת היה מותיר את הפער מהמקום השישי על כנו, אך מטיל ספקות במעמדה של הפועל ר"ג בליגה הלאומית ובכדורגל הישראלי בעתיד.
התיקו נטול השערים שהושג היום היווה מעין הצעת פשרה, כאשר מקומות 1-2 נראים כרגע לא ריאליים, המרחק מהמקום השישי עומד על שלושה משחקים ומקום 3-4 נראה בהישג יד.
בשורה התחתונה והקובעת, לפי מבחן התוצאה, מקום 2 או מקום 5 - אין הבדל, אך ספק גדול כמה מ-50 האורדונים ששרפו חצי יום על נסיעות הלוך חזור לנהריה יתנחמו במבחן התוצאה, כשעל המגרש הדרך היא עצובה.