3.5.05
הציונות חיה ופורחת

"לתת" – היכולת והאפשרות לתת, זו היא מתנה משמיים. לקחנים וחמסנים לא יבינו זאת!
אלה שנותנים, נהנים כפליים – נהנים לתת ונהנים לקבל, אפילו חיוך או מילת תודה.
חמסנים, הם כמו עיוורי צבעים – זוהי נכות וכמפלט אחרון, הם טוענים שאלה שנותנים הם פראיירים.
החמסנים הם אף פעם אינם מאושרים, אך אלה שנותנים בכיף – בהחלט יודעים לשמוח ולשמח!

"אין לי ארץ אחרת" – זו היא עובדה שאין ארץ אחרת! זה צריך לעשותנו ערניים ולא להתייחס אל הארץ - כאל מובן מאליו. יש לשמור עליה ולטפחה. לזכור מאיפה אנחנו באים ומה עברנו
2000 שנים בניכר.
יש לאהוב את הארץ – לא כי אין ארץ אחרת, אלא כי היא נהדרת ואין כמוה!
גם אם קשה, גם אם מציק ומכעיס. כמו שאין אתה אוהב את אשתך כי אין אישה אחרת,
אלא כי היא ראויה.

2 השירים: "לתת" ו"אין לי ארץ אחרת" – מהדהדים אחרי האירוע בבית רעיה שטראוס.

האירוע היה מרגש והזכיר לנו מאיפה אנחנו באים ולאן צריך ללכת.
היו שם פעילי "אחרי", המעודדים ומטפחים נוער לשרות. עושים עבודת קודש, מצילים את הנוער מליפול ואף מעלים אותם על דרך המלך.
היו שם ידידי מוזיאון השואה מ"לוחמי הגטאות", שעושים עבודה חשובה, למען נדע ולא נשכח.
אך גם מראים דוגמא כיצד ממצולות השואה קמו לקוממיות, הקימו ישוב ובית ודורות חדשים.
בכך, מנציחים את החיים במקביל להנצחת השואה.
היו שם תורמים מהארץ ומחו"ל.
הייתה שם מקהלת "מורן" שריגשה בשירה עברית.
השר הרצוג, שללא ספק אדם מזן אחר וכמובן מיקי ורעיה שטראוס, שפועלים ונותנים ממעמקי הלב הציוני ומעומק הכיס – בפעילות ענפה והרבה מאוד גם למען העיר עכו!

המעמד היה אמיתי ומרגש. העביר אותנו משגרת היום יום מעיסוק בזוטי דברים לתחושה של אמיתיות. הציונות במלוא יופייה ומשמעותה – לפתע הייתה מוחשית.

כעת נקומה ונבדוק מה אפשר לתת ולשפר.

ישראל בן-עזרא

אתה מתאר בבהירות את הארוע המרגש בו השתתפת, ואכן אתה לא רק "נאה דורש" אלא גם מנסה ומשתדל להיות גם "נאה מקיים".

אולי תוכל לבקש ממר מיקי שטראוס לחשוף את מעיין הפלא "עין בקר" המצוי מתחת לתקרת חדר קיטור,בחצר מפעל שטראוס בעכו.[

למעיין זה יוחסו סגולות מרפא, והשתמשו בו עד למלחמת הקוממיות.